חדשה בפורום

למיקה של יונתן-בעיקרון אני מסכימה .

עם לאה.אין טעם לצעוק ולהעניש זה רק יעשה את הבעיה יותר גרועה אלא ללכת עם הטמפרמנט של יונתן,אם יונתן זקוק לטיפוסים,צאו איתו לגן השעשועים שיטפס על מגלשה,סולם ואפילו יהיה נחמד למצוא בשבילו איזה עץ עם ענפים נמוכים שיטפס עליו.חוץ מזה אין ברירה,כדאי להסכים עם בעלך ששניכם תפגינו תקיפות ברורה וחד משמעית לגבי גבולות כך שליונתן יבין שלא מותר לו כל דבר. שלך חנה גונן
 

לאה_מ

New member
שני דברים:

"לא זורקים דברים לתוך כוס"... שאמא שותה ממנה, אבל בהחלט אפשר לזרוק דברים לתוך כוס. זה דוקא כיף. אולי תקחו כוס שקופה, מלאה במים, ותזרקו פנימה דברים. אפשר להראות לו בהזדמנות זו את השבירה של קרני האור (איך הקש כאילו מתכופף בכניסה למים), אולי לבדוק מה ההבדל בין נוזלים שונים, איך רואים דרך מים לעומת דרך מיץ פטל... אז לא חובה עם הקפה של אמא, אבל גם לא חייבים להתנזר מהמשחק הזה. "אמא, עכשיו אני אריה" - אני ממליצה לך לקרוא איתו את הספר החמוד של נורית זרחי "נמר בפיג´מה של זהב". מה שכתבת ממש הזכיר לי את הספר.
 

איריתוש

New member
לאמאנטלי וללאה_מ../images/Emo6.gif../images/Emo127.gif

קראתי את התכתובת בינתיים רק עד כאן (המלצתך לאה על הספר "אמא עכשיו אני אריה" ועצרתי כדי להגיב. אני קוראת ומחייכת וצוחקת בקול רם, אמאנטלי - את ממש מתארת את נדב שלי (בן 3), שובב וסקרן. מאד מתאימים לו מעשים כמו לזרוק דברים לתוך כוס קפה שלי - זה הכי הצחיק אותי. הפיתרון שלי הוא בדיוק מה שלאה_מ כתבה (לאה, איך שהתמוגגתי כשקראתי מה שכתבת... באחד המחקרים שנדב עשה בכוס מים, הוא הכניס את אצבעו לתוך הכוס וראה שהיא מאד משמינה במים... הוא העיר את תשומת ליבי לכך בצחוק אדיר ובפליאה). כשאמהות לילדים אחרים רואות או שומעות אלו דברים אני מרשה לנדב לעשות הן מתפלצות. אבל אני ונדב נהנים מכל רגע של ניסוי וגרוי חושים (הוא מהניסוי ואני מהתגובות והפרצופים שלו)
 
בדיוק אתמול קניתי לו את הספר

ראיתי אותו וחשבתי שזה מאוד מתאים ליונתן... קראנו אותו בערב, ויונתן הקשיב לכל מילה. בסוף הסיפור הוא שאל אותי: "אמא, כתבו את הספר עלי?" הספר מספר על ילד בשם יוני (שזהו קיצור של שמו) וגם קולע לאותם דברים שהוא עושה בבית כך שזה ממש קלע בול. ממליצה בחום לכל ההורים של הילדים השובבים !
 

vered4

New member
אולי ההסברים ארוכים מדי?

את מכירה את הילד שלך ויודעת איך אפשר להסביר, קצר וברור, שלא יהיו פרשנויות לכאן ולכאן. למשל בנושא הנשיכות, הנושא שלך הוא לא לאלימות, בשום צורה. ואנחנו מתנהגים בצורה נעימה אחד לשני (וזה אומר שהוא לא יכול לעשות לך משהו שנעים לו, ולך לא
). אם הוא משחק, אז זה בכאילו, ואז הוא לא מתנהג בדיוק כמו אריה, או כל דבר אחר. וכמו שלאה הציעה, אם הוא עושה משהו (כמו עם הכוסות), תציעי לו מה כן. אז את נמנעת מהויכוח, ומסיטה את הפעולה שלו למה שמתאים לך.
 

נעה גל

New member
הרעיון הזה אמנם מאוד יעיל, אבל,

לדעתי עלול להזיק. ממה שהצלחתי לראות אצלנו בבית, ביחסים שלי עם אורן, של דני עם אורן ושל כל אחד מאיתנו עם איתמר, בדרך כלל בעיות בהתנהגות שלהם נובעות מתגובה להתנהגות שלנו (למשל, דרישה חד משמעית שלי לעשות משהו באופן מידי ["עכשיו תאספו את כל חתיכות הנייר שמפוזרות על השטיח *ששאבתי רק היום* בסלון"] מבלי להסתכל ולהתחשב שהם עסוקים בדבר אחר). ילדים שמחים לעזור, שמחים להקשיב להורים שלהם כשנוהגים איתם באותה דרך. הם פשוט, כנראה, יצורים חברתיים
. ואיפה נכנסת כאן השיטה של טבלת התנהגות? היא נכנסת בדיוק בנקודה של המוטיבציה לעשיית דברים. לילד יש מוטיבציה פנימית לעזור ולהיות שותף למה שקורה בתוך המשפחה, כשמבטיחים פרסים על התנהגות טבעית, למעשה, מנטרלים את המוטיבציה הפנימית ומוציאים אותה החוצה. עכשיו המוטיבציה היא פרס. והשיטה כלכך יעילה (בלי צניות בכלל) כך שבסופו של דבר הם יקבלו - פרס על התנהגות טובה (והרי הוא במילא רוצה לנהוג כך). דמי כיס על עזרה בבית (והם אוהבים לעזור). דמי כיס/טיול לחו"ל על ציונים גבוהים/בגרות טובה (זה לא אמור להיות אינטרס שלהם? מתוך ענין?). ואני יודעת שזה נשמע מופרך - אבל, אחרי זה הורים רבים שואלים את עצמם "מאיפה לעזאזל, יצאו לי ילדים כלכך חומרניים?" היו לנו כאן בפורום דיונים רבים ארוכים, ומרתקים על חיזוקים חיובים ועל המסר שהם מעבירים לילדים שלנו (זה אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת בין ההורים). ויש לנו, כמובן, גם מאמר בנושא - מקל וגזר – על חיזוקים ועונשים וההקשרים שבהם הם מופעלים / ד``ר קלודי טל. דיון "ילד טוב (וילד רע)"
 
לנעה-את אומרת להם עכשו תאספו....

זה נשמע כמו איזה פקודה בצבא.אני לא חושבת שהיה לי נעים אם היו מדברים אלי בטון כזה. איפה הבבקשה והתודה??? עשו טובה תמיד דברו אל הילדים באותה נימה שגם אתם הייתם רוצים לשמוע מהזולת,זה משיג תוצאות. שלך חנה גונן
 

nonana

New member
חנה

כשאני רואה שילדיי מפזרים משחקים ואח"כ לא אוספים. בפעם הראשונה אני מדברת אליהם בנועם. בפעם השניה אני מבקשת בצורה יותר חד משמעית. ובפעם השלישית אם זה לא עוזר, אני מודיעה להם שעד שהם לא אוספים הם לא מקבלים משחק אחר לשחק איתו (כשהם יאספו הם יקבלו משחק אחר). ואני נותנת דוגמא אישית בזה שאני אוספת איתם. לרוב זה עוזר. ואפילו היום אחרי שהם מבלגנים בכוונה תחילה עם הרבה הנאה וצחוק אני מבקשת מהם לאסוף והם אוספים. גם כשהם שותים ונשפך על הריצפה- לא אני מנקה אלא נותנת להם את הסמרטוט והם מנקים. הם גם רוחצים איתי כלים, מנקים חלונות גם את האמבטיה (שזה אהוב עליהם במיוחד) נכון שאין זה נקיון מושלם, ונכון שאחריהם אני מנקה שוב, אבל באותו הרגע שנותנים להם את האחריות הם לוקחים אותה ואף נהנים ממנה. וגם אם מראים להם שלסדר ולנקות בא עם הנאה אז הם נהנים אבל אם אנחנו מקרינים סבל וחוסר סיפוק והנאה גם הם מרגישים כך (שסדר ונקיון כרוך בסבל).
 
לנונה-לא התכונתי חס וחלילה...

לערער על הדפוסים שאתן הנהגתן בחינוך ילדיכן אלא רק לכוון את תשומת הלב לנקודה שבשפה נעימה יכולים להשיג הרבה יותר,בודאי שלא חשבתי שזה בא אוטמטית אלא דורש השקעה עקבית כפי שאת עשית עם ילדיך וכפי שאני עשיתי ועושה עם הילדים שבהם אני מטפלת, שאיתם אני מאוד מקפידה על הנושא של הקשבה ודיבור נאה לזולת מפני שאני אישית לא אוהבת את הטון הפקודתי שבו נוקטות מטפלות רבות זה ממש לא הסיגנון שלי. שלך חנה גונן
 

איריתוש

New member
זה מזכיר לי משפט

שפעם שמעתי "לעולם אל תעשה לילדך מה שלא היית מרשה לאחר לעשות לו"
 

לאה_מ

New member
אני אנסה להתייחס לדוגמא שנתת

ואני נאלצת שוב לא להסכים עם חני לגבי שיטת המדבקות (סליחה, חני. אני רואה שאת לוקחת את הדיון הזה ברוח טובה
). כמו שאמרתי, אני לא מענישה את הילדים שלי, ותאמיני לי שאני לא "עומדת חסרת אונים מול הילד שמזהה את המצב בו אני נתונה ומנצל את זה לטובתו". אם בני היה נותן לי מכה עם ספיידרמן הייתי מנסה לברר מדוע הוא עשה זאת - האם זה בגלל שהוא רוצה לשחק איתי? האם הוא בודק את הכח שלו? האם הוא כועס ומנסה למצוא דרך לפרוק את הכעס שלו? האם הוא כועס עלי? האם הוא רוצה לומר לי משהו וחושש לומר זאת בעצמו? אני בטוחה שיש עוד אפשרויות שלא חשבתי עליהן. אפשר לנסות לענות לו בתור דמות אחרת (למשל, באטמן) ולעשות משחק תפקידים שידובב אותו, או לעשות שיחה ישירה בינינו ולנסות לבדוק מה גורם להתנהגות הזו ומה יכול לפתור את אי הנוחות שזה גורם לי (אולי אני אשחק איתו בדמויות, אולי ספיידרמן ירביץ לדמות אחרת, אולי נצא החוצה ונרוץ בדשא...). אם ההתנהגות חוזרת, ודאי שיש מקום לברר מהיכן היא מגיעה. אני לא מאיימת בעונשים ולא מענישה. גם לא לראות טלויזיה נשמע לי ממש לא קשור להכאה. וגם על התנצלויות חוזרות והבטחות לשינוי התנהגות שלא מתממשות אפשר וכדאי לשוחח. כמובן, הכל תלוי בן כמה הילד ומה מערכת היחסים ביניכם. ועוד דבר - אם יש מישהו שבמסגרת מערכת היחסים שלכם הוא נוטה לאיים עליך ולהעניש אותך, ופתאום הוא בא ורוצה לשוחח איתך. אני מניחה שאת לא תהיי מאד פתוחה איתו. אז קחי בחשבון, שגם עם הילדים שלנו לוקח זמן לשקם את האמון וליצור מערכת יחסים שמאפשרת תקשורת מאד יעילה וטובה. לא צריך להתייאש בפעם הראשונה שזה לא מצליח.
 

אמאנטלי

New member
לא היה לי מספיק מקום

לכתוב שגם הפיל והגי´רפה והאיגואנה ושאר חיות הבית (מפלסטיק קשיח) היכו בי לכן נתתי רק את ספיידרמן כדוגמא . השיא היה אתמול כשחזרנו מהגן ודיברנו על היום שעברנו כל אחד בנפרד (אני מספרת לו על העבודה ) הוא אמר לי "אמא, היום הרבצתי לשלומי " שאלתי למה והוא ענה " כי אני חזק והוא חלש"
 
שיטת המדבקות

שלום שוב לאה. בד"כ שיטת המדבקות או הטבלה, נועדה לילדים עם בעיות התנהגות לא קלות (בלשון המעטה) ומניסיוני, הטבלה מאד עוזרת בתנאי שיש תקשורת טובה עם הבית (אני מדברת עכשיו כמורה).
 

לאה_מ

New member
אבל האינטרסים שלך כמורה לא זהים

לאינטרסים שלך כאם. אם יש לי ילד עם בעיית התנהגות בכיתה, אז אולי שיטת המדבקות יעילה כדי להשיג שקט, כי בעצם לא כל כך אכפת לי אם הוא שקט כי הוא מחכה לפרס או שהוא שקט כי הוא מתעניין בנעשה בכיתה. אבל אם אני אם לילד עם בעית התנהגות, אני רוצה להגיע לשורש הבעיה, ולא "לאלף" אותו לשנות את ההתנהגות שלו בלי לבדוק מהיכן זה מגיע. את מבינה למה אני מתכוונת?
 

בבה יגה

New member
ואפשר גם להוסיף

שבכיתה, אם הוא ישב בשקט זמן מסוים - אולי יצליח למצוא ענין במה שקורה, כך שיהיה גם לו רווח אמיתי מהמצב, מעבר לפרס. או שאני אופטימית מדי?
 
למעלה