ביקורת ספרים נוקבת. (זהירות, בולשיט!)
תסלחו לי, כן? אבל אם אי פעם תתקלו ברחוב בספר בשם סיאנסיטיאיהיה (או משהו כזה), חסכו לכם את הסבל וחבטו בו מייד עם החפץ הכבד ביותר שתמצאו (במקרה זה יהיה הספר הזה, שהוא לחלוטין ארוך מדיי בשביל גיבוב שטויות שכזה! באורך ספר כזה אני יכולה להכניס ביוגרפיית חיים שלמה של איינשטיין, אני יכולה להכניס הוראות לניטרול כל פצצות האטום בעולם, אני יכולה להכניס המוני המונים של דברים, אבל כל חמש מאות ומשהו העמודים שם (וזה באמת לא הרבה) סובבים על "הוא ישב על פסגת ההר ובהה בנוף. היה זה יום יפה, סגרירי, גשום, שמשי, מצחיק, מלבב, יום אביב קלאסי. הוא הניח לגבו לשקוע לתוך האבן האבנונית שבפסגת ההר אליה טיפס לעיתים קרובות כ"כ. הוא בהה בנוף, לשם שינוי, כי זה לא מה שהוא עושה כל יום במשך כל חיו ההו-כה-מבוזבזים. מימנו הוא יכול היה לראות יער ובו מליוני עצים. העצים היו ירוקים, מלבלבים, ירקרקים, מלבלבלבלבים, ירוקרוקים, מלאי ירוקיות ולבלובים. העצים היו רעננים בדיוק כמו יום הקיץ הנהדר הזה (כן, זה אכן היה אביב, הוא יושב שם כבר הרבה זמן), שהיה גם הוא רענן, ירוק ומלבלב. העצים התחילו במישור מוחלט ואז איבדו קצת ממישוריותיהם, ואז הם התעקלו קלות והתחילו לעלות מעלה עד שהיו ממש על גבעה, ואז... טיפסו להר. לרכס הרים, בעצם. מאחורי רכס ההרים היה עוד רכס הרים! הייתה פסגה אחת שהייתה כחולה מרוב אבנים, ועוד אחת שהייתה לבנה מרוב אבנים, ועוד אחת שהייתה ירוקה מרוב אבנים, והכל היה רענן ושופע אבנים! מאחורי רכס ההרים הזה היה עוד רכס הרים. הפסגה הראשונה הייתה לבנה מרוב שלג. השנייה הייתה לבנה מרוב שלג. השלישית הייתה לבנה מרוב שלג. הרביעית הייתה לבנה מרוב שלג. החמישית הייתה מנוקדת כמו כלב דלמטי, כי בניגוד לשאר הפסגות, עליה היו גולשי סקי שמרחוק דמו לנקודות שחורות. כן, תבינו, הם גולשים, כלומר שהם עושים משהו פרט לישיבה על קצה ובהייה מסיבית במשך כל.יום.בחייך! ומאחורי רכס ההרים הזה יש... נחשו? עוד רכס! נכון! כל פסגותיו של הרכס הזה ורדרדות כמו יום חורף חם מרוב סומק של נערה נשכחת (כן, "ורדרד כמו סומק של נערה נשכחת".) כל מה שתיארתי עכשיו היה מה יש מאחורי היער שמימינו, אבל מה יש בתוך היער, אתם יודעים? ארנבים! ושרקנים! ובמבים! והמון חיות! המון! חיות!!!1 ובתוך החיות, אתם יודעים מה יש? כבד! ולבלב! ולב! ומעיים! וטחול! וכליות! כן! יש חיות שיש להן רק כליה אחת! ואתם יודעים מה יש בתוך הכליה? כלי דם! ודם! ו... כלי דם! ודם! והרבה דברים שהייתי יודעת אם הייתי אוכלת בשר או לומדת ביולוגיה (למעשה, אני לומדת ביולוגיה, אבל אצל המורה שלי לא באמת לומדים). וכל מה שתיארתי עכשיו היה מימינו! עכשיו יש לו עוד שלושה כיוונים שלמים! כןכן! ועוד ארבעה כיווני ביניים! ולהם עוד ארבעה כיווני ביניים! הו!!!!1 נכון שאתם פשוט משתוקקים לקרוא מה האגדה על הנביא ראבאק שהביא את החזירון לקצה הפסגה השמינית משמאלו? נכון? ויש אגדה גם למי שהקים את העיירה מצפון-מזרח לו! כןכן! ויש אגדה על כל דבר! גם על העולם! שמעו, בואו ואתאר לכם בפרטי פרטים את תאוריית המפץ הגדול, זה בוודאי ימלא לי עוד עמוד או שניים! ואחרי שאספר לכם את כל הכיוונים בפרטי פרטים ואת כל ההיסטוריה של כל מה שהיה פה מאז שנת תרפפ"ו ואת כל האיברים הפנימיים של כל היצורים החיים או החיים פחות באזור ואת כל האגדות והתאוריות בעולם (
הארנב ביער ממערב, סנייפי-פו-ראביט, הוא טוב! כן! את התאוריה הזו הגתה האיילה מההר שבדרום, ויש לה שתי כליות!!!!!!111), אני אקום. כןכן, אחרי שאני אספר לכם את כל זה, אני אקום מפסגת ההר שבה אני יושב כל שנייה מחיי. תעריכו, זה הישג, זה בערך הדבר הכי משמעותי שקורה בספר הזה!" (הבנתם למה אני כ"כ נהנת להכין שיעורים באנגלית לקיץ? אותם השיעורים שעושים את ההבדל בין 90 ל-70 בתעודה הקרובה שתעלה, ניחשתם נכון, ישירות לתיכון. ולחשוב שיש לי עוד עשרים.ואחד.פרקים.לקרוא! |מטביעה את עצמי בשוקת|). (אה, כן, אני מצטערת אם נגרם נזק נפשי למישהו עקב קריאת ההודעה הזו. אין זו כוונתי. |חוזרת לשוקת שלי|)