שינוי יחס כזה כלפי הדת קרה להרבה מיוצאי ברה"מ
לפי התדמית של הדת שנוצרה אצלך ברוסיה הדת אמורה להיות משהו מחתרתי, משהו במדברים עליו במתבחים בשיחות נפש ארוכות על כוסית אל תוך הלילה, משהו שקשור יותר לעולמו הפנימי של הפרט ופחות לקיום מעשי של פולחן כגון ביקורים קבועים בבתי תפילה וקיום מצוות. משהו שתמיד נמצא בעמדת מגננה ואין לו שום כוח מעשי. ככה היה בברה"מ ובמרחב הפוסט-סובייטי בשנים הראשונות לאחר קריסתה. רוב העולים, אולי חוץ מגלי העליה בשנים האחרונות ממש, הגיעו משוכנעים שהדת אמורה להיות במחתרת, משהו מחוץ לשיח הציבורי המיינסטרימי ואף דבר להתבייש בו. בגלל החינוך הסובייטי המוטבע בהם ובני קהילתם, עולים רבים שחשו צורך לחזור למקורות חשו איתו גם בושה במאווי נפשם למלא את החלל הרוחני, והמציאו כל מיני תרוצים כגון איסור לאכול חזיר מבחינות בריאותיות, שנאמרו בחצי קול בלחיים סמוקות ומבט מושפל. גם בגלל הלחץ הקשה מנשוא לאידאולוגיה הקומוניסטית בעת השלטון הסובייטי, התפתחה באזרחים סובייטיים דחיה קשה לכל האידאולוגיות וגם הדתות, האווירה בברה"מ לקראת קריסתה ובעשורים הראשונים לאחריה הייתה בוז מוחלט לכל הלא-חומרי, הידאולוגיה הכי חזקה הייתה רווחה כלכלית בכל מחיר. כמו שאמא שלי אמרה "אין לנו אידאולוגיה, כל אידאולוגיה באשר היא היא רוע, האידאולוגיה שלנו היא אידאולוגיה של עבודה, אידאולוגיה של אוכל". האנשים האלה הוקיעו את כל האידאולוגיות והדתות באשר הן מפאת החינוך המוטמע לאתאיזם והמיאוס באידאולוגיה הסובייטית, ולא היו מוכנים למפגש עם יהדות רשמית, שלטת, בעלת כוח מסוים, כאחד מגופי המדינה הרשמיים בישראל. לראות דת בעמדת שליטה ולא מתחבאת במחתרת גרם להם במיידי לתגובת דחיה כמעט פבלובית חריפה. ומה לעשות שהממסד הדתי בישראל ממש רחוק מנקיון כפיים, כמו כל ממסד אחר, כי ככה מתנהגים כל בני אדם כשמוצאים את עצמם בעמדות כוח, ובנוסף יהדות מטבעה בנויה מריבוי מוקדי הפשעה קנים, עסקנות זעירה והתנצחויות על הטפל, ובמבט בעיניים זרות חסרה לה ההומוגניות היחסית, הלכידות של הנצרות, הדת שהעולים הכירו לפני העליה. תדמית הדת שהייתה אצל העולים, מה הדת אמורה להיות מבחינתם, שנלקחה בהשראה מהנצרות המודרנית בנוסך האולטרה-ליברלי, שהעיקר להיות אדם טוב ולעשות מעשים טובים, התנגשה אצלם התנגשות כואבת עם המציאות הדתית בישראל.