חדשה כאן
המון זמן לא כתבתי סיפור או שיר. כבר שלושה שבועות אני תקועה ב-65 שירים, שלושה סיפורים בהתקדמות ממשית ועוד המון פרקים ראשונים שמצפים שאפנה מזמני ואמשיך אותם (וכמה מונולוגים).
אולי זה נשמע הרבה, אבל בשבילי ממש לא.
המוזה נעלמה ואיתה חדוות היצירה שלי. אולי בגלל שפתאום החיים שלי עלו על המסלול הנורמלי?
אבל אני שונה, אני יודעת.
אז איפה כל הכאב שניתז על הדף בזמנים ההם?
לא הולכת לוותר על הכתיבה, זה הדבר היחיד שעזר לי להרגיש שלמה עם עצמי.
שלושה שבועות הם הרבה זמן, אני צעירה, אני יודעת. אנא, חדלו מלהזכיר לי זאת.
מה עושים?
אפילו "שימו לב לסגול הרועד" לא עוזר לי, שלא לדבר על סדנאות כתיבה ומעשים מטורפים שאני עושה כדי לכתוב משהו.
אשמח להצעות
המון זמן לא כתבתי סיפור או שיר. כבר שלושה שבועות אני תקועה ב-65 שירים, שלושה סיפורים בהתקדמות ממשית ועוד המון פרקים ראשונים שמצפים שאפנה מזמני ואמשיך אותם (וכמה מונולוגים).
אולי זה נשמע הרבה, אבל בשבילי ממש לא.
המוזה נעלמה ואיתה חדוות היצירה שלי. אולי בגלל שפתאום החיים שלי עלו על המסלול הנורמלי?
אבל אני שונה, אני יודעת.
אז איפה כל הכאב שניתז על הדף בזמנים ההם?
לא הולכת לוותר על הכתיבה, זה הדבר היחיד שעזר לי להרגיש שלמה עם עצמי.
שלושה שבועות הם הרבה זמן, אני צעירה, אני יודעת. אנא, חדלו מלהזכיר לי זאת.
מה עושים?
אפילו "שימו לב לסגול הרועד" לא עוזר לי, שלא לדבר על סדנאות כתיבה ומעשים מטורפים שאני עושה כדי לכתוב משהו.
אשמח להצעות
