חוק עקרוני - לא פרטני
אין בחוק הזה התייחסות לשום דבר מעשי אלא רק לכוונת הממשלה להפוך את המדיניות של אלו"ט לחוק שאפשר יהיה לכפות אותו על כלל האוכלוסייה.
ההצעה כוללת ועדה מייעצת שכוללת 12 נציגים (אף אחד מהם לא מייצג את האוטיסטים עצמם), שכולם מייצגים את תפיסת העולם השלטת כיום בתחום האוטיזם - שידוע לכולנו שהיא לא מקדמת אף אחד לשום מקום אלא עוסקת ב"נירמול" בלבד - כלומר, המשמעות של המושג "קידום" היא "להיות כמו כולם".
"החלטות מעשיות יתקבלו בוועדה המחוזית שכוללת:
(1) עובד סוציאלי מטעם השירות לטיפול באנשים עם אוטיזם במשרד הרווחה והשירותים החברתיים, והוא יהיה היושב ראש;
(2) נציג הלשכה לשירותים חברתיים ברשות המקומית שבתחומה מתגורר האדם עם האוטיזם;
(3) מנתח התנהגות;
(4) פסיכיאטר מטעם השירות לטיפול באנשים עם אוטיזם במשרד הרווחה והשירותים החברתיים;
(5) קלינאי תקשורת או מרפא בעיסוק."
שילוב של מנתח התנהגות בוועדה הזו מגדיר בדיוק את כוונתה: ההחלטות יתקבלו בהתאם לגישה ההתנהגותית - כלומר, תפקידו של הנציג הזה יהיה לקבוע עד כמה האוטיסט שהם דנים בו (שלא בפניו) מתנהג "כמו כולם".
לוועדה הזו תהיה סמכות לדרוש כל מידע על האוטיסט , כולל זכותו של האוטיסט להביא מידע על עצמו אם הוא יכול (ולחשוף את עצמו, עירום ועריה, לפני חבורת אנשים אינטרסנטים שמסתכלים עליו כמו חרק) "
"(א) לצורך מילוי תפקידיה, רשאית ועדת השיקום, קידום ושילוב, לאחר שהתקיימו הוראות הדין, לרבות ההוראות הנוגעות לסודיות רפואית, לעיין בתיקו הרפואי של האדם עם האוטיזם, לשמוע ולקבל חוות דעת ממומחים בתחומים שונים, לדרוש מהאדם עם האוטיזם או מנציגו כל מידע הדרוש לה, שמצוי ברשותו, לשמוע אנשים אחרים בעלי עניין, הכל כפי שקבעה, וכן חייבת היא לשמוע לפחות אפוטרופוס אחד של האדם עם האוטיזם, ובמידת האפשר את האדם עם האוטיזם עצמו."
זכות העירעור שנתונה גם לאוטיסטים עצמם (אם הם יכולים)
"(א) על החלטת ועדת שיקום, קידום ושילוב לפי סעיף 14 רשאי האדם עם האוטיזם או מי מטעמו, כל אדם הנוגע לעניין, וכן השר או מי מטעמו, להגיש ערר; הערר יוגש בתוך תשעים ימים מהמועד שבו נמסרה לאדם עם האוטיזם או למי מטעמו הודעה על החלטת ועדת שיקום, קידום ושילוב.
(ב) ועדת הערר המחוזית תדון בערר לא יאוחר משישים ימים מיום הגשתו.
(ג) הרואה עצמו נפגע מהחלטת ועדת הערר המחוזית, רשאי לערער לבית הדין האזורי לעבודה, בתוך 45 ימים מיום שנמסרה לו ההחלטה."
חסומה, כמובן לחלוטין בפני האוטיסטים עצמם, כי אפילו אני לא מסוגלת לעמוד מול שופט ולהתגונן במשפטים של תחבורה. תנסו לדמיין לכם אוטיסט שמנסה להגן על כבודו ועל זכותו לחיות כאדם מול "כיתת יורים"?
מה עם זכות הבחירה שלנו? מה עם זכותנו לשמירה על פרטיות? מה עם הזכות לבחור באפשרויות אחרות שלא קיימות כיום, שכולן גרועות ולא מאפשרות לאף אוטיסט לחיות בכבוד? מה עם החובה של החברה כולה להקשיב לנו, לנסות להבין אותנו, להבין מה זה "קידום" מבחינתנו ומה הרצונות, שאיפות והמטרות שלנו, כבני אדם בעלי אישיות נפרדת?
תחשבו רגע על עצמכם - האם הייתם מוכנים שתקום ועדה כזו שתחליט עבורכם איפה תגורו, איך תחיו, במה תעבדו ועם מי תיפגשו?
איך מישהו יכול בכלל להעלות בדעתו את הזוועה הזאת? להפוך את כל האוטיסטים למספרים, להפשיט אותם מהאנושיות שלהם, לחשוף אותם בצורה משפילה שכזאת, לשלול מהם את כל הזכות לבטא את עצמם בצורה אלימה שכזאת?
גם היטלר לא התחיל עם יהודים, אלא עם ה"אנשים המיותרים", אלה שלא מתאימים לחברה, וכל ההצהרות "יפות הנפש" והמילים ה"נכונות" לא משנות את העובדה הזאת - אוטיסטים יופרדו, בהתאם לחוק הזה, מכלל אוכלוסיית אזרחי ישראל, ויהפכו ל"נתונים כלכליים".
בחוק הזה אין שום התייחסות לנגישות, להתאמה סביבתית, לשיקול דעת של ה"נשפטים" או לפתרונות שבאמת מאפשרים לאוטיסטים לחיות.
אני מעולם לא הצלחתי לעבוד ולפרנס את עצמי, בגלל השונות שלי, אבל אני לא מאובחנת ולא זקוקה למדינה - ואני מעדיפה למות מאשר לעמוד לפני וועדה שכזו ולתת לה להפוך אותי לג'וק, כמו שאלו"ט מתייחסת לחבר שלי ולשאר האנשים שהיא "רוצה בטובתם"....
