אני רואה שאין לי ברירה, אלא לספר
כיונה הנביא, בשעתו, גם אני חזיתי את עתידה של נינוה, ונסתי על נפשי מאימת אכזריותו של ההמון הסואן והכתום, והשפטים שיבצע בי, לאחר שאנבא את נבואות הזעם שלי: איך הסתאבנו והפכנו לעדת חזירים מתפלשים במי המדמנה, האפסיים והרגליים שלנו. זה המשל, והנה הנמשל: העיתונים מבשרים כי אחד מכלי הנשק החזקים ביותר שהפעילה המדינה כנגד הפגנת הימין בכפר מימון, היתה "תרומה" פעילה לקריסת מערכות הביוב ביישוב, שהחזירה את ההמונים לביתם. נסתי לארצות ים, הפלגתי בספינה שירדה למצולות. ליוויתן בלע אותי. 12 יום ישבתי בבטנו, ודגתי דגים. ביום ה13 בא לי התבונה, והכנתי מהם סושי. הליוויתן לא יכול היה לשאת את ריח הוואסבי בו טיבלתי את הדגים המגולגלים באצות - כידוע, אני תמיד נושאת עמי מעט ווסאבי, עטוף בצער השתיקה, בכיסי. הקיא אותי. וחזרתי. לא לפני שצילמתי את זנבו, למען הדורות הבאים. ולתפארת אודי הקנאית. נורא מסובך לכבס בבטן של ליוויתן. שתדעו.