חזרתי...אני מקווה...רוצה לעדכן.

[sigalaz]

באמת מרגש...ואכן זהו נס...

אסור לחשוב יותר מידי קדימה על ענייני פרנסה, עבודה ושאר ירקות. כולם סביבי "טוחנים לי את השכל" שאני חייבת לחשוב על עכשיו ועל העתיד עם תוספת מתוקה בלי כל המועקות והמחוייבויות שמסביב כי...הכל חייב להסתדר!!! וכמו שאמרת...העיקר שיהיו בריאים...

 

[Arroz con leche]

החששות והלא ידוע לא נגמרים לעולם...

כמו שכבר קראתי אך לא הפנמתי {וחכו לקריאותיי כשיהיה על מה...

} חייבים להניח /להרפות מהלא ידוע/לא ברור ודומיהם... הם אלו שאחראים לטירופים זמניים ומתמשכים באנשים כמונו... דקה אחרי תשובתה של הרמוניה שכתבה לי.. תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר... חייכתי לעצמי,נרגעתי בחצי ממה שהייתי לפני...ויום אח"כ השלווה חזרה למחוזותיה...(איך היא ידעה לומר את מילת הקסם "שחר"...זו השעה הכי יפה של היום בעיניי...) כמו שכתבו לך ואני אנסה גם להצטרף להרגעה הכללית... קחי נשימה ארוכה ועמוקה לטפי את הבטן וחישבי על היום הכי מיוחד שאת יכולה לתאר לעצמך את והילד שלך...או אפילו על יום שגרתי לחלוטין אבל כזה שבו יש שניים את והוא. ...והכל יכנס לפרופורציה

(ותזכירו לי את זה כשאני אצטרך...)

 

[sigalaz]

גרמתן לי לחייך ורק על זה תודה רבה!!

אני מקווה ומאמינה שיהיה טוב ובאמת אנסה להכניס את כל הקשיים כרגע לפרופורציה ולהבין שאני הולכת לקראת משהוא נפלא...

 

[נתי של איילת]

../images/Emo24.gif

ממש ממש אין לך מה לכעוס על עצמך

על מה? על זה שאת דואגת לעתיד? אם לא את אז מי? ותאמיני לי - כולן עוברות את שלב ה"מה יהיה?". והפספוס עומד לעשות אותך מאושרת ברמות שאי אפשר לתאר

 

[שינשין3]

../images/Emo6.gif לא יכולתי שלא לחייך

שקראתי את ההודעה. אומנם הלחץ, הבילבול והמחשבות לא כל כך נחמדים, אבל זה נשמע כלכ כך טבעי ואמיתי וגם אופטימי עם הפספוס שגודל. עכשיו אני יודעת מה מחכה לי (מתישהו בעתיד)

 

[קַמִילִOn]

חבל על הכעס העצמי אבל זה די טבעי.

את עוד תראי איך העתיד ימחק את כל ההרגשות האלה וישנה את כל עולמך, וכל הבלבולים האלה ייראו לך, אוטוטו

, כל כך רחוקים... עשית טוב שקפצת לטיולון כזה. ייקח זמן עד שתוכלי לשחזר אותו, אבל כל כך הרבה דברים ורגשות אחרים ימלאו את עולמך... לא אווירת נכאים ולא בטיח. רק תזכורת מעברנו הלא כ"כ רחוק

 

[sigalaz]

../images/Emo51.gif והלוואי שאת צודקת.

יש לי נטיה לקחת הכל כל כך רציני ולעשות דרמות מכל מה שלא מסתדר בדיוק כפי שאני רוצה. העבודה קשה מנשוא, אבל...זה לא מקום העבודה האחרון ואני חייבת חייבת להבין, שגם כאמא...אם לא יהיה טוב...תמיד אפשר למצוא משהוא אחר שפוי יותר. משום מה, יש לי נטיה לחשוב שאז הכל יהיה מסובך יותר ופתאום לא אמצא עבודה ולא ירצו אותי. חייבת לחשוב אחרת...נכון??? אחרת...באמת אתחרפן טוטאלית!!!