גמלי קרה שרבתי עם אחת משתי החברות הכי הטובות שלי(בזמנו,עכשיו ממש לא!) בגלל שעבדתי עליה במסנג'ר והיא לקחה את זה קשה...ידיד שלי סתם צחק איתה ואני שיתפתי פעולה והיא חשבה שזה אמיתי(הוא אמר שאנחנו חברים בסוד) ושלא סיפרתי לה...אני לא מבינה איך פתאום היא התעצבנה כי היא נשמעה כאילו היא מבינה שזה בצחוק(זה מגוחך שהיא חשבה אחרת). אז השלמנו בסופו של דבר בדרך מוזרה..ולמחרת רבנו שוב והפעם לתמיד. מה שאני מנסה להגיד-כמה שזה כואב..אם שטויות כאלה הן חלק ממך הוא צריך לקבל אותן..כמובן שאת גם צריכה לנסות להפחית אבל אם את עושה כל מיני שטויות קטנות בלתי מזיקות ולמרות שתבטיחי שלא תחזרי עליהן הוא לא יסלח לך כנראה שהחברות הזאת לא "נועדה להיות" וכמו שאמרו הוא לא חבר אמיתי! אם אתם חברים טובים הוא ידע לסלוח לך ואת תדעי לא לחזור על כך שוב. מה שקרה לי היא באמת לטובה...למרות שזה כאב לי מאוד. מה שיהיה יהיה לטובה
שתהיה שבת שקטה, שכל החיילים שבעזה כרגע, יחזרו הביתה בשלום. שהכביש לא יגבה מחיר השבת, שלא יהיה לי משעמם- שיהיה לי מה לקרוא השבת.. ושיהיה רק שמחה. אז שבת שלום.
הוא ממש ממש מתעלם מקיומי, מהודעות שלי [אני לא מציפה אותו], מסמסים שלי[גם לא מציפה], וזה ממש ממש מרגיז. או יותר נכון, מדכא. איך אני אומרת לו בשקט שאני חייה?