חורף

חורף

הר עוטה לבן אורנים דממה יפה אין יוצא אין בא מוקדש באהבה לירושלמים המאוכזבים
 
למה מוות?

אני ראיתי תמונת חורף. טבע נם בהרים הרחוקים הדרכים חסומות הפונדקים ריקים נדם קול הקוטו ואין סאקה בקנקנים שקט של יערות בסופת שלגים. זה מה שראיתי בראש וחשבתי על הירושלמים שכל כך חיכו לשלג....
 
הו את הקוראת בכוס קקאו חם ../images/Emo185.gif !

האמנם אינך יודעת כי זוהי תמונת המוות ? ריקנות, תנומת החיים תחת האדמה ומעטה השלג ? אין אדם או חי בכפור
הליל. החיים הפסיקו- כאילו תמו, והכל דומם. בעת הזאת יושב האדם ללא סאקה ומתבונן אל מעמקי נפשו. פרספונה היפה חבוקה בזרועות האדס בירכתי השאול, בעוד אמה האבלה, דמטר, משביתה את החיים על פני האדמה. אך אל דאגה, בקרוב יבוא האביב והחיים יפרצו שוב החוצה.
 
במחשבה שניה ושלישית

בתנומת החורף יש משהו מן המוות אבל גם המשך של החיים הכל ממשיך להיות בשלג ויש לו את היופי שלו של הדממה של ההתכנסות
 
../images/Emo45.gif אלו הם החיים בצד השני. בלתי

נפרדים, ממש כשם שהמוות הפיזי הוא חלק בלתי נפרד מן החיים הפיזיים ושב וחוזר כגלגל.
 

NAVVAN1

New member
../images/Emo13.gif טאו

האדם שהוא לגמרי בריא, טבעי שוכח לגמרי. הוא כמו ענן, כמו רוח קלה, כמו סלע, כמו עץ, כמו ציפור, אבל אף פעם לא כמו אדם, הוא "איננו", כיוון שרק מחלה צריך לזכור, שירת מוות שירת מוות של סמוראים, של נזירי זן, ריכוז עילאי של חושים לשירה.
 
יונתי הכחולה

הסימבוליקה והמיתולוגיה לא נלקחו בחשבון כשנכתב השיר הזה. רק השקט היפה על האורנים שנשארו בחיים, רק כוסו במעטה הלבן. וכמו שאמרת, עד בוא האביב. גם שנת החורף יש בה חיים.
 

NAVVAN1

New member
אני אסביר שיר שלך לך? צ'ואנג טסה

כשאשתו מתה אמר לידידו הואה-טסה: בהתחלה כשעוד לא היו בה החיים, גם הגוף לא היה, לא רק הגוף לא היה, גם הנשמה לא היתה, בהשתנות הנשמה היה הגוף, בהשתנות הגוף היו חיים, ועכשיו שוב השתנות, והיא חוזרת אל המוות. כמהלכן של ארבעה העונות- אביב, קיץ, סתיו, וחורף. את כתבת נכון, את הרגשת נכון, עכשיו מבינה כמה נכון?
 
התחושה שלך טובה יותר מכל. מה שיפה

הוא שאין כלל סתירה בין הדברים. הרי גם הסימבוליקה והמיתולוגיה נבעו מאותה תחושה בדיוק. החיים כזרימה. פעם חבויים תחת מעטה לבן ופעם גלויים בפרחים ופירות. תודה על השיר היפה.
 
קידה עמוקה לשניכם.

הוארתי בשמש הבוקר ובדבריכם המנעימים שבת חמימה לכולנו ולכלניות שלנו
 

NAVVAN1

New member
הייקו -שירת הייקו

איזה מזל! העמק הדרומי מביא שלג ריחני. [בּאַשוֹ] להיות ער אומר שהוא כבר ישן. ליל סתיו קריר. [בּוּשוֹן] מעל חלל של סלע קיסוֹס תלוי. מקדש קטן. [שיקי] פרחי הלְפוּפִית. השמים מעל הרחוב קָדְרוּ. [איסה] קול חלול של צעדים ללא הפסק בקרבת העששית הזו. [קאקיוֹ] שירת הֵייקוּ, חלק מטקס ההתאבדות המסורתית, סֶפּוּקוּ, של אלו שנדרשו לכך, היה לחבר שיר הייקו אחרון.
 
wow זה חזק. להנציח את הרגע שלפני

השיסוף, בשיר שמטרתו התבוננות ברגע והעברת תחושה...
 
הי נאוואן- נראה לי שאחרי תמונת

הלפופית המצורפת- אולי תנוח גם עליך ההשראה לכתוב הייקו וכולנו נרוויח.
 

NAVVAN1

New member
חושב שאדם ברגע שלפני מוות וודאי

רואה סביבה שלו פיזית משולבת ברוחנית חייב לראות עבר,הווה עתיד בחוויה של עכשיו מרוכז מצליח לראות כל ככות שלו להכניס בשלוש שורות, 17 הברות רואה נכון
 
למעלה