חייתי את החיים במלואם
לא עשיתי שום תואר לפני אם לזה את מתכוונת ב"עשית לפני" הגעתי למשפטים בעיקר בגלל שרציתי ללמוד סוף סוף.השאיפה ההתחלתית הייתה ללמוד בלשנות או קורס מורי דרך, הראשון נפל כי ללמוד תואר קשה ומעניין שאין מה לעשות איתו חוץ מלהיות מורה ללשון ובטח לא לפנטז על קריירה מחקרית בארץ. השני כי זה לא מקצוע לבעלי משפחות. ואז נותרתי עם תהיה משמעותית-מה בחורה הומנית עם כושר ביטוי טוב ואפס זיקה למדעים/מספרים שנושקת לשלושים יכולה ללמוד מתוך מחשבה שזה צריך להיות מעניין,עם סיכויים גדולים שאני אצליח בזה ועם סיכוי גדול מאוד לעבוד במקצוע הנלמד יכולה ללמוד? (חשוב לציין גם שתמיד נמשכתי ללימודים באוניברסיטה העברית בגלל הספר "מיכאל שלי",דבילי,אבל נכון ושבן הזוג ממעלה אדומים) התשובה הייתה-משפטים.זה משהו שאנשים שמכירים אותי המליצו לי ללמוד,חלקם מהתחום. סליחה על החפירה,זו פעם ראשונה שמישהו שאל אותי את השאלה הזו. ולגבי הזרות-אני לא יכולה לענות לגבי מקומות אחרים,אני כן יכולה לומר לך שאם תגיעי עם אפס דעה קדומה את תופתעי לגלות אנשים חברותיים,חכמים,חמים ומצחיקים ושוב,אין זרות כי נושאי השיחה הם רובם ככולם סבים סביב הלימודים,החומר והצחוקים עם המרצים. אז אני לא אומרת שתמצאי חברות נפש,אני באופן אישי ידעתי למה אני נכנסת ואני ממש לא מתחרטת או מרגישה חסך בתחום. ונ.ב. קטן- שלוש מתוך ארבע הגרציות שמתפקדות כחברות אמת שלי הן 8-10 שנים מתחתיי.
