חזרתי !

[Rivendell]

מעניין, אני לא הצלחתי להתחבר לכלה

בכלל. נטשתי אותו בעמוד 200 אחרי נסיונות עיקשים לקרוא אותו עד הסוף. ו"ללא גורל" זה ספר שקראתי בנשימה אחת. שעתיים וסיימתי. הוא כל כך זורם ותופס שאי אפשר להניח אותו. ראוי לכל השבחים שקיבל.

 

[ל א]

אני קורא את "ללא גורל"

באוטובוסים כל הזמן. אני מעריך שעוד שתי נסיעות לאוניברסיטה ונסיעה אחת לעבודה (הלוך חזור כמובן) אני אצליח לסיים אותו

 

[roni64]

"הכלה השודדת"

הוא הספר שחיבר אותי אל מרגרט אטווד, ומאוד אהבתי אותו. הרשימה אותי היכולת לתאר שלוש דמויות שונות (לא כולל זינה), כולן אמינות, וכולן מעוררות את הרצון לדעת מה יקרה הלאה. "מעשה השפחה" כתוב נפלא, אבל מצאתי אותו לא משכנע, עד שהגעתי לפרק המסיים שגרם למהפך בדרך בה ראיתי את הספר. כעת אני ב"אל פני המים", ובערימת הממתינים - "לטענת גרייס", שקראתי לפני שנים, ומסקרן אותי לדעת איך ייראה בעיני כעת.

 

[suki da yo]

מכל הספרים של מרגרט אטווש שקראתי

אל פני המיים היה הכי פחות מוצלח. ההתחלה שלו, לטעמי, צולעת קשות, וגם הסוף, ורק באמצע יש קטע, לא מאוד ארוך, שהוא אמנם קצת הזוי, אבל בהחלט מצדיק את שאר הספר...

 

[siv30]

כבר כתבתי את הכלה אהבתי לעומת

אל פני המים, שעד היום אין בפי מילים לתאר את חוסר ההבנה הבסיסית שתקפה אותי בקריאת הספר....

 

[roni64]

"אל פני המים"

סיימתי אתמול, והתרשמותי זהה לשלך. לא הבנתי מה היא מנסה לומר. עם זאת היו שם כמה קטעים מהממים מבחינת יכולת ההתבוננות והניתוח של תבניות התנהגות שונות.

 

[siv30]

גם אותי היא היממה....

אחרי הכלה, כזאת נפילה שרק מההלם לא הצלחתי להבין איך נפלתי ולמה....

 

[suki da yo]

למעשה

אני חושבת שמהרגע שהיא מתחילה את כל הקטע של האלים העתיקים ( זה היה אלים עתיקים ,נכון? מעולם לא חננתי את הספר בקריאה שניה..) הספר מקבל תאוצה , ומהקטע הזה מאוד מאוד נהינתי, למרות שהכל קצת מעורפל (מישהו הבין מה היה שם בדיוק עם האבא שלה?).. אח"כ, כשהיא שוב בסדר, זה כבר לא משהו... אגב, יש , בקטעים הטובים של אל פני המיים, דימיון לא קל לאישה האכילה (אולי כי האישה האכילה לא הצליח להתקבל אצל אף מו"ל עד הרבה אחרי שהיא היתה מפורסמת, אז היא הרגישה חופשיה לשחזר...)

 

[suki da yo]

ואו, איזו הגזמה

אולי זה בגלל שהגעתי לביטלס בשלב הלא נכון של התפתחותי המוסיקלית (מילים ארוכות) אבל אני בורה לחלוטין בנוגע לביטלס. אני מכירה את השירים הכי מוכרים, ועוד כמה מהניסיון האחרון של מישהו להעביר אותי חינוך מחדש, אבל את יער נורוגי, למעשה, שמעתי רק פעמים בחיי, ואף אחת מהן לא היתה קרובה במיוחד לזמן שקראתי את הספר. ואגב, בכל זאת מאוד מאוד מאוד נהניתי מהספר הזה.