חברותיות.
קראתי מה שאיריס כתבה וזה מתקשר למצב שקיים אצלינו, באופן קצת אחר. עידו הוא ילד חברותי, מקסים ומצחיק (באמת), עד שזה מגיע לחברת ילדים, אז הוא תופס לו איזה משחק ומתנתק איתו או נשאר קרוב אלי. רוב הזמן אני אומרת לעצמי שזה הגיל (שנתיים ושמונה) או האופי שלו, ולפעמים אני פשוט מרגישה שזה בעיה, כי אני רואה שילדים בגילו מחפשים ליצור קשר. ממה שאני רואה, הוא פשוט פוחד, ותופס את כל הילדים כמסוכנים (הקשרים שהוא יוצר ובהחלט יוזם הם בד"כ עם ילדים מגיל 5 ועד בכלל). הוא ילד רגיש, והמרחב שלו מאוד חשוב לו. גם אם ילד בא לחבק אותו או לשחק איתו קרוב הוא מפרש את זה כנסיון לפגיעה, ומתחיל לבכות, ואני שם מסבירה לעידו שניסו לשחק איתו ולילד השני שעידו מעדיף לא להתחבק עכשיו. זה פשוט מדהים אותי ההבדל הזה בין היחס שלו למבוגרים ממנו לבין היחס לבני גילו (כשהוא היה בן שנה הוא לא הסתדר עם בני שנה, ובכשרון רב חיזר אחרי בחורות בנות שנתיים...). קצת מוזר לי כל העניין הזה. אני לא יודעת אם לשבת מהצד, או להתערב.
קראתי מה שאיריס כתבה וזה מתקשר למצב שקיים אצלינו, באופן קצת אחר. עידו הוא ילד חברותי, מקסים ומצחיק (באמת), עד שזה מגיע לחברת ילדים, אז הוא תופס לו איזה משחק ומתנתק איתו או נשאר קרוב אלי. רוב הזמן אני אומרת לעצמי שזה הגיל (שנתיים ושמונה) או האופי שלו, ולפעמים אני פשוט מרגישה שזה בעיה, כי אני רואה שילדים בגילו מחפשים ליצור קשר. ממה שאני רואה, הוא פשוט פוחד, ותופס את כל הילדים כמסוכנים (הקשרים שהוא יוצר ובהחלט יוזם הם בד"כ עם ילדים מגיל 5 ועד בכלל). הוא ילד רגיש, והמרחב שלו מאוד חשוב לו. גם אם ילד בא לחבק אותו או לשחק איתו קרוב הוא מפרש את זה כנסיון לפגיעה, ומתחיל לבכות, ואני שם מסבירה לעידו שניסו לשחק איתו ולילד השני שעידו מעדיף לא להתחבק עכשיו. זה פשוט מדהים אותי ההבדל הזה בין היחס שלו למבוגרים ממנו לבין היחס לבני גילו (כשהוא היה בן שנה הוא לא הסתדר עם בני שנה, ובכשרון רב חיזר אחרי בחורות בנות שנתיים...). קצת מוזר לי כל העניין הזה. אני לא יודעת אם לשבת מהצד, או להתערב.