טלמון סילבר
New member
חידה ב...דקדוק:
האם יש קשר בין דקדוק ובין מתימטיקה? לפעמים נדמה שקיים קשר מסויים. שהדקדוק (של כל שפה שהיא) מבוסס על קבוצת אקסיומות, עליהן מורכב בניין שלם. גם אם אין לנו מטרה מוצהרת (בלימודי הלשון הרגילים) דווקא לנתח את האקסיומות ולהפרידן מהשאר. גם אם נעזוב את האקסיומות, הדקדוק מזכיר מתימטיקה בזאת, שהוא מנסה פשוט לעשות סדר בדברים. למשל, ניקח משפט פשוט, כמו "הילד נשך את הכלב", ונפרק אותו למרכיבים העיקריים: הנושא: הילד. הנשוא: נשך. מושא ישיר: הכלב. המילה "את" גוררת אחריה מושא ישיר מוגדר. נכון? דוגמה נוספת: "המורֶה אמר לי לעוף מהכיתה". המרכיבים העיקריים: הנושא: המורה, ללא ספק. הנשוא: אמר. מושא עקיף: לי (אני). את ההמשך נעזוב. עכשיו הגענו לדוגמה העיקרית. ננתח את המשפט הבא: "יש לנו את חיים רביבו". "לנו" - מושא עקיף. עונה על השאלה "למי"? "יש" - הנשוא. "חיים רביבו" - הנושא. עונה על השאלה "מי יש לנו"? מאידך, אמרנו "את חיים רביבו". יוצא ש"חיים רביבו" מושא ישיר? איך זה יכול להיות בו זמנית גם הנושא וגם המושא ישיר?
האם יש קשר בין דקדוק ובין מתימטיקה? לפעמים נדמה שקיים קשר מסויים. שהדקדוק (של כל שפה שהיא) מבוסס על קבוצת אקסיומות, עליהן מורכב בניין שלם. גם אם אין לנו מטרה מוצהרת (בלימודי הלשון הרגילים) דווקא לנתח את האקסיומות ולהפרידן מהשאר. גם אם נעזוב את האקסיומות, הדקדוק מזכיר מתימטיקה בזאת, שהוא מנסה פשוט לעשות סדר בדברים. למשל, ניקח משפט פשוט, כמו "הילד נשך את הכלב", ונפרק אותו למרכיבים העיקריים: הנושא: הילד. הנשוא: נשך. מושא ישיר: הכלב. המילה "את" גוררת אחריה מושא ישיר מוגדר. נכון? דוגמה נוספת: "המורֶה אמר לי לעוף מהכיתה". המרכיבים העיקריים: הנושא: המורה, ללא ספק. הנשוא: אמר. מושא עקיף: לי (אני). את ההמשך נעזוב. עכשיו הגענו לדוגמה העיקרית. ננתח את המשפט הבא: "יש לנו את חיים רביבו". "לנו" - מושא עקיף. עונה על השאלה "למי"? "יש" - הנשוא. "חיים רביבו" - הנושא. עונה על השאלה "מי יש לנו"? מאידך, אמרנו "את חיים רביבו". יוצא ש"חיים רביבו" מושא ישיר? איך זה יכול להיות בו זמנית גם הנושא וגם המושא ישיר?