מתוקה שלי, אני מרגישה בדיוק כמוך!
מתוקה, אני גרה באנגליה כבר יותר מ3 שנים ואני ממש מסכימה ומזדהה עם כל מה שאת אומרת! (כולם פה כבר יודעים את זה, אבל בשבילך...) גם האנגלים הם כאלה...הקשרים שלהם הם מאוד שטחיים והם בכלל לא קרובים ל'חברים' שלהם, הם לא נפגשים אחרי בית ספר ובכלל הם לא מכירים את האנשים שאותם הם מגדירים כחברים. גם פה הם מאוד ריקים ושטחיים ולא יודעים בכלל לנהל שיחות וגם לא מעניין אותם לדבר על כלום ואין להם כמעט דעות על שום דבר. גם פה הם לא אכפתיים, לא יודעים להזדהות, לא נפתחים, עסוקים רק בלהיות 'מנומסים' לכאורה ובכלל לא מתנהגים כמו עצמם וכמו אנשים נורמלים... אני חוויתי את הכל על בשרי ואני יודעת בדויק איך את מרגישה, ובגלל זה אני מתכוונת עוד שנתיים לחזור לארץ ולא מעניין אותי כלום. מספיק סבלתי פה 3 שנים ובאמת הנעורים שלי נהרסו. בכל מקרה, את צריכה לחשוב על הטוב שיוצא להורים שלך מהמעבר, על כמה שעכשיו החיים שלהם יותר קלים (אם זה מבחינה כלכלית ואם מבחינות אחרות) ומהבחינה שלך, אני מאוד מאוד מקווה שדברים יסתדרו בשבילך, שתמצאי לפחות מישהו אחד שיהיה בשבילך באיזה שהיא צורה כמו חבר טוב מהארץ (אני יודעת שאף אחד לא יהיה בשבילך כמו החברים שלך מהארץ אבל לפחות מישהו להסתובב איתו וכאלה)ואני מאחלת לך שתצליחי לשכנע אותם לחזור כי אני יודעת כמה קשה לך שם ובאמת איזה בזבוז זה בשבילך. אז בהצלחה, ליבי.
) וגם אין לכם חורף נצחי כמו בוסטון.. חחח כיף
