חדשה-וותיקה

[פסיפלורה27]

תשובות

אני לא התכוונתי לקחת פיקוד ולהתנהג כמו ה"אמא" שלו זה פשוט משהו שקרה, נקודה! לא מכחישה שזו בעיה מצדי אבל מצדו הוא לא מתלונן. בן אדם כזה שאוהב שמטפלים בו.(האמא המקורית שלו היא פולניה רצינית) אולי זו גם בעיה כי הוא לא לומד לטפל בעצמו, או לטפל בדברים לבד. אני ממש לא חושבת שאני פריקית של שליטה, זה מוגזם מדיי לבקש שיהיה חלב ולחם שאפשר לאכול? מהצד שלי זה נראה מאוד פשוט, אנחנו שנינו אנשים בוגרים, ואפילו שהוא בן 23 כולם אומרים שהוא דיי בוגר לגילו, עם הבנה אז למה זה כל כך מסובך? יש דברים יותר מסובכים שהוא עושה בעבודה שלו (עבדנו באותו מקום)

 

[מריוס זכריה]

מאוד פשוט:

אנו לא מחנכים את בני זוגנו. אולי קשה להסכים עם זה, אבל זה העיקרון החשוב. מה שעומד מאחורי זה הוא דבר מאוד חשוב: לכבד אותו כאדם. גם כשהוא לא מושלם (מישהו כן מושלם?)

 

[chenby]

עצם זה

שאת אומרת אפילו שהוא בן 23.. זה אומר שאת חושבת עליו שהוא ילד.. בוגר לגילו - 23 זה גבר הוא עשה צבא, עושה מילואים, יודע לשמור על המדינה.. גבר עד שאת לא תראי בו גבר, את תמיד תטפלי בו הוא לא מתלונן כי הוא לא יודע משהו אחר הוא איתך מגיל 17 ואת גדולה ממנו בשנתיים וזה מה שהוא מכיר. אני מבטיחה לך שבכל מקום שהוא נמצא בו, הוא יודע להסתדר בלעדייך את רוצה חלב ולחם שיהיה לאכול תקני לך. את פריקית של שליטה יקירתי. שניכם בתוך ההרגל. בשביל לשנות הרגל צריך מיד לתרגל הרגל חדש.. בשביל שההרגל החדש יהפוך להיות הרגל- צריך לתרגל אותו חודש לפחות.. לא לבחון תוצאות, תני לו לטפל בעצמו אל תשאירי פתקים מה צריך לקנות מהסופר, אם המקרר יהיה ריק, את תאכלי בעבודה או בחוץ עד שהוא יראה שהמקרר ריק וילמד למלא אותו בעצמו. ככה הוא ילמד. ואת - תפתחי סבלנות. ותדאגי לעצמך בינתיים. ואל תבחני אותו ואל תצפי ממנו - תצפי מעצמך לדאוג לעצמך. (אגב גם את - עדיין צעירה מאוד, וכבר 6 שנים את אמא.. תחזרי לגיל שלך) אגב, סתם עלה לי רעיון - למה שלא תלכי לשבוע להורים, או לחברה בשביל ששבוע הוא ידאג לבד לענייני הבית - אתם יכולים לעשות מזה אחלה תרגיל ולראות אחרי שבוע מה השתנה.. בכיף לא בריב או בכעס, בוא נעשה ניסוי, אני רוצה לשחרר שליטה, וששנינו נהיה יותר עצמאיים - חשבתי להתנתק לשבוע בשביל שאתה תלמד לדאוג לעצמך - ושאני אלמד לשחרר שליטה... אין פה האשמה, יש פה נכונות לגדול. (לדעתי)

 

[חפרניתת בעמ]

אני חושבת שאת מתעסקת בקטנות

ואם את מכירה אותו 6 שנים את אמורה לדעת שזה האופי שלו, וכזה הוא- ואת צריכה לקבל אותו כמו שהוא! זה דברים קטנים, אנשים נמדדים בכ"כ הרבה דברים,הרבה יותר גדולים, שאני בטוחה שהוא מספק לך, אם התלוננת רק על הדברים האלה!

 

[מריוס זכריה]

מצטער, אבל את יצרת את הבעיה במו ידיך

אני מניח שהוא אכן חפיפניק, וזה קצת לא נעים. אבל גם לא נורא. בגישה קלילה מצידך, זה היה נשאר בקטנה. אבל ברגע שלקחת על עצמך את תפקיד האמא, בעלת האמת והאחריות, המטפלת הפסיכולוגית, שר החינוך ומשגיח המוסר - הלך עליכם. כמו שכתבו לך, הקשר עכשיו עובד על זמן שאול. יש לך עוד שנה-שנתיים "לחנך" אותו עד שהוא יעבור לבית ספר אחר. הוא יכיר בחורה מפוזרת וחפיפיניקית, ודווקא שמה, הוא יהיה האחראי המבוגר. הפתעה! הוא יכול! עכשיו בואי נראה: הוא הגיע למילואים ולא התקשר? הממממ..... תקשיבי, אני אבא לבנות. הגדולה, חיילת, נוסעת בכל הארץ, בכל השעות האפשריות, לביקורי בית. משרתת במצפה רמון. היא לא מצלצלת לפעמים יומיים. מה את ממליצה לי? שאדבר עם הרמטכ"ל? הקטנה (כמו שהגדולה הייתה עושה לפהני הגיוס) יוצאת לבילויים בחופש וחוזרת בשש בבוקר. ככה עושים כל החברה. עכשיו תקשיבי טוב, ואל תפלי מהכיסא בבקשה: אני רגוע. כי אני יודע שכל זמן שלא התקשרו אלי מבית חולים או מהמשטרה - לא קרה כלום! ויתר חמור מזה: גם אשתי כבר למדה להרגע... היא גם למדה שאלף התחנוויות לטלפון לא יעזרו. והיא ראתה שלמרות זאת, העולם לא נופל. לעומת זאת, כשאני הייית נער, והייתי יוצא עם חברים וחוזר הביתה, הייתי רואה את אמא שלי בחלון מחכה לי. עכשיו בואי תסבירי לי איך זה שמר עלי? הרי אם מישהו חס וחלילה יפגע בבעלך במילואים, הוא במילא לא יוכל להתקשר אליך, נכון? כשהוא יתקשר, הוא כבר יהיה מחוץ לסכנה. אז למה את רודפת אחריו? את לא מבינה שאת זורקת עליו את החרדות שלך? מה את מנסה, להפוך אותו חזרה לילד? בקיצור: כמו שכתבו לך לפני, את פרפקציוניסטית, וקצת חרדה, ואת אמורה לטפל בדברם הללו עם עצמך ולא אתו. מריוס

 

[פסיפלורה27]

אז קודם כל תודה

תשובה מאוד שקולה ומפורטת נתת לי אתה יודע מה באמת חשבתי כשהוא לא התקשר? חשבתי על זה שהוא אולי הוא איחר לשמירה, אולי עצרו אותו משטרה צבאית? בסה"כ רציתי לדעת שהוא נכנס לבסיס ושאף אחד לא עשה לו בעיות. זו גישה מעניינת להסתכל על זה ככה שאם אף משטרה/אמבולנס לא התקשרו אליי אז כנראה שהכל בסדר. אני לא הייתי יכולה לחיות ככה, בחוסר ידיעה. אני אוהבת לדעת. האם בגלל זה אני פריקית של שליטה?

 

[מריוס זכריה]

לא.

זה קשור יותר לנושא של חרדה. חרדה יכולה לחפש לעצמה פתרונות דרך נסיון מתמיד לסדר את העולם מסביבך בצורה שתפחית את החרדה. אבל שורש העניין הוא שם, בחרדה. הסיפור על משטרה צבאית הוא דוגמה טובה. הרי נגיד שעצרו אותו, והוא עכשיו בחדר מעצר. מה נורא כל כך, בינינו? כשאת כותבת: "אני לא הייתי יכולה לחיות ככה, בחוסר ידיעה", את אומרת את האמת שלך (לפחות כפי שאת מאמינה בה). אבל תחשבי האם זה הוגן כלפיו? האם הוא צריך כל הזמן להרגיע את חרדותיך? מילא, אם היית מודה לו על זה, אבל הוא גם מרגיש מבוקר ומושפל על כל פעם שהוא לא הרגיע אותך. זה ממש לא הוגן, לדעתי, לא נכון לסוגיות וגם, וזה אולי הכי חשוב, לעולם לא ירגיע אותך, מקסימום יתן לך שקט לזמן קצר, ושוב זה יופיע. מריוס

 

[אייבורי]

חולק עליך בנושא אחד

חרדה ופריקיות של שליטה צועדים יחד יד ביד. היא גם פריקית של שליטה וגם חרדתית מכאן הדרך להיות היסטרית סלולה.

 

[פסיפלורה27]

חרדה ונסיבותיה

משטרה צבאית...לא חשבתי על תא מעצר הייתי בטוחה שעצרו אותו בשביל לתת לו דוח על הופעה ואז שבגלל זה הוא איחר לבסיס.. סרטים. אני חושבת שעניין החרדה זה כמו הביצה והתרנגול.. החרדה שלי היא שם זה נכון, אך האם היא עדיין הייתה שם אם היה לי יותר ביטחון בקשר שלי עם הבחור? כי רגע אין לי ביטחון בקשר שלי איתו מקיבעונות שקבעתי בראשי של איך הדברים אמורים להיות ומה לצפות בעקבות..

 

[מריוס זכריה]

נראה לי שההיפך הוא הנכון

אני חושב שאולי את מרגישה אי ביטחון בקשר בדיוק כי את חרדתית. עובדה שאת חרדה גם בנושאים אחרים.

 

[פסיפלורה27]

איך מטפלים בחרדות?

ביו פידבק? מה עוד? תודה

 

[מריוס זכריה]

יש שלל דרכים

ביו פידבק שיטת אלכסנדר NLP ודמיון מודרך טיפול פסיכולוגי התנהגותי (CBT) טיפול פסיכולוגי דינמי עזרה תרופתית ועוד ועוד. לכל שיטה יש יתרונות וחסרונות משלה. אדם שרוצה לעשות שינוי בוחר דרך לפי האינטואיציה שלו, מנסה, אם לא מספיק אז משהו אחר, עד שמגיע לאן שהוא רוצה. בהצלחה! מריוס

 

[chenby]

השאלה היא

האם את רוצה להיות האמא שלו או בת הזוג שלו.. את נשמעת מאוד פולניה.. את מצפה ומתאכזבת, את אומר כסף בא וכסף הולך ומשפט אחרי זה- אבל אנחנו עובדים קשה בשביל זה.. אז יש פה סתירה.. זה הכסף או לא הכסף? שחררי ציפיות ממנו ותני לו להיות ילד גדול בעצמו. בטח לא להתעסק בחתונה שאתם יחד מאז שהוא בן 17.. בטח לא כשאת מתייחסת אליו כבן שלך.. בטח לא שאת עוד צעירה בעצמך.. תפסיקי לשלוט בקשר ותפסיקי לנסות לחנך אותו. הוא ילד גדול והוא מבין לבד והוא בעצמו אומר לך שהתגובות שלך גורמות לו לריגרסיה.. תפסיקי לסרס אותו ותני לו לפרוח. ומה את צריכה קבלה מהסופר? את עוסק פטור? עוסק מורשה? באמת.. העצה היחידה שלי - שחררי שליטה ושחררי פולניות. באמת. זה רק יעשה לך טוב ואולי גם פתאום תגלי איזה כיף שמטפלים בך קצת... ועוד דבר- הוא בהחלט לא חייב להודיע לך על כל צעד שלו - אני רק רוצה לדעת שאתה בסדר- זה פולני..(מכיוון שאני חצי פולניה בעצמי אני מכירה טוב טוב את הדפוסים.. ) את גם יכולה לסמס לו - הגעת בשלום? והוא יענה כן והכל בסדר.. לא צריך לעשות דרמה.

 

[אייבורי]

מצחיקה

את לא מחוייבת לטפל בבעיות שלכם למען הדיוק, את מחוייבת לרצון שלך לשנות אותו. שינהג כמו שאת רוצה. הוא צעיר, קצת חפיפניק, לא ממש אחראי כמו שאת רוצה. הוא ללא ספק מספיק בוגר להחליט על דרכו. כדאי שתפסיקי להתפוצץ ולהיות נוקבת בתוכחה. שנית, החרדות שלך הן שלך, הוא לא צריך להודיע לך אם הגיע לבסיס, אם הוא בדיוק מחרבן (כי את חרדה שיהיו לו טחורים) או אם אכל ביצה קשה בבוקר. זהו צורך אובסיסבי לשליטה והניסיון לתקוע לו GPS בישבן הוא צורך מיותר לגמרי. יש להבדיל בין מקרים בהם הוא מחוייב להתקשר ולהודיע בהם יש לידיעה השפעה על חייך. אופציה שניה, לכי לרופא מומחה שיבדוק את רמת החרדה.

 

[פסיפלורה27]

אני לא מרגישה שזה נכון

אני לא רוצה לשנות אותו, האם בגלל שהוא ישתנה אנחנו נחיה יותר טוב ביחד? לא בהכרח. אבל אם נשנה את הדינמיקה שבינינו לכך שנצליח לעבוד יותר טוב אחד עם השנייה אז אולי כן. אם הייתי רוצה לשנות אותו הייתי מדברת על כמה שהוא לא בסדר ואני כן, כמה אני עושה והוא לא. ותאמין לי שאם אני קוראת תגובות קודמות שלי בנושא זה הבדל של שמיים וארץ. אגב מה הם המקרים לדעתך שהוא מחוייב להתקשר ולהודיע?

 

[מדען טילים סובייטי]

חרדות

הפחדים מנהלים אותך, מותק - שיקרה לו משהו בדרך למילואים, שתחטפו קלקול קיבה ממוצרים פגי תוקף, שלא יהיה לכם כסף, שלא תהיה לכם דירה גדולה. אבל לא זו הבעיה - החרדה שולטת בעולם ואנשים מתנהלים סביבה ובתוכה כל הזמן רק שרוב האנשים עושים את זה בעצמם - רק את מתעקשת, משום מה, להפיל את המשא הכבד הזה על כתפיו של "ילד" בן 23 שבחר בך, איזה קטע, בדיוק מאותה סיבה - כל השנים היתה לו אמא שדאגה לו והרגיעה אותו והיום, כשהאמא הזאת פג תוקף, יש לו אותך. את מבינה איך את והוא רוצים אחד מהשני בדיוק את אותו דבר (רק שהוא מקבל, אם כי במחיר מסויים, את לא)?

 

[פסיפלורה27]

השאלה היא...

למה הוא מקבל ממני גם תוך כדי תשלום מחיר מסויים את מה שהוא צריך ואני לא?

 

[מדען טילים סובייטי]

גם הוא חרד,

חרד מכך שלא ידאגו לו, שלא יטפלו בו הוא, במידה רבה, ילד קטן שרוצה את אמא. הדאגה המתמדת שלך מרגיעה אותו, מוכיחה לו שיש בסביבה מבוגר אחראי שיכפר על טעויות ולא יתן למצב להתדרדר. המחיר שהוא משלם על כל הטוב הזה הן ההערות הכעוסות שלך - מחיר נסבל, אם תשאלי אותי, בייחוד שאנחנו יודעים שגם כשאמא כועסת, היא עדיין אוהבת

.

 

[פסיפלורה27]

יכול להיות שהמחיר שהוא משלם

נסבל בשבילו.. אבל מה יהיה איתי? אני מרגישה שנמאס לי לטפל בהכל ולקחת פיקוד על כל העולם. לפעמים בא לי שמישהו יגיע ויסדר הכל כמו שאני מארגנת, מסדרת הכל שהכל יהיה בסדר. איך להפסיק להיות אמא שלו???

 

[מדען טילים סובייטי]

להפסיק לכעוס עליו

את חיה באיזו פנטזיה ורודה שאם הוא רק ירצה זה ישתנה והדרך היחידה שאת מכירה להניע את הרצון הזה זה לכעוס. נניח שהיה לך חבר נכה, חס ושלום, היית כועסת עליו בגלל שהוא צריך עזרה כדי להשתין? תתייחסי לחבר שלך בדיוק באותו אופן - זה באמת לא אשמתו. או שתחליטי שלא בא לך חבר "נכה" - גם זה לגיטימי.