לגמרי...
ופשוט כואב הלב.
הילדים נהיים פחות ופחות סלחניים עם הגיל, סוג האינטראקציה משתנה, הדרישות התקשורתיות גדלות.
ואז רואים יותר את הפער, או שרואים שהפער נשמר.
אבל הילד נהייה יותר ויותר מודע לשוני שלו ביחס לחבריו, רואה שהוא "לא מצליח לעמוד בסטנדרטים" ולא מבין למה, ומכאן הדרך לחרדות, דימוי עצמי נמוך ודיכאון - מהירה וישירה.
אבל אם אין לך את המאפיין השני שנדרש ב-DSM החדש, שמתייחס לחזרתיות - אין לך סיכוי בכל מקרה להכנס לספקטרום על פיו.
מצחיק, אותה ילדה, אותה התנהגות, לפני מאי 2013 PDD NOS, אחרי מאי 2013 "קשיים התפתחותיים בשפה וביכולות הפרגמטיות". בעצם לא מצחיק. מגוחך....
(ואני יודעת שאמרת שאם מחפשים מוצאים חזרתיות, אבל כבר שבועיים אני מחפשת והדבר היחיד שעולה בדעתי זאת האהבה יוצאת הדופן שלה לקוטג'
. לגבי דברים אחרים היא גמישה ביותר, וגם אם מנסה להתעקש על משהו, אחרי הסבר הגיוני היא פשוט מוותרת. לדוגמא: יש לה העדפה לאכול בצלחת ירוקה. אבל כשהצלחת במדיח, לא אכפת לה שיתנו לה צלחת אחרת במקום. לאחרונה אפילו הפסיקה לבקש את הירוקה... או שהיא דורשת לשמוע שירי ילדים במכונית ולא מוכנה לשמוע "שירים של מבוגרים" אבל כשעושים איתה דיל שבדרך "לשם" שומעים שירי ילדים ובדרך חזרה "שירי מבוגרים", כי גם לאבא ואמא מגיע לשמוע שירים שהם אוהבים - היא עומדת בהסכם).
יש לה קושי להפסיד במשחקים או בתחרויות. זה יכול להחשב? אם כי כשהיא רואה שאנחנו עצובים שהיא "משחקת לא לפי הכללים" היא מיד נותנת גם לנו לנצח.