פסיפלורה27
New member
חדשה-וותיקה
לילה טוב.. אני כל כך זקוקה לתמיכה כרגע ואיזו עיצה טובה, אני אבודה לחלוטין. אני בת 25, הוא בן 23. אנחנו יוצאים כבר כמעט כ 6 שנים, גרים ביחד כשנתיים וחצי. החיבור בינינו היה מההתחלה, אוהבים לעשות הרבה דברים ביחד, לדבר, לטייל, לא מפחדים מאינטימיות, חושבים באותו כיוון לעתיד, רוצים להקים משפחה בשנים הקרובות.. אפילו יש טבעת (אבל זה לא אומר כלום כנראה) ברמת הכוונות הכל מתואם בינינו. הרקע של שנינו מאוד שונה ואני מקבלת את זה שיש צורך להגיע לעמק השווה בינינו כדי שהזוגיות תעבוד אבל יש דברים שאני פשוט לא יודעת איך לקבל אותם.. עברנו הרבה משברים ואת המשבר הנוכחי אנחנו סוחבים כבר כמה שנים. אני לא יכולה לקבל את זה שהוא לא אחראי מבחינה של איך הוא מתנהל. הוא למשל יכול לעשות קניות מבלי לבדוק את טיב המוצרים (פגי תוקף) לא לקחת קבלה (שוכח הרבה מאוד פעמים) לשלם יותר ממה שהוא צריך לשלם ולא לבדוק את עצמו אפילו לאחר מכן. רבתי איתו על כך והייתי מאוד חריפה בדברים שלי לא קיללתי או משהו כזה אבל התפוצצתי. דברים כאלה פשוט מחרפנים אותי. אני מנסה למתן את התגובות שלי אבל זה פשוט לא קורה. כל פעם אני מצפה שהוא ילמד ומתאכזבת מחדש. הוא טוען שהתגובות שלי הם אלה שגורמות לו לרגרסיה ושהבעיה של החוסר אחריות רק מחריפה בגלל התגובות שלי. לא אכפת לי מהכסף, מבחינתי כסף בא וכסף הולך אבל זה משהו שאנחנו עובדים בשבילו, משקיעים מאמץ בעבודה בשביל להגיע לנוחות ולרווחה. עם זאת אני מעדיפה לשלם יותר כסף על אוויר בדירה יותר גדולה מאשר על טעויות כאלה. מעבר לזאת, יש מקרים כמו היום למשל, הבחור היה בחופשה מהמילואים. חזר לבסיס באיזה חור ליד ירושלים. למה אני צריכה להתקשר אליו ולשאול אותו אם הוא הגיע בשלום לבסיס?! (ועוד הייתה לו שמירה מיד אחרי, לא פעם קרה שהוא לא הגיע לשמירה בגלל איזו שטות) הוא יודע שאני דואגת לו ושאין מצב שהוא לא מתקשר או שאני לא מתקשרת כשאנחנו מגיעים למקום מרוחק. אפילו ילד ששולחים לחבר דואגים שיתקשר שנדע שהכל בסדר, שלא לדבר על מילואים בדרגה א פלוס. כשהוא ענה לשיחה היום הוא היה הכי אדיש ולא הבין מה אני רוצה ממנו. הוא אמר שהוא יודע שהוא לא היה בסדר ושהוא מצטער.. אבל כמה פעמים אתה צריך להבין שלא היית בסדר בשביל להשליך את זה על כל שאר הדברים? זה פשוט אותו דפוס התנהגות של חוסר אחריות. דיברתי עם חברות שלי על זה אבל... זה מבוי סתום. אין לאף אחת עיצה אפילו לא מהניסיון בקשרים שלהן. אני לרגע לא חושבת להיפרד ממנו כי אני מרגישה מחוייבת לטפל בבעיה שלנו, אני אפילו לא רוצה לחשוב על לעבור לגור במקום אחר. במה זה יעזור? זה רק ירחיק אותנו זה מזה במקום לטפל. לילה טוב תודה למי שקרא עד עכשיו
לילה טוב.. אני כל כך זקוקה לתמיכה כרגע ואיזו עיצה טובה, אני אבודה לחלוטין. אני בת 25, הוא בן 23. אנחנו יוצאים כבר כמעט כ 6 שנים, גרים ביחד כשנתיים וחצי. החיבור בינינו היה מההתחלה, אוהבים לעשות הרבה דברים ביחד, לדבר, לטייל, לא מפחדים מאינטימיות, חושבים באותו כיוון לעתיד, רוצים להקים משפחה בשנים הקרובות.. אפילו יש טבעת (אבל זה לא אומר כלום כנראה) ברמת הכוונות הכל מתואם בינינו. הרקע של שנינו מאוד שונה ואני מקבלת את זה שיש צורך להגיע לעמק השווה בינינו כדי שהזוגיות תעבוד אבל יש דברים שאני פשוט לא יודעת איך לקבל אותם.. עברנו הרבה משברים ואת המשבר הנוכחי אנחנו סוחבים כבר כמה שנים. אני לא יכולה לקבל את זה שהוא לא אחראי מבחינה של איך הוא מתנהל. הוא למשל יכול לעשות קניות מבלי לבדוק את טיב המוצרים (פגי תוקף) לא לקחת קבלה (שוכח הרבה מאוד פעמים) לשלם יותר ממה שהוא צריך לשלם ולא לבדוק את עצמו אפילו לאחר מכן. רבתי איתו על כך והייתי מאוד חריפה בדברים שלי לא קיללתי או משהו כזה אבל התפוצצתי. דברים כאלה פשוט מחרפנים אותי. אני מנסה למתן את התגובות שלי אבל זה פשוט לא קורה. כל פעם אני מצפה שהוא ילמד ומתאכזבת מחדש. הוא טוען שהתגובות שלי הם אלה שגורמות לו לרגרסיה ושהבעיה של החוסר אחריות רק מחריפה בגלל התגובות שלי. לא אכפת לי מהכסף, מבחינתי כסף בא וכסף הולך אבל זה משהו שאנחנו עובדים בשבילו, משקיעים מאמץ בעבודה בשביל להגיע לנוחות ולרווחה. עם זאת אני מעדיפה לשלם יותר כסף על אוויר בדירה יותר גדולה מאשר על טעויות כאלה. מעבר לזאת, יש מקרים כמו היום למשל, הבחור היה בחופשה מהמילואים. חזר לבסיס באיזה חור ליד ירושלים. למה אני צריכה להתקשר אליו ולשאול אותו אם הוא הגיע בשלום לבסיס?! (ועוד הייתה לו שמירה מיד אחרי, לא פעם קרה שהוא לא הגיע לשמירה בגלל איזו שטות) הוא יודע שאני דואגת לו ושאין מצב שהוא לא מתקשר או שאני לא מתקשרת כשאנחנו מגיעים למקום מרוחק. אפילו ילד ששולחים לחבר דואגים שיתקשר שנדע שהכל בסדר, שלא לדבר על מילואים בדרגה א פלוס. כשהוא ענה לשיחה היום הוא היה הכי אדיש ולא הבין מה אני רוצה ממנו. הוא אמר שהוא יודע שהוא לא היה בסדר ושהוא מצטער.. אבל כמה פעמים אתה צריך להבין שלא היית בסדר בשביל להשליך את זה על כל שאר הדברים? זה פשוט אותו דפוס התנהגות של חוסר אחריות. דיברתי עם חברות שלי על זה אבל... זה מבוי סתום. אין לאף אחת עיצה אפילו לא מהניסיון בקשרים שלהן. אני לרגע לא חושבת להיפרד ממנו כי אני מרגישה מחוייבת לטפל בבעיה שלנו, אני אפילו לא רוצה לחשוב על לעבור לגור במקום אחר. במה זה יעזור? זה רק ירחיק אותנו זה מזה במקום לטפל. לילה טוב תודה למי שקרא עד עכשיו
