בואו נקרא לילד בשמו.
אם אתם עדיין יושבים ומחכים שתגיע הבריטני של 2004 - אני צופה עוד המון אכזבות בעתיד הקרוב שלכם.
די, צאו מזה.. אתם מוכרחים להפנים שבריטני כבר לא אותה בחורה בת 20+, שקיימת בשביל לקרוע את הבמה ולהשאיר אתכם פעורי פה.
אתם יודעים כמה קשה וחזק היא נפלה, אתם יודעים על ההתמוטטות הנפשית שלה, על אותם הימים בהם חששנו שהיא אפילו תתאבד, חלילה.
אנשים משתנים ואי אפשר לעשות שום דבר בנדון.
אם תחזרו אחורה לקליפים כמו POM או GM אתם תזכרו במבט המת בעיניים, בתנועות העצובות, באפלה שסובבת את בריטני, בעצב שחגג עליה.
היה נראה שהיא כבר לעולם לא תחזור להיות אנרגטית, סקסית וחיונית כפי שהייתה, ולא בגלל הגיל..
היום אם תמשיכו להשוות אותה לתקופה של 2004, תמיד תתאכזבו. כי היא כבר לא שם.
אבל אם תקחו הכל בפרופורציות ותבינו שהכל יחסי, ולא יחסית ל 2004 - אלא יחסית לשנים האחרונות - תוכלו להתמוגג ממנה היום, כמוני.
התנועות שלה מלאות אנרגיה, היא לא רוקדת כמו רובוט על משככי כאבים, יש חיים מאחורי העיניים שלה, יש ביטחון בחיוכים שלה, ובכלל -
לא ראיתי אותה ככה זזה ונהנית כבר כמה שנים טובות.
כמובן שגם אני הייתי רוצה לראות אותה חוזרת ל"פעם" אבל בחיי שכבר הפנמתי שזה כמו לקוות שהשעון ילך אחורה.. בלתי אפשרי.
אני חושבת שהקליפ הזה כ"כ הרשים אותי כי ראיתי את בריטני סופסוף מלאה אנרגיות, סקסית ויפה כמו שמזמן לא היתה.
אז נכון, היא לא תפגיז לכם ריקודים של 2004, אבל אחרי הכל אנחנו כבר לא ב 2004 אם לא שמתם לב.