נו, סוף סוף נהיית קונקרטי
אין שום בעיה להביא לך הצהרות ברורות של פלסטינים על כך שמדובר בהכרה בבעית הפליטים בעוד שהפתרון איננו שיבה של כולם לישראל. אצלנו לא מוכנים להבין את ההבדל בין הכרה באחיות ובין שיבה, למרות שלנו חשוב מאוד לקבל הכרה על מה שנעשה ליהודים, למשל מליטא, לטביה וכל מיני מדינות חדשות. תרשה לי להציע לך רעיון איום ונורא. מדוע המוני הפליטים בלבנון לא נלחמים בך כל הזמן מגבול הצפון, למרות שממשלת לבנון עוינת לישראל? אז מדוע אתה פוסל יציאה מהשטחים גם אם אין הסכמה מלאה על בעית הפליטים? (לא אמרתי שאי אפשר להסכים, שאלית מה יקרה אם לא) אז יש לך ראשית את מסמך נוסייבה אילון, שכאמור הוא גם בלון ניסוי של ערפאת. לגבי אבו מאזן, הנה לך. תגיד לי אתה, מתי נפסיק להיות פחדנים ומדחיקים ונבין שלהכיר באחריות זה דבר מוסרי וצודק, ושאין פרוש הדבר שיבה של מיליוני פליטים : http://www.shaml.org/ground/Nusseibeh/reactions/abu_mazin.htm "I listened honestly to a number of MKs and Israeli ministers. They asked how many refugees want to return. When they say these things, [it means that] they agree in principle. I told them: 'Agree to the principle and I will give you the number.' At Camp David they asked for the number and we told them: 'If you acknowledge the principle we will give you the number now.' Acknowledgement of the principle was the beginning. That is, [first comes the stage of] Israel's recognition of the right of every Palestinian refugee to return to his land. Then the refugee can choose whether or not to return. [Then] negotiations will begin on implementation and on possible options in each individual case." ----------- ואיך אתה מיישב את מסמך מורטינוס עם מה שאתה מוכר לי לגבי טאבה ? The Once & Future Peace: Ha'aretz columnist Akiva Eldar obtained a copy of a non-paper prepared by the European Union's special envoy to the Middle East, Miguel Moratinos, which provides a "relatively fair description" of the outcome of the Israeli-Palestinian peace negotiations on the final status issues that took place in Taba, Egypt in January 2001. The document reveals that while sizeable gaps remained to be bridged, major progress was made in the talks on every issue, including borders, Jerusalem, refugees, and security. Among the highlights of the document are Israel's agreement that the June 4, 1967 borders would be the basis for its border with the future Palestinian state, the presentation of both Israeli and Palestinian maps that address territorial issues, and agreement that Jerusalem would be an open city, with the eastern part called Al-Quds and the capital of Palestine. Understandings were also reached regarding the division of East Jerusalem's neighborhoods such that Jewish neighborhoods would remain under Israeli sovereignty (except Har Homa and Ras al-Amud), while Arab neighborhoods would be transferred to Palestinian sovereignty. In addition, it was agreed that parts of the Old City—the Muslim Quarter, the Christian Quarter, and part of the Armenian Quarter—would go to the Palestinians. Further, the document shows that the parties tried to solve the principle of the right of return by drafting a mutually acceptable joint narrative that would indicate the factors responsible for the creation of the problem. The number of refugees mentioned in the context of a return to Israel (25,000 to 40,000) is several times smaller than the number of residents of East Jerusalem who would go from being Israeli residents to being Palestinian citizens (some 200,000). The Moratinos Document is based on his records of the reports he received from both sides during the talks. He was the only foreign representative present, and he enjoyed the trust of both sides. To read a complete copy of the document, plus a few explanatory articles from Eldar, click here. (Ha'aretz, 2/14/02 http://www.peacenow.org/nia/peace/v3i31.html
