ביצע אתה מתכוון אצל הגרמנים עצמם
מעניין, לא ידעתי. בעבר עבדתי בבית ההארחה של האוניברסיטה העברית, פעם הגיע אורח מגרמניה. אז שאלתי אותו (באנגלית, אני לא יודע גרמנית) מאיפה הוא, הוא ענה שמהמבורג. עניתי, "המבורג! סבא שלי היה מהמבורג!" (זו הייתה תגובה אוטומאטית, לא התכוונתי לכלום בכך. סבא שלי ברח מגרמניה חצי שנה לפני המלחמה וחי בארץ עד שנפטר בגיל 93) באותו רגע שאמרתי את זה הוא כאילו נעשה חיוור, הנהן בראשו לקח את המפתחות לחדר והלך.
אני לא מאשים אף אחד. כל ארבעת הסבים והסבתות שלי גדלו בגרמניה וברחו משם בשלבים שונים בין 1933-1940. סבא שלי (זה שהשמפשחה שלו מהמבורג, הוא גדל בברלין) השאיר מאחוריו אחות שלא הייתה בריאה מספיק לקבל סרטיפיקאט, היא חלתה בשחפת וכל הסבים והסבתות שלו נרצחו בטרזינשטאט, גורל דומה פגש את כל הסבים והסבתות של כל הסבים והסבתות שלי, אבל למזלנו רוב המשפחה הגרעינית שלהם כן ניצלה, גם אם הטראומה הקשה הזו השפיעה על חייהם עד היום. סבא שלי לקח אותי ליד ושם בגיל 6, ואני הכרתי את סיפורי ליל הבדולח והמעצר של סבא רבא שלי בגסטאפו מאז שאני זוכר את עצמי. כך שאני מבין, עד כמה שניתן להבין אני חושב, איך זה היה לחיות שם ולמה אי אפשר לשים את זה מאחוריך - ואת זה אומר לך דור שלישי למי שבכלל לא חווה על בשרו את השואה במלוא מובן המילה (למרות שאם היית שואל את סבא שלי, בעיניו כל יהודי שהיה חי ב-1939 והלאה (כלומר באופן תיאורטי גם אתה ואני) הוא ניצול שואה).
לא האשמתי. רק הבעתי נקודה. לדעתי לפחות.