ואולי זה קורה דווקא בגלל הגישה?
גישה שאומרת שיש "חוק ותקנות" שמגנות עלייך מלקחת אחריות, במקום שהצולל יפעיל שיקול דעת ויהיה ער ליכולות שלו?
כמה צוללנים מוסמכים, במיוחד אחרי קורס, אתה רואה בצלילות - שלא יודעים להתאזן? שעדיין מתקשים בפמפום? שעדיין "שוחים" עם הידיים? שלא יודעים איך עובדים עם טבלאות או מינימום עם מחשב?
כמה מועדונים אתה מכיר, שעובדים לפי המערך, לפי מערכת שעות מסודרת - בלי קשר להתקדמות הקבוצה או לקשיים של חניכים "יותר מאותגרים"?
כמובן שיש ויש, אני לא מכלילה את כולם חו"ח - אבל אני יכולה לספר לך, שיש המון "מוסמכים", שעברו את הקורס "בקושי", וברגע שהם מקבלים את התעודה הם נכנסים למים בלי שאלות. אפילו יצרו לתופעה הזו עוד תקנה - "השלמת ה20" (שהבנתי שבוטלה לשמחתנו) - שהמשיכה לספק את התלות בין צוללנים חסרי מיומנויות לתלות קשה במדריכים ובחותמות...ומשרישים את "הסמוך" במקום את הידע והמודעות העצמית.
עדיין לא ראיתי שבישראל יש פחות תאונות צלילה בשל החוק והפיקוח, מאשר במדינות בהן אין חוק כזה - ולטעמי זה בשל גישה שמעבירה את האחריות מהצולל אל המדריך. אם עכשיו אתה צריך להכנס למים, ללא מדריך, רק אתה ובאדי - ואתה יודע שאתה לא מצליח לרוקן מסכה, או לחילופין אתה מפחד מסיטואציה כזו, אני מאמינה שתחפש את הפתרון (כמו שהגבתי בפוסט הקודם), ובמקביל תבחר אתר צלילה רדוד ובטוח יותר...ברגע שהמועדון מוציא מודרכת ל"יתוש" והמוביל הוא מדריך צלילה סופר מעולה - זה כבר משפיע אחרת על קבלת החלטות (שוב, בשל הנורמה הקיימת).