פורסם ב- 9/05 כתגובה להודעה של דרים
כמו דרים ועוד כמו בחורות שציינו כאן שכל הסוד של הירידה במשקל והקפדה ושמירה על הירידה לאורך זמן הוא - שילוב של כמה דברים ביחד. נחישות ורצון לבצע שינוי. שינוי אורח חיים. ספורט. שינוי בתזונה. התפיסה והמחשבה בראש חייבת להשתנות. אין פתרונות של זבנג וגמרנו. המון עזרה ניתנת מסביב וכל אחת בוחרת לה את הדרך בה היא רוצה ללכת, אם על ידי אימוץ השיטה שצויינה כאן בספר, אם בחירה במרזי מורית, או בשומרי משקל, או קבוצות תמיכה וכו'. ההחלטה חייבת להיעשות בשילוב כל הדברים יחדיו ותמיד תבוצע בהשלמה ולא בכורח או בבהכרח. אני קמתי יום אחד לפני חודשיים והחלטתי אני רוצה שינוי ועכשיו. עשיתי עבודת רקע רבה ומרובה ביררתי, חקרתי, השקעתי שעות בנבירה באינטרנט כשכל הזמן אני ממשיכה להעלות במשקל ולזלול כאילו אין מחר. ויום אחד החלטתי זהו. בדיקות, שיחות עם פסיכולוג והמון (ללא בושה) והמטרה הייתה להבין מאיפה נובעת השמנת היתר. לבסוף החלטתי ללכת על קיצור קיבה (טבעת אצל ד"ר סובחי). נכון השיטה קצת קיצונית כי זה בכל זאת ניתוח בהרדמה וחתכים ומה יהיה והפחד אבל החלטתי בהתייעצות עם רופאים ומשפחה וגם עם הסביבה והחברים שזו הדרך שהכי תתאים לי. שתבינו דיאטה זו לא מלחמה אין צורך להכריז אני בדיאטה אני נילחמת בשומנים אני נילחמת בציפס , אני נילחמת בגלידות, אני יוצאת ועולה על בריקדות בכדי לרדת במשקל. לא התפיסה שלי לגבי האוכל השתנתה, כמו שלא מעמיסים את המכונית בדלק מעבר לקיבולת וליכולת של המכונה, אלה רק בכדי שהיא תתניע ותשרת אותי, כך גם כאן , האוכל הוא עזר בעדי ולא עזר כנגדי זה המוטו שלי. ועם זה הלכתי לניתוח והנחתי טבעת - גוף זר בתוך הגוף שלי. הטבעת לא חוללה פלאים אלה הייתה והיא עדיין קטליזטור ענק לשינוי. שינוי באורח החיים. הכל עניין של תפיסה ונכון כבר שמעתי על מיקרים בהם אנשים נכשלו בטבעת, הטבעת נפלה, היו הסתבכויות, אנשים לא שמרו ועלו יותר. אבל עדיין אני חושבת שקיבלתי כלי נהדר ביד, ושאני חייבת להסכיל ולהבין שהיא באה לעזור לי ולהקל עלי את הדרך ושכל העבודה היא עלי ושצעד אחר צעד אני בדרך הנכונה. מישקלי ההתחלתי היה 138 דוב גריזלי ענק. עכשיו אני 104 - דובון איכפת לי מתוק. עכשיו אני חוזרת מאיכילוב וירדתי בחודש האחרון עם פסח ועם יום הולדת אתמול ועם יום הולדת אתמול ועם 12 יום באילת בבית מלון עם 3 ארוחות ביום - ירדתי 8 קילו. אני אוכלת, אני לא מרעיבה את עצמי, כמויות קטנות , כל ביס לועסת המון, נכון מעצבן מרגיז, אבל למדתי לאכול נכון, קשה אבל מתמודדים, שותה רק מים או תה צמחים , הורדתי שוקולד, הורדתי לחמים בורקסים ופיצות ופלאפל וחומוס/פול ועוד ועוד ועוד ועוד... פעם אם מישהו היה אמור לי את לא תישתי קולה יותר לעולם הייתי צוחקת עליו אני בחיים לא הפסיק זה סם החיים. ואכן זה היה סם אחרי הניתוח רעדתי בידים וברגלים שבועיים כמו נרקומנית - זה מה שעשתה לי הגמילה מהקולה לאחר הניתוח. חשוב לשלב הליכה וחדר כושר שזה תורם, אני שלא הייתי זזה מהשלט והטלויזיה היום הולכת שעה כל יום בערב, ועם יש ערב שפיספתי עד אני עושה את ההליכה בבוקר, שום דבר לא בכוח ולא במילחמה הכל בכיף. אני חושבת גם שכל גוף וחילוף החומרים שלו נכון לא משנה איזה דיאטה בוחרים לעשות או באיזה דרך שאתם מחליטות ללכת לפחות להתייעץ עם איש מיקצוע שיתן הכוונה ויד כי חשוב לעשות בדיקות ולדעת מה חסר ואיזה צד לחזק וגם תמיד חשוב שיש עם מי לדבר ואת מי לשתף. סביבה תומכת אוהדת ואיכפתית היא גם קטליזטור חשוב בשינוי אורח החיים - בכלל אני קורה לכל מה שאני עושה שינוי - לא דיאטה. והשינוי ניכר - עוד הדרך ארוכה, ועוד נכונו לי ימים שאני בטח אשבר אבל אני יודעת שאני עליתי על הדרך הנכונה והלוואי וכל אחת תימצא לה את הדרך אשר תאיר לה את הדרך. סליחה על האורך של ההודעה אבל בדיוק חזרתי מהבדיקה החודשית מאיכילוב וקראתי כאן את ההודעה על הדיאטות ופשוט לא הבלגתי. זיכרו כל דרך בה תבחרו היא צעד אחד קטן לקראת משהו ענק שמחכה לכן... (נ)ועהקורנת מאושר.
