אני הצלחתי בתרומה השלישית אבל הראשונה בהדסה
אני ניסיתי את מסלול אסותא רמת החייל פעמיים ולא הצלחתי. לא חשבתי פעמיים ובזכות בנות פה בפורום החלטתי לנסות את הדסה, למרות שאני גרה רחוק.
המרחק לא מפריע כי הגעתי להדסה פעמיים בסך הכל, וגם הפעם השניה היתה רק כי חששתי ממשהו לפני הטיסה.
בגלל שבאסותא לא הצלחתי ביקשתי מהדסה את מסלול השיירד ריסק, שבו את משלמת יותר כסף ואם בסבב הראשון לא מצליחה את מקבלת סבב שני מתנה. לשמחתי הצלחתי בהחזרה הראשונה של הטריים בברנו. יש לי גם 4 מוקפאים עכשיו.
כשאני הגעתי לראשונה להדסה עם בן זוגי, שנינו מאוד התלהבנו מהאנרגיות הטובות שלהם, הרגשנו שהם ממש שליחים, ובאמת רוצים בטובתנו ולא פועלים מבצע כסף.
זה ארגון גדול, והכל מסודר ואין שום חשאיות דרכם. הכל מתנהל בשקיפות והכל כתוב ומתויק בתיק האישי שלך. בניגוד למסלול הראשון שהייתי בו ולא קיבלתי שום דוח מעבדה כתוב ואין לי מושג מה החזירו לי, אם בכלל.
לגבי הפרטיות, הם מאוד שומרים על הפרטיות. אם לאסותא רמת החייל הגעתי לפגישה של היעוץ והתשלום וחיכינו בחדר המתנה כ 15 זוגות (ונכנסנו לחדר כל פעם שני זוגות , פשוט בושה) כשהגענו להדסה לפגישה עם פרופ סימון היינו לבד בחדר המתנה ולא נתקלנו באף זוג. הם גם מקבלים ביחידת IVF כך שחושבים שהגעת לטיפול IVF רגיל. לברנו החלטנו לנסוע עצמאית ולא עם הקבוצה כי רצינו לשלב טיול בפראג, ולכן גם ניצלנו את שהותנו שם להבאת זרע טרי למרפאה ולא קפוא למרות שלא היתה לנו בעיה בזרע. החלטנו שאנחנו ממקסמים את התוצאה ועושים הכל שזה יקרה. מאוד ממליצה לשלב טיול ולהגיע עם מישהו/מישהי ולא לבד, האוירה יותר קלילה ויש פחות תחושה של בדידות (כמו שהיתה לי בקייב)
לגבי כמה הם קשובים לעניין התורמת, ביקשו מאיתנו למלא העדפות כמו צבע שיער, צבע עיניים, השכלה, גובה וכו'. וגם לתעדף כל דבר. לי אישית היה חשוב שהיא תהיה סטודנטית ועם שיער חום , את כל השאר כתבתי שזה לא משנה לי, כולל סוג דם. שבועיים לפני הטיסה התקשרו מהדסה ונתנו לי לבחור מתוך 4 תורמות את מי אני מעדיפה. ניצחיה היתה סבלנית ושוחחנו כחצי שעה והקריאה לי את כל הפרטים של כל תורמת, כולל מספר האחים שלה, האם הם ריאים, מה בדקו אצלה וכו'. 2 תורמות היו בדיוק מה שרציתי ובחרתי אחת מהן. התאומות נולדו עם עיניים חומות ושיער חום. אגב, הם גם מבקשים ממך תמונה של שניכם כדי להתאים לכם תורמת. עד היום אני לא יודעת אם הם עצמם רואים תמונה של התורמת. הם אומרים שלא, אבל משום מה יש לי תחושה שהם כן רואים תמונה

אותי ליווה פרופ' סימון, הוא קצת קשוח אבל עם לב טוב ומקצועי. הוא גם היה איתנו בברנו ושיכנע אותי לא להחזיר 3 עוברים ואני ממש מודה לו על כך. הנטיה שלנו אחרי כל מה שעברנו לא לסמוך על אף אחד ולהתעקש אבל איתם הרגשתי שיש לי על מי לסמוך. בכל מקרה כדאי תמיד להיות עם יד על הדופק ולבדוק הכל ואם יש חשש לבקש לדבר עם הרופא.
לגבי הורמונים, פחדתי שהם יהיה קשוחים אבל הם התגמשו איתי. הם הסכימו שלא אעשה ניסיון דמה בגלל ניסיונותי בקייב, והסכימו שאקח רק 2 כדורי פרוגינובה ביום ולא 3.
אני לקחתי חצי תורמת, כי אחרי מה שעברתי הבנתי שאין לי שליטה על שום דבר, ושקודם כל יקרה הריון, לא חשבתי לטווח הרחוק ולא חלמתי שיהיו לי תאומות.
יש אופציה לקחת תורמת שלמה אבל אם הביציות שלה או היא לא כל כך מוצלחות את נתקעת איתן. זו החלטה שאת צריכה לקחת.
היום הן בנות שנה ואף אחד לא יודע על התרומה חץ מבנות שהיו איתי במסלול. אני לא מתכוונת לשמור בסוד כי אני לא מאמינה בסודות בתןך המשפחה ואני חושבת שילדים מרגישים שיש משהו שמסתירים מהם וזה לא טוב להתפתחות שלהם. מה גם ששקר סופו להתגלות והחשש שלי מגילוי בגיל מאוחר שיגרום להלם וטלטלה וזה מלחיץ אותי. אני מחכה שיגדלו קצת ואז אספר להם על זה מבלי לעשות מזה סיפור גדול. החשש הכי גדול שלי הוא מאנשים בורים וחסרי טאקט שיגידו להם דברים מטומטמים, אבל התפקיד שלי יהיה לחזק אותן ולהאמין בעצמן שאף אדם זר לא יוכל לערער אותן.
לגבי בן הביולגי, אין מצב שתאהבי אותו יותר. לדעתי.
ברגע שתהיי בהריון את כבר תשכחי מהתרומה וכשתראי את התינוק/ת את ישר תתאהבי.