חדשה בפורום

[דנה השניה]

../images/Emo45.gif

לי אין בן בכור אלא בת, אבל אני מאד מסכימה אתך על היחס של החברה כלפי בנים רגשנים חמים ואוהבים. חבל, כואב ומעצבן.

 

[אמא של יונתן ומיקה]

הכל בגדר הנורמה, כמובן...

ובכל זאת ובעיקר בגלל... חשוב היה לי לשמוע איך אחרים מתמודדים עם אותן הבעיות בדיוק. ואגב - עניין הספה היה רק דוגמה. הייתי יכולה לכתוב ספר על כל "המניפולציות" שלו...

. תודה על תשומת הלב!

 

[nonana]

אמא של יונתן

יש לי שאלה- ומה אם כן לתת לו להתנדנד שוב, ואם יפול שוב ושוב בסוף הוא יפסיק. ואולי הוא מחכה לתגובה שלך, וכשיראה שאת לא מגיבה הוא יפסיק בעצמו? אולי אם תשוחחו איתו ותתיעצו איתו מה דעתו צריך לעשות הוא ישנה את אופן התנהגותו? אני אשתף אותך במשהו. נעה הבת הבכורה שלי בקרוב תהיה בת שש (ביולי). ערב אחד היינו צריכים לצאת לחברים ונעה רצתה ללבוש בגד קייצי במיוחד. אני ניסיתי כמה וכמה פעמים להסביר לה שלא כדאי לה משום שקר, אבל היא בשלה (שיחה איתה שהייתה מלווה בצעקות ובכי מצידה, ונסיון שלי להסביר לה בנועם). לבסוף אמרתי לה- יש לי רעיון, תצאי החוצה עכשיו שאת ערומה (היתה בדיוק לפני המקלחת) לכמה דקות מבלי להכנס מייד הביתה ואם עדיין יהיה לך לא קר תלבשי את מה שאת רוצה, ובמידה וכן יהיה לך קר נחליט שתינו על בגד אחר. אחרי הנסיון שלה, הוחלט לבסוף בגד אחר משום שהיא הבינה לא ע"י ההסבר שלי אלא ע"י הניסיון שלה, ומעבר לכך היא שמחה שנתתי לה להחליט וסמכתי על שיקול דעתה.

 

[מירי,]

החלטה לבד...

כשדודו שלי החליט שלא קר (לדוגמה שלך) אז לא קר! ואח"כ כשנגיע הוא יתחיל לקטר שקר לו - ואז מה אם אמרנו לו והיצענו לו בגדים אחרים... והבילוי של כל המשפחה נפגם! ומה אם הוא ייקפוץ וייקפוץ וייקפוץ... עד שהספה תישבר או יותר גרוע הוא ייחבל קשות?

 

[nonana]

אז מה דעתך לקחת בתיק

בגדים חמים בנוסף? לפעמים שנותנים להם את ההחלטה רואים כמה זה בסופו של דבר בא לטובתינו. אני נותנת לילדי להיות שותפים בהחלטות בעיקר הקשורות אליהם. נדב אוהב להיות ערום. לפני כמה ימים כשיצא לגינה אחה"צ אמרתי לו שקר וכדאי לו להתלבש. הוא לא הסכים ויצא החוצה. אחרי כמה דקות חזר בעצמו ובקש להתלבש- כך שכדאי לתת להם להתנסות וללכת אחרי החלטותיהם, ולשמוח גם אם הם שינו אותם. (אבל לעולם לא להגיד לה-´אמרתי לך´ אלא לומר- ´אני שמחה שהחלטת את ההחלטה הזו´).

 

[michal@gal]

נראה לי לא מוצלח

לקחת איתך בגדים חמים בנוסף, כי אז מה הילד למד לפעם הבאה? איפה כאן ההתנסות הלא טובה של הילד שגורמת לו לרצות לעשות אחרת בפעם הבאה?

 

[nonana]

למה הילד לא למד?

קר לו לא? את מציעה שיסבול כל הזמן בכדי שיבין שזו היתה החלטה שלו? למה לא לתת לילד להתנסות? אין זו התנסות בנגיעה בחשמל, אלא התנסות של החלטה אישית. למה לא להוציא את הילד לכמה דקות מהבית עם בגדים שהוא בחר, ולתת לו להחליט אם קר לו או לא? נדב שלי שובב מאד אבל אם אני לא אתן לו להתנסות הוא לעולם לא ילמד- אלא ילמד מה אמא מרשה או מה לא. הרבה פעמים האוזניים שלהם הופכות להיות ערלות לגמריי, ושום הסבר הגיוני לא מועיל להם. אז במקרה של בגדים- אחרי שהוא החליט החלטה, למה לא להמשיך אותה בשאלה ´אולי במידה וכן יהיה לך קר ניקח איתנו בגדים חמים´?- לדעתי הוא לא יסרב לעיצה כזו. אני גיליתי שהם שותפים יש מהפך בהתנהגות שלהם והם לא באופן שיטתי מתגוננים בהתקפת ה´לא´ המוכרת לנו.

 

[לאה_מ]

../images/Emo45.gif

 

[מירי,]

דוגמה אישית שלנו....

יוצאים לבילוי משותף, לדודו יש מנהג לקחת איתו משחק או שניים , דודו תשאיר אותו באוטו -לא! הוא יפריע לך - לא! אחרי שעה ופחות , אותו משחק אכן מפריע... אמא תחזיקי <תגידו אמא היא סבל?> בוא נרד לאוטו נשים את זה שם -לא! <עם מבט של ´הישתגעת שאני אפסיד כמה דקות של כייף?´> בוא נחפש מקום לשים אותו - את תחפשי! (סימני הקריאה הם בטון הדיבור שלו...)אז? תחזיקי ותשמרי לי על המשחק! את לא שומרת? אני משאיר אותו כאן... התוצאה - המשחק אבד (בפעם השניה הוחבא ביעילות על ידי) ובבית בכי וסקנדל על העלמות המשחק.... וכל הסיטואציה הזו אחרי שפעם אחת סחבתי איתי ערב שלם טרקטור שלו עם הבטחה שהוא יותר לא יביא.... אבל היום הוא יודע להשאיר את המשחק באוטו...

 

[יונת ש.]

הילד ילמד לקחת בגדים ליתר בטחון ../images/Emo13.gif

לפחות זה מה שקרה אצלנו.

 

[מירי,]

הילד שלי ילמד...

שבמיקרה הגרוע אצל אמא יש בגדים....

 

[נעה גל]

לא הבנתי מה רע בזה?

 

[מירי,]

אמא לא סבל!

חולצה או סוודר זה בסדר... אבל מה אם גם בן רוצה שאני אסחוב עבורו? ומה אם כמו לצפי היו לי כבר 5 ילדים ? ומה אם זה לא רק בגד אלא כמו שאמרתי משחק? ומה אם הפעילות היא טיול של כמה שעות בספארי?

 

[נעה גל]

את לא יוצאת לכמה שעות עם תיק על

הגב? כמה מקום תופסים כבר זוג מכנסיים ל-2 ילדים ושני סווצ´רים? או אם הדבר ממש כבד - אז משאירים באוטו ואחד ההורים נגש להביא את מה שצריך. בענין הבגדים, זה נראה לי שאת מצפה שהם ידעו לתכנן את המשך הערב ואיך הם יחושו בו, כשלמעשה, מדובר ביכולת נרכשת, שקיימת רק בגילאים מאוחרים יותר). את גם מצפה מהם, שברגע הזה הם ינהגו בניגוד לתחושות שלהם ("לא קר לי"), בשביל שאחרי זה יהיה להם טוב. כמו שכתבתי למטה, זו נראית לי ציפיה לא ראלית. ואם אני אתן דוגמא יותר פשוטה - האם תשתי עכשיו מים, כשאת לא צמאה, בגלל שאת יודעת שעוד שעתיים כן תהיי צמאה?

 

[מירי,]

אז זהו... שבגדים לא על הפרק!

ואם אנחנו דואגים לעוד בגד אז הוא נשאר באוטו... אני ´דווקא´ מדברת על לקחת עוד משחק או שני ספרים , וכן אני לוקחת איתי תיק נוסף אבל הוא ממש קטן ויש בו בקבוק מים מגבונים וטישו (הילדים שלי הם מהמנוזלים הקבועים) אם אני אוציא מהתיק את כל הנ"ל אולי יהיה לי מקום לבגד קצת לכל ילד! בהחלט לא יהיה שם מקום לבגד ארוך! ובטח לא לטרקטור 50X50 ס"מ , או אופניים שנמאס לו לרכב עליהם... אבל אם יוצאים לים והוא מתעקש שגם ההחלפה שניקח תהיה ארוכה - וחמסין בחוץ... זה לא שאח"כ יהיה חם , עכשיו חם! (אני מדגימה- אצלנו בבגדים אין בעיה...)

 

[לאה_מ]

רעיונות שעובדים אצלנו:

כשאני אורזת את התיק - אחרי שסיימתי לארוז, ונשאר עוד קצת מקום (טוב, ממש טיפת מקום

), אני אומרת לעומר ושירה "עכשיו כל אחד יכול לקחת צעצועים שנכנסים לתיק". הם מסתדרים עם המקום שיש. זה עובד (לפחות בבית שלנו). או: אני אומרת להם מראש "תכינו שקית/תיק צעצועים, שאתם אחראים לו", ואז או שכל אחד מהם מכין לו שקית קטנה או תיק קטן, או שהם מתארגנים יחד, אבל זו אחריותם, ואני באמת לא טורחת לאסוף ולארגן עבורם. מקסימום להזכיר להם שלא ישכחו. הם מחליטים אם להשאיר באוטו או לקחת איתם. בכל מקרה ברור שזו אחריות שלהם (הם סוחבים, אם הם שוכחים זו בעיה שלהם וכו´) - זה ברור גם להם, ואין על זה בכלל ויכוחים.

 

[ציפי ג]

לאה, תתקדמי צעד אחד קדימה ../images/Emo104.gif

ארזת את התיק, נתת לילדים מקום, וברור להם שהם אחראים לצעצועים. והנה כשהם מגיעים ליעד, "הברור" הפך לסימן שאלה גדול. הם לעולם לא יאספו את צעצועיהם, הצעצועים תמיד כבדים להם מדי ואין להם כח לסחוב אותם, וכו´. מה אז? מה תעשי?

 

[לאה_מ]

אני לא יודעת. זה לא כל כך קורה.

אמרתי לך שברור להם שהם אחראים. זה נכון. אני אומרת להם "אל תשכחו" ובזה זה נגמר. אם הם שוכחים, זו בעיה שלהם. אני ודאי לא אתרוצץ בחיפושים אחרי הצעצועים שלהם.

 

[ציפי ג]

אז בעצם את מסכימה עם מירי ../images/Emo104.gif

אלא שהיא, על סמך נסיון העבר, לא מוכנה לעבור את זעקות השוד והשבר בטיול, ולא מוכנה לשמוע את הנדנוד של הילד מחוץ לבית, אלא משאירה את הסירוב - את אני לא תרוצץ אחרי הצעצועים שלך, למסגרת ביתית .

 

[לאה_מ]

דודו ובן של מירי צעירים יותר מעומר

ושירה. אולי מכאן ההבדל. אני לא חושבת שכשעומר ושירה היו קטנים, הם היו זוכרים תמיד את הדברים שלהם (או מקבלים את השכחה שלהם כדבר שבאחריותם), אלא שכמה פעמים סחבתי את הצעצועים שלהם, ולא אמרתי להם שאני לקחתי אותם, וכשהגענו הביתה שאלתי את עומר "איפה הספיידרמן שלך?", וכמובן שהוא היה מאד עצוב שהוא שכח אותו אצל החבר. ואז אמרתי לו, שאני זכרתי לקחת, אבל אני מציעה לו שיזכור בעצמו, כי גם אני עלולה לשכוח. במשך הזמן הם באמת הפנימו את זה. לא סתם אמרתי שאני לא יודעת. באמת אין לי בעיה איתם בזה. ולגבי בגדים - לשירה תמיד חם, ואני תמיד לוקחת לה סווטשירט בתיק - אני לא מטילה את האחריות הזו עליה, ולא נראה לי שזו בעיה. זה פשוט לא מטריד אותי. בלאו הכי אני לוקחת תיק עם חיתולים ובגדים להחלפה לאורי.