עפרה מהודר
New member
בוקר טוב
אני כמובן לא יודעת מה הייתי עושה במקומך, כי... אני לא את.
אני רק יכולה לספר לך מה אני עשיתי במקומי, כשאני סבלתי מעייפות, חום וכאבים במשך חודשים.
ואצלי זה היה במהלך לימודים בפקולטה לרפואה, כך שאפשר לומר שזה היה "נוח":
קודם כל, עשיתי בדיקות מקיפות על ידי רופא המשפחה. כשהתאכזבתי מאחד, עברתי לאחר.
אחר כך עברתי לרופא-יועץ של קופ"ח.
עשו לי בדיקות לכל מיני מחלות אקזוטיות.
וכמובן לא מצאו כלום.
שלחו אותי לפסיכולוגים. שמצאו, כמה מפתיע, שאני מתמודדת עם בעיות שאופייניות לגיל שלי. לא שום דבר מיוחד.
בעקבות תכנית בטלוויזיה עם חולת תת"כ, חשבתי שאולי זה מה שיש לי.
למרות שמבחינה רפואית-מחקרית, זה לא נראה לי כמו אבחנה "אמיתית", כי איזו מין מחלה זאת, שלא רואים שום דבר בבדיקות, ואפילו לא יודעים מה הפתוגן??
ואז פניתי למרפאה לעייפות מתמשכת בבית חולים.
הרופא הפנימאי בבית החולים הסביר לי שתת"כ זו תסמונת שלא ידוע מה הגורם שלה, ולכן אין תרופה ספציפית שאמורה לרפא אותה.
אולם מחקרים מראים ששינוי אורח החיים משפר את הסימפטומים.
להפתעתי, הטיפול שם, במרפאת בית החולים הציבורי, התבסס על: תזונה, פעילות גופנית ותמיכה נפשית. בליווי תרופות (מהסל) לשינה ולכאבים.
למרות שזו ממש לא הרפואה שהכרתי מהאוניברסיטה, הגישה מצאה חן בעיניי.
והחלטתי לקחת אותה צעד אחד קדימה.
פניתי לרופא שהכרתי, וניהל מרפאה לרפואה משלימה. גם כן בבית חולים ציבורי.
הוא המליץ לי לנסות נטורופתיה.
גם זה נשמע לי נורא לא מדעי. אבל הרגשתי כל כך רע, אז החלטתי: "נו מילא. בשביל 80 שקלים לטיפול אני מוכנה לנסות את זה".
שיפרתי את התזונה עוד קצת, לאט לאט יצאתי להליכות יותר ארוכות, ו... ראה זה פלא: תוך כחצי שנה או שנה, מצבי השתפר.
החום ירד, הכאבים והזעות הלילה נעלמו, הרגשתי הרבה יותר חיונית...
גם היום אני די עייפה. אבל ממש לא כמו שהייתי אז.
כמובן שבכל השנים האלה ניסו למכור לי אין-ספור טיפולים אלטרנטיביים, והוריי ניסו לשכנע אותי לפנות לכל מיני רופאים פרטיים יקרים.
אבל זה לא נראה לי הגיוני. מה, יש טיפול רק לעשירים??
ואנשים עניים שחולים בתסמונת הזאת -- נגזר גורלם להישאר חולים?
אולי הייתי תמימה ---- הייתי אז סטודנטית אידיאליסטית בת 25 -- אבל זה פשוט לא נראה לי הגיוני, שזה המצב במדינת רווחה כמו מדינת ישראל.
אני מתרשמת שהמשפחה שלך בעלת נטייה אינטלקטואלית - רציונאלית (רופאה, בת פיזיקאית...), בדומה למשפחה שלי.
זה מפתה לשלם הרבה כסף על משהו שנותן תקווה, כשמיואשים.
אבל אני בכל אופן הצלחתי להתגבר על זה עד עכשיו.
למרות שאני מגיעה ממשפחה מבוססת, אני יכולה לומר לך שבקושי 20% מהטיפולים שאני עוברת הם פרטיים.
אין כמעט שום טיפול שאני משלמת עליו יותר מ- 400 שקל.
פעמים ספורות ששילמתי מעל 1000 שקל על טיפול כלשהו.
וגם אז, הרבה פעמים, מצאתי שהטיפול לא יעיל והצטערתי שהתפתיתי לזה.
רפואה טובה זה לא עניין של כסף.
אני כמובן לא יודעת מה הייתי עושה במקומך, כי... אני לא את.
אני רק יכולה לספר לך מה אני עשיתי במקומי, כשאני סבלתי מעייפות, חום וכאבים במשך חודשים.
ואצלי זה היה במהלך לימודים בפקולטה לרפואה, כך שאפשר לומר שזה היה "נוח":
קודם כל, עשיתי בדיקות מקיפות על ידי רופא המשפחה. כשהתאכזבתי מאחד, עברתי לאחר.
אחר כך עברתי לרופא-יועץ של קופ"ח.
עשו לי בדיקות לכל מיני מחלות אקזוטיות.
וכמובן לא מצאו כלום.
שלחו אותי לפסיכולוגים. שמצאו, כמה מפתיע, שאני מתמודדת עם בעיות שאופייניות לגיל שלי. לא שום דבר מיוחד.
בעקבות תכנית בטלוויזיה עם חולת תת"כ, חשבתי שאולי זה מה שיש לי.
למרות שמבחינה רפואית-מחקרית, זה לא נראה לי כמו אבחנה "אמיתית", כי איזו מין מחלה זאת, שלא רואים שום דבר בבדיקות, ואפילו לא יודעים מה הפתוגן??
ואז פניתי למרפאה לעייפות מתמשכת בבית חולים.
הרופא הפנימאי בבית החולים הסביר לי שתת"כ זו תסמונת שלא ידוע מה הגורם שלה, ולכן אין תרופה ספציפית שאמורה לרפא אותה.
אולם מחקרים מראים ששינוי אורח החיים משפר את הסימפטומים.
להפתעתי, הטיפול שם, במרפאת בית החולים הציבורי, התבסס על: תזונה, פעילות גופנית ותמיכה נפשית. בליווי תרופות (מהסל) לשינה ולכאבים.
למרות שזו ממש לא הרפואה שהכרתי מהאוניברסיטה, הגישה מצאה חן בעיניי.
והחלטתי לקחת אותה צעד אחד קדימה.
פניתי לרופא שהכרתי, וניהל מרפאה לרפואה משלימה. גם כן בבית חולים ציבורי.
הוא המליץ לי לנסות נטורופתיה.
גם זה נשמע לי נורא לא מדעי. אבל הרגשתי כל כך רע, אז החלטתי: "נו מילא. בשביל 80 שקלים לטיפול אני מוכנה לנסות את זה".
שיפרתי את התזונה עוד קצת, לאט לאט יצאתי להליכות יותר ארוכות, ו... ראה זה פלא: תוך כחצי שנה או שנה, מצבי השתפר.
החום ירד, הכאבים והזעות הלילה נעלמו, הרגשתי הרבה יותר חיונית...
גם היום אני די עייפה. אבל ממש לא כמו שהייתי אז.
כמובן שבכל השנים האלה ניסו למכור לי אין-ספור טיפולים אלטרנטיביים, והוריי ניסו לשכנע אותי לפנות לכל מיני רופאים פרטיים יקרים.
אבל זה לא נראה לי הגיוני. מה, יש טיפול רק לעשירים??
ואנשים עניים שחולים בתסמונת הזאת -- נגזר גורלם להישאר חולים?
אולי הייתי תמימה ---- הייתי אז סטודנטית אידיאליסטית בת 25 -- אבל זה פשוט לא נראה לי הגיוני, שזה המצב במדינת רווחה כמו מדינת ישראל.
אני מתרשמת שהמשפחה שלך בעלת נטייה אינטלקטואלית - רציונאלית (רופאה, בת פיזיקאית...), בדומה למשפחה שלי.
זה מפתה לשלם הרבה כסף על משהו שנותן תקווה, כשמיואשים.
אבל אני בכל אופן הצלחתי להתגבר על זה עד עכשיו.
למרות שאני מגיעה ממשפחה מבוססת, אני יכולה לומר לך שבקושי 20% מהטיפולים שאני עוברת הם פרטיים.
אין כמעט שום טיפול שאני משלמת עליו יותר מ- 400 שקל.
פעמים ספורות ששילמתי מעל 1000 שקל על טיפול כלשהו.
וגם אז, הרבה פעמים, מצאתי שהטיפול לא יעיל והצטערתי שהתפתיתי לזה.
רפואה טובה זה לא עניין של כסף.
