חברותיות.

[ליליה והגמדים]

ובזכות ההורים הטובים של עידו

כי פעם ההורים היו מאוד עוינים - בתום לב, לא מזדון אלא מאי ידיעה - לילדים עם הפרעת קשב

 

[אמא שרון]

../images/Emo13.gif

יע"ז אני חייבת לציין שחמותי מומחית בלמצוא דרכים מקוריות לטפל בעידו (מגבת לחה במקום אמבטיה, החלפת חיתול עם שרשרת בפה) זה כנראה הרבה נסיון...

 

[limori]

זה בדיוק כך!!! את הכל הוא ירש

מדיויד. הכל הכל הכל הכל!!!!! רםילו לגזור ציפורניים זה נורא ואיום!! שניהם לא מסוגלים שמשהו אחר יגע להם בציפורניים. שניהם לא מסוגלים שום תפקים על הבגדים...יש עוד מלא...

 

[נאוה ר]

אז קצת סדר במה שנאמר

רגישות חושית או בשמה העדכני - וויסות חושי היא לא סימן לפני ADHD לפעמים מופיעה עם ולפעמים בלי ולפעמים חושבים שהילד היפראקטיבי ובעצם יש לו רגישות חושית. לא לכל ילד יש רגישות חושית. ההחלטה אם לעשות טיפול היא פונקציה של כמה זה מפריע לילד או למשפחתו בתפקוד. אם מחליטים ללכת לטיפול. אז את האבחון והטיפול עושה מרפאה בעיסוק. התופעה לא מכונה תורשתית כי לא יודעים על איזה גן זה יושב. אלא היא קרויה משפחתית. חשוב לכל ההורים שמגלים שבעצם גם הם עם רגישות, שהטיפול טוב עד 120. רק יותר קשה למצוא מרפאה בעיסוק שמבינה בדיאטות סנסוריות למבוגרים מאשר לילדים. בהצלחה.

 

[אמא שרון]

תודה.

הדבר היחיד שמטריד אותי, הוא תגובת שרשרת שמתחילה אולי ברגישות שלו, שהיא לא דרמתית לדעתי, ומובילה לקושי חברתי, כי הוא חושש ממגעים לא צפויים, עם פעוטות אחרים. השאלה היא, אם הקושי הזה יטבע בו, וגם כאשר הילדים סביבו יגדלו וידעו כבוד לספייס מהו, הוא ישאר מקובע בניתוק חברתי. בטוח יש דרך יותר טובה לנסח את זה. זו בכל אופן ההתלבטות שלי.

 

[נאוה ר]

אני כמובן בעד לטפל כשיש קושי תפקודי

וזה נובע מהמקצוע שלי.. קשרים חברתיים זה מיומנות שנרכשת. ונראה שכרגע קשה לו לרכוש אותה אז נראה לי שווה טיפול. אנשים עם רגישות חושית המידע עובר אצלם במסלול הסכנה, במקום במסלול הלמידה. בעת סכנה הגוף והנפש מגיבות בשלוש סוגי תגובה (באנגלית זה נקרא שלושת הF )- מלחמה, פחד, בריחה. כרגע נשמע שהבן שלך נמצא במצב של פחד מה שעושה את הסביבה לפחות מוטרדת ואותך ליותר פילוסופית... אם היה לך ילד שמגיב במלחמה, כלומר מרביץ כאשר חש בסכנה או כל תגובה אנטי סוציאלית אחרת זה היה הרבה יותר בוער בעצמותייך לטפל. וזה יכול להתחלף. חוץ מזה אם אפשר לעזור לו לא להיות אומלל וחושש אז למה לחכות ולא לפנות אתמול לעזרה???.

 

[ליליה והגמדים]

סליחה ששואלת

אבל מה המקצוע שלך? הכרטיס האישי שלך ריק מפרטים....

 

[ליליה והגמדים]

למרות ההבהרה שנכתבה פה

אני מזכירה לך שהיחידים שיודעים באמת מה קורה עם הילד הם ההורים וכאמא אני יכולה לומר לך שהחשש מבוסס - אל תתני לבעלי/ות מקצוע לומר לך שהוא לא. על כל שלב במה שאת קוראת לו "תגובת שרשרת" אמרו לי שאני הוזה, דאגנית מדי, מדביקה לילד בעיות וכולי. אז המלצה חמה - לקחת מתישהו לאיבחון. זה לא מזיק הרי, הכי הרבה יאמרו לך שהכל תקין....

 

[אמא שרון]

אני כנראה אקח אותו לאיבחון (לא יזיק

אני איכשהו מעדיפה לעשות את זה בפעם הקרובה שנגיע לארץ, אבל במקביל חברה מקומית מבררת לי על המינוחים ואנשי המקצוע הרלוונטיים כאן. אני אעשה את זה כאן, רק אם הביטוח מכסה. אם לא, זה יוכל לחכות כמה חודשים. יש הרבה דברים שנוכל לנסות בעצמנו עד אז. מה זה מרפאה רב תחומית?

 

[ליליה והגמדים]

הוא עוד קטן ויש לך זמן

בינתיים הייתי מציעה שתזמיני ספרים בנושא, אם תרצי המלצות תגידי. גם על נשות מקצוע, אגב. העברתי כבר לאחת הגולשות במסר ואשמח להעביר גם לך. את חברה ב"מכבי"?

 

[אמא שרון]

רעיון טוב,

אשמח להמלצות על ספרים ועל נשות

. שולחת מסר.

 

[ליליה והגמדים]

קצת סדר....

לא כל ילד/ה עם הפרעה חושית הוא/היא בעל/ת הפרעות קשב. אבל לכל ילד/ה עם הפרעות קשב יש לפחות חלק מתסמיני ההפרעה החושית. כך שהם בהחלט מעידים על צורך בהתבוננות בילד. ולא הייתי ניגשת לאבחון של מרפאה בעיסוק אלא למרפאה רב תחומית.

 

[ענת בן צבי]

שרון כאמא לילד עם לקות תקשורתית

אני מכירה את הנושא הסנסורי יותר מידי טוב. בפרוש יש קשר בין רתיעה ממגע לבין בעיות בהתחברות. אצל הבן שלי הבעיות הסנסוריות הן יותר חמורות הואו אובחן כ - PDD. מה שאת מתארת על מרקמים מגע לבישת ככפות וכו זה בפרוש חלק מזה. אני הייתי בטוחה שיש לי ילד עם קפריזות עד שהבנתי שזאת בעיה סנסורית. ויסות של הבעיה הסנורית עוזר לתקשורת. הבן שלי ממש תקדם מאז שהתחלנו לטפל בזה. המלצה חמה - ריפוי בעיסוק. אני יכולה גם להציע שיטות מוסימות לעבודה בבית אם את מעונינת תכתבי לי במסרים. ענת

 

[mom of Ophrie]

, long Ophrie is axactly the same

Ophrie is 2 years 4 months and I think she is the same like Ido. She is very friendly and happy with adults and older children but can be very quiet with smaller children. In the past she used to cry a lot around young children and used to be afriad of their "uncontroled" movements. She is very planed and careful girl and can't understand how children throw things or hit each other accidently and of course when they do it in purpose. Even if a child want to give her something she is afraid that he is about to harm her or take her toy. For this reason she did not settle in Gan in the past. Unrelated to what suggested here she plays imgainative play a lot of the time and started with it well before she was 2. I think she has the social skills (which I can see in her play, her relation to adults and she can take turns in games). She is just afriad of "dangerous" children, mainly young boys. The advice we got and helped us is not to push her to play with children if she doesn't want but let her sit next to me and choose when to go further. Also we avoided crowded places with noisy children for some time and chose her friends carefully. We also ignored scared behaviour and encouraged "brave" behaviour. We practiced at home toys taking (she tried to hold them tight and I told her how strong she is). Within weeks she improved a lot. Today she will stil sit next to me if there is a wild child but she is much better and got very confident and friendly with most children. I try not be in the middle of things unless she is in trouble/crying in this situation I try to axplain her what is going on: "the boy push down your tower but he didn't mean to". When we visit a new child, I always sit on the carpet and play with her together till she "warms up". another comment I have about something that was mentioned here: "it is not a problem as he might be happy this way", it's "a personality thing". I do not agree, Ophrie was happy girl she became diferent, quiet and scared around children her age. She couldn't express herself so I don't think it's normal. contact me if you need more information about what helped us, mom of Ophrie​

 

[אמא שרון]

אכן נשמע מאוד דומה לעידו,

חלק מהדברים שהזכרת אני מיישמת, אבל לא כשיטה, אלא לפי הסיטואציה הנתונה. הוא תמיד קיבל את כל הלגיטימציה להשאר לידי, או לשחק עצמאית. אנחנו די הפסקנו ללכת לשפילגרופ, כי זה באמת לא כיף בשבילו. והחלטתי לנסות להפגיש אותו בסביבה הביתית עם ילדים של חברות, אבל רק באחד על אחד. כי באמת, בדרך כלל זו המולה. אולי יתפוס... הגן עצמו מוצלח למדי, למרות שאולי יש סוגי מסגרות שיותר מתאימות לו. עם הגן אין ממש ברירה אחרת כרגע. ומכיוון שאני או אבא איתו רוב הזמן (יש לו בגן 12 שעות שבועיות סה"כ), זה לא מאוד מדאיג אותי. לגבי חטיפת צעצועים, זה מן התאמנות על להחזיק את הצעצוע שלה? אני לא רואה את עצמי עושה את זה, אבל זה מחזיר אותי למשחקים מצויינים כמו משוך בחבל. אבל איפה משיגים פה חבל. ולגבי מה שכתבת בסוף, אני באמת מסכימה איתך, שההבדלים האלה בהתנהגות מצביעים על אי נוחות של הילד בסיטואציה, אבל השאלה היא (ואת זה אני צריכה לבדוק באופן רציני גם אצלנו), האם טוב לו, והוא מרוצה מהפתרון שהוא מצא לו, או שזה מבחינתו הרע במיעוטו.

 

[mom of Ophrie]

about toy taking

we do that as fun. it's not a violant thing (they don't need that at home of course). I tell her let's see how strong you are, can I take this toy? and she pulls it really hard and laughs. I encourage how strong she is. Sometimes she asks me to try and take something, she is very proud in how strong she can be. We do that probebly once a week. someone also suggested that she may be unconfident with her body so I encourage her all the time about being strong, tall and brave (for example when she climbs on something). All this approach helped us a lot, I have a transformed girl. About what good for them: I defently know it wasn't good for Ophrie as she sometimes cried or asked to go home. Or told me she doesn't want to visit friends. Now that she is much more confident she likes to go to friends and she is very happy, she changed a lot and you can see that it is good for her. She still has her gentle personality but it doesn't prevent her from playing and socializing anymore. This week we are starting nursery (gan) again and it's going well so far. mom of Ophrie​

 

[irisgh]

עוד נקודה למחשבה

אני את הסיפור על יניבי הבאתי בעוד פורום (סליחה על חוסר הנאמנות

). התשובה שלה מעניינת, כי היא מעלה השערה אחרת. השערה לפיה, סוג הרגישות התחושתית של הילד עשויה להיות בבסיס העניין, והתנהגותו החברתית נגזרת מזה. זה נראה לי מעניין גם בהקשר של עידו. שכפי שתארת, יכול להיות שכל כך חשוב לו המרחב הפיזי שלו, עד שזה מה שמנהל את חייו החברתיים. והמרחב הפיזי הזה אולי מאוד חשוב לו כי יש לו רגישות יתר לגירויים תחושתיים - למגע. את חושבת שיש משהו בזה?

 

[אמא שרון]

כנראה שיש איזשהו קשר,

פרטתי לנאוה. יש לו רגישות מסויימת, לדברים שקשורים במגע גוף. מעניין, אף פעם לא חשבנו על זה. בעצם זה אותו הדבר, רק שזוית הראיה משתנה.

 

[irisgh]

החלק המעניין הוא

במקרה שכן אפשר, בריפוי בעיסוק, להביא לשיפור בעניין. מרפאים בעיסוק? מישהו?

 

[ליליה והגמדים]

הייתי ניגשת לאבחון ראשוני לפני

ריפוי בעיסוק כדי שהריפוי בעיסוק ייגע ישירות בסוגיות האמיתיות. אחרת, יש תמיד חשש שהטיפול דווקא מייצר בעייה היכן שהיא לא קיימת.