חזרתי...אני מקווה...רוצה לעדכן.

[sigalaz]

חזרתי...אני מקווה...רוצה לעדכן.

יודעת שקצת נעלמתי מאז המפגש (שהיה נורא מוצלח). עוברת עלי תקופה די מבלבלת, מבולבלת ומטמטמת...נורא עסוקה, לחוצה ממה, מאיך ממתי...עבר גם שבוע של המון בכי ומחשבות אינסופיות. בכל מקרה, לדעתי הרגישות המטורפת קשורה, איכשהוא, גם להשתוללות ההורמונלית (אלא אם אני על סף טירוף וקשה לי להודות בזה). טוב...חזרתי מכנס של כמה ימים בוינה, שהיה אמנם לחוץ נורא, אבל...שיניתי אווירה , הצלחתי קצת לטייל וסה"כ נהניתי. ערב לפני הכנס, דהינו...לפני שבוע בדיוק...עשיתי סקירה שניה שנורא שמחה אותי. ראיתי את הפספוס שמצליח איכשהוא לגדול בתוך הבלבול הזה של חיי ונורא נורא התרגשתי כי... הוא עומד לעשות אותי מאושרת ואני חייבת להטמיע את זה ולהרגע. אני רק כועסת על עצמי שבמקום להתרכז בקסם הזה שמתחולל בי אני כל כך חוששת מ...מה יהיה!!!! מקווה שלא הכנסתי פה אווירת נכאים כי אני באמת מרגישה הרבה יותר טוב...

 

[ליביתי]

../images/Emo24.gif

תראי, זו גם השתוללות הורמונלית, אלה גם חששות טבעיים, מובנים ומוצדקים (בכל זאת, את עומדת בפני המהפך

של חייך), אז תפרגני לעצמך גם את הרגעים הללו של המתח והדאגה, הם חלק אינהרנטי של התהליך (ולמען האמת - גם לאחר שיולדים - החרדות והדאגות ממשיכות ללות אותנו, בצד האושר שאין מילים לתארו). אז -

לסקירה השניה המוצלחת

להתאווררות בוינה (שטרודל אכלת???). ואי אפשר להטמיע את הידיעה על האושר הצפוי. אין שום דבר שחווית עד כה שיכול להכין אותך לעד כמה אושר את צפויה לחוות (כמו גם, מה לעשות, גם שום דבר לא יכול להכינך לעד כמה קשה זה לפעמים).

להמשך הריון קל ותקין.

 

[sigalaz]

השטרודל הישראלי יותר טעים ../images/Emo13.gif

 

[פנגושית]

לא רק שלא הכנסת אוירת נכאים אפילו

הצלחת להעלות חיוך על שפתיי..... סיגל יקרה, את עוברת משהו כל כך טבעי, תחשבי על זה, מעבר להורמונים, שמשגעים אותך, ובדרך כלל לא צריך יותר בשביל להסביר את הבכי ומצבי הרוח המשתנים, מעבר לכך כאמור, עד הסקירה השניה הכל התרכז לך בזה שהתינוק יהייה בסדר, עכשיו שהוא בסדר את מתחילה להבין שזה אכן עומד לקרות, את עומדת להפוך לאמא וכל החרדות והשאלות והציפיות מתחילות להציף אותך. סיגל יקרה, אל תשכחי, את עומדת באמת לעבור שינוי מאוד מהותי בחייך, מצד אחד הליכה למשהו שהוא הפלא הראשון בעולם ואין שני לו, ומצד שני, הופס, נכנס מישהו לחייך שיהייה תלוי בך לחלוטין, מידת האחריות, אובדן ה"לבד" שלך, זה לא פשוט. אז זה למה העלית חיוך על פניי, גם אני עברתי את זה, ואני יכולה לשער לעצמי שכל אחת שעברה הריון , בין אם יחידני ובין אם לא עוברת את התחושה הזו. אבל תגידי את האמת, בערב, כשאת מול הטלויזיה ושמה את היד על הבטן, ויודעת שיש בתוכך פלא הפלאים, זה לא מעלה לך חיוך. בהצלחה לך ותני לעצמך את הכיף שלהינות מכל התחושות שמציפות אותך, בעיקר את אלה המטורפות והמטמטמות... פעם כתבתי, שכמו שהרחם מכינה עצמה להריון וללידה כך גם הנפש.

 

[sigalaz]

../images/Emo51.gif ו...../images/Emo24.gif בחזרה

אני כל כך מזדהה עם הדברים שנכתבו...העניין הזה שכבר לא אהיה לבד ואהיה אחראית ליצור כה קטן, שלי בלבד!!! והכי מפחיד...חסר ישע...וכל זה...כשאני לא ממש בתקופה יציבה בעבודה ולא יודעת איך אסתדר מכל הבחינות (כשהתחלתי את הטיפולים אז מצבי היה הרבה יותר יציב בעבודה והייתי די בטוחה שמקומי מובטח לפחות לשלוש שנים הבאות, בקיצור: התבדיתי!!!). אבל, באמת שאני כבר פחות דרמטית ויודעת שיהיה בסדר כי אף פעם לא הייתי בלי עבודה ואין סיבה שזה יקרה בעתיד...שוב, תודה על המילים החמות ועל האיכפתיות.

 

[הילה35]

נורא מבינה אותך../images/Emo24.gif

אני גם בתקופה קצת "מטורללת". אני עצבנית בטירוף וחסרת שקט. לפני שבועיים בדיוק עם תחילת התשיעי, תם החופש הגדול וחזרתי ללמד. בדיוק כשהתחילו הצרבות ובעיטות חזקות מאד של הקטנה שכנראה פיתחה שרירים וכבר צפוף לה. התלמידים מעצבנים ובהחלט לפעמים מתחשק להעיף סטירה...(ואני טיפוס ממש לא אלים. באמת! אבל כל מורה בתיכון לפעמים מרגיש ככה...) אני חוששת מהמצב הזה, של הרגשות השליליים כי זה מצב לא ראוי להפוך בו לאם... אני מאד מקווה שזה הורמונלי ויחלוף בקרוב. אם זו תופעה מוכרת וחולפת זה בהחלט יעודד אותי. מאחלת לך, וגם לעצמי ולכולן, שקט, שלווה, אופטימיות ואהבה. שבת שלום

 

[My Rom]

אמרו הכול כבר אז קבלי ../images/Emo24.gif|חיבוק

ועוד

ושמחה שחזרת

עם כוחות מחודשים וריעננת קצת את הנפש במשהו שונה מהשיגרה ה

. וכמו שאמרו החרדות ימשיכו....תתרגלי אליהם, הם ילוו אותך כול הזמן ורק התכנים ישתנו, אין מה לעשות את עומדת להיות אמא וזו כנראה מנת חלקנו....וטוב שכך כי זה כמו צלצול שמזכיר לנו.... ותמיד חשוב לנסות ולהסתכל על הדברים בפרספקטיבה אחרת או דרך עיניים של מישהו אחר זה מאוד עוזר. אז קבלי זר

 

[tutik1]

אכן, סיגל, נורמלי לגמרי... חיזקי

ןאימצי וקבל בבנה את עצמך... עוד הרבה התרגשויות שלא יתוארו מצפות לך...

 

[tutik1]

=קבלי בהבנה...

 

[דש1דש]

סיגלי!!!

קודם כל - ברוכה הזבה! שמחה שנהנית!! (גם דודה שלי נהנתה?

) החששות זה דבר בריא וטיבעי וכולן עוברות בצורה זו או אחרת (או מדחיקות לחלוטין

) תפרגני לעצמך שזה בסדר ותקין - את עם ראש על הכתפיים וחשוב לך ליהיות בשליטה (מוכר פה למישהי?!

) ולכן את דואגת - כל כך הגיוני! מקווה שתרגישי על קרקרע יותר בטוח הבעבודה - ואז הכל יראה גם טיםה יותר בטוח - ובנתיים - בין דאגה ולחשש - תלטפי את הבטן!

 

[דש1דש]

../images/Emo6.gif השבה, כמובן....

 

[sigalaz]

גם זבה מסתדר במקרה הזה...../images/Emo8.gif

 

[catנוע]

סיגל,

קודם כל ברוכה השבה

החששות והבלבול הם נורמליים לגמרי. את עומדת בפני שינוי ענקי, וזה רק טבעי שתחששי ממנו. אל תכעסי על עצמך על משהו כל כך נורמלי. במקום זה תפרגני לעצמך שאת פשוט בן אדם, ותזכרי מדי פעם ללטף את הבטן

 

[אורora]

עשית לי חשק

לנסוע לחול. סליחה שזה הדבר הראשון שקפץ לי מכל ההודעה שלך. החששות הם הדבר הטבעי ביותר בעולם, אין אשה הרה , בעיקר לא בהריון הראשון שאינה חוששת. זה טבעו של עולם. לא רק יחידניות חוששות לנשואות יש הרבה מאוד חששות נוספות משלהן ( כמו מה יעשה הילד לזוגיות, ולא פעם היא ניפגעת קשות ). מה יהיה , יהיה טוב. את תגלי שאת מסתדרת, שאומנן החיים משתנים אבל לטובה. ושאין כמו אושר שמביא ילד משלך לחייך. ( ויהיה הרבה יותר קשה לקפוץ לוינה בעתיד אבל גם זה אפשרי )

 

[annes]

לגמרי איתך! ../images/Emo24.gif

גם לי היה שבוע פשוט מגעיל - אין לי מילים אחרות לזה. עד שחשבתי שאני מתקדמת יפה בעבודות שאני צריכה לסיים, המחשב שלי החליט להתפגר על תחילת השבוע, אחרי זה ההערכת משקל הגרועה, עם הראש הגדול של פיצי שעדיין לא התגברתי על הסרטים שרצים לי בראש מזה, ועוד עבודה אחת שכבר סיימתי ופתאות התברר שהיתה צריכה תיקון מקיף...אתמול ביליתי את כל הבוקר בבכי על הראש הגדול של פיצי ומה אם חס וחלילה משהו לא בסדר איתו, וגם אני פתאום מוצאת שאני לגמרי היסטרית, במיוחד מהצד הכלכלי של דברים, ומה יהיה אם ומה יהיה אם ואיך אני אתמודד איתו, ואם הוא לא ירצה בכלל לישון ואם אני לא אדע איך לעזור לו שמשהו יציק לו, ואם ואם ואם.... אני חייבת לעצור את עצמי, ולהגיד לעצמי שהכל יהיה בסדר - זה לא תמיד עוזר...אבל חייבים לנסות, ולהאמין, לא?

 

[annes]

נ.ב מסכימה איתך גם לגבי השטרודל

האוכל באוסטריה ממש מגעיל, לא? כמובן, חוץ מהנוקרל בזלצבורג, שרק הוא לבדו שווה את הטיול לאוסטריה....

 

[sigalaz]

בזלצבורג לא הייתי, אבל...

כן האוכל מזעזע. בעיקר השניצל הענקי שעשה לי צרבות מטורפות.

 

[annes]

ספרי לי.והנקניקיות, והכופתאות כבד..

אני בדר"כ בעד לאכול את האוכל המקומי במקומות, אחרת, בשביל מה נוסעים? (כלומר, אם נוסעים צריך לחוות את המקום) אבל בוינה מצאתי את עצמי מקטטת את רגלי למקדונלד'ס בלית ברירה... ולגבי הנוקרל - טוב, אני לא אגיד שעדיף שפיספסת, אם כי מדובר בפצצת קלוריות, סוכר, כולסטרול ושאר דברים טובים - אבל זה באמת הדבר היחיד השווה שאכלתי באוסטריה -מדובר במין קציפה אפויה כזו של ביצים, שמגישים לפעמים על פירות ולפעמים בפני עצמה, ויש את זה רק בזלצבורג. פצצות לגבות. אגב, אני ביליתי בוינה את היומולדת הקודם שלי (על הגב - ולא באופן חיובי, אלא עם שפעת) ואת היומולדת הזה אני מקווה לבלות במחלקת יולדות - או בבית אחרי, את יודעת, אני לא בררנית

- מי היה מאמין? אפילו אני לא - זה באמת מפחיד שפתאום זה נהיה אמיתי וקרוב כזה...

 

[sigalaz]

איזה יופי!!! לא ידעתי שאת בהריון...

מתי את אמורה ללדת??? אני בתחילת ינואר... לגבי האוכל המקומי...גם אני ניסיתי את השניצל הוינאי וקיללתי את הרגע אח"כ (הצרבות חגגו) ואת השטרודל (התפל, אם יורשה לי) משום אותה גישה בדיוק, מצאתי את עצמי אוכלת פיצות וסלטים. ביום א' אני טסה לחופשה בבודפשט עם חברה. נראה מה יהיה גורל הגולש...

 

[sunflowers]

ברוכה השבה

אני בערך באותו שלב ומכירה תחושות דומות ממקור ראשון. אני מניחה שזה טבעי. אין לי למה להשוות

אגב אתמול עשיתי גם אני את הסקירה המאוחרת וראיתי את שני הגוזלים שלי (גוזל וגוזלית)

, ואני ממש משתאה. הם נראים כבר ממש גדולים ונראו בכזה פלונטר בבטן (הרגליים שלו על הראש שלה, הידיים שלה בכל מקום, כמו ערבוביה של אברים למרות שהם בשקים נפרדים). איך יהיה להם מקום ואיך אני אסחוב את זה? כל אחד מהם שוקל כבר כמעט 700 ג' נטו וכבר נהיה לי די כבד והתחילו אפילו קצת צרבות (בהריון של תאומים גודל וגובה הרחם הם כמו 6-8 שבועות קדימה של הריון יחיד, אז אני כבר בדמוי-חודש-שמיני). הסקירה בסדר, כלומר - לא אמרו לי שום דבר שהוא לא בסדר (לרבות גודל, אברים, כמות מי שפיר וכו'), אז אפשר לסמן עוד

אין לי שמץ של מושג איך אני אסתדר, ועוד עם שניים, ומה יהיה בכלל, אבל חייב להיות בסדר. עשו את זה לפנינו וכל הענין הוא נס באופן כללי. רק שיהיו בריאים

, כל השאר כבר יסתדר בפאזל מסביב.