ואני פגשתי מספיק רופאים, שהייתי נותנת להם
ציון נכשל.
אבל אני מבינה, שזה מקרה פרטי שלי, ולא מלמד על הכלל.
ואצלנו זה היה פשוט ערמה של רופאים, שחלקם אפילו כמעט לא דיבר עם הילד שלי. הוא בכלל לא עניין אותם. הם הסתכלו בניירות ולא בילד.
היו גם רופאים, מאבחנים, שכתבו מה שאמרנו להם.
הייתה רופאה, שהגענו אליה עקב המלצת בית הספר לבדוק אם הילד אספרגר.
היא שמעה כך, בדקה 5 דקות, בעיקר רפלקסים ונתנה אבחון שהילד אספרגר.
זה נראה לך רציני?
הפסיכולוגית, שעשתה אבחון מקיף אחר כך, קבעה שלא, אז היא שנתה את האבחון שלה למה שכתבה הפסיכולוגית.
האם זה אומר שכל הרופאים כאלה?
כל הרופאות?
כל הרופאות במקום הזה ספציפי (שמפורסם באבחוניו)?
רופאה אחרת קבעה שלילד שלי בעיות תקשורת, אבל באשמתי.
וגם היא ידועת שם בתחום האוטיזם.
זה נראה לך רציני?
וזה רק קצה קצהו של הפגישות שלי עם רופאים....
ובכל זאת, לא על דעתי להשליך מהסיפור שלי לכל הרופאים שבעולם.
את יכולה לכתוב שמניסיונך עדיף ללכת לפסיכולוגים. את כותבת בצורה כל כך נחרצת, כאילו אין מקום בכלל לדעה אחרת, ולדעתי, את עושה עוול להמון פסיכולוגים נהדרים, שיודעים לאבחן מצוין.