ראייה מעניינת איתן,אבל
יש לי רק הסתייגות אחת. אני כאשה לא רואה את תחום האומנויות לחימה סגור ומסוגר בפני נשים. מי שרוצה להתאמן,באה להתאמן!! כשאני התחלתי להתאמן בארניס,בגיל מבוגר יש לציין,הגעתי מתוך אהבה ללהבים,ומתוך רצון ללמוד אומנות לחימה,נכון שחששתי,אבל החששות שלי לא היו אם אתלכלך,אשבור ציפורן,או אראה פחות יפה שאני מזיעה, חששתי שאולי לא אעמוד מבחינה פיזית (כי לא היה לי כושר),או שלא תהיה לי קורדינציה (שאגב,השתפרה פלאים מאז). אני ראיתי בגישה של "נסיכה",במידה ואינה טרולית קטנה,גישה צרה,בורה,וסטריאוטיפית,אבל לא בעקבות מה שעולם אומנויות הלחימה והגברים משדרים,אלא בגלל מבנה אישיותי שלה. אני לא רואה שום פסול בלהתקל בקבוצות "גבריות" לחלוטין,או שהמאמן מדבר אליי בטרמינולוגיה גברית,וגם אם כן,זה לא מקשה עליי להשתלב,אולי אפילו מאתגר. מי שרוצה להתאמן,הולכת לראות שיעורים ומצטרפת,ולא יושבת ומבלבלת את המוח על צפורניים ואם יהרס לה הפן. אין לי בעיה שדברים כאלו יטרידו אותה,אבל זה מתאים יותר לשיחה בקניון,על כוס קפה בארומה.