חברותיות.

[אמא שרון]

חברותיות.

קראתי מה שאיריס כתבה וזה מתקשר למצב שקיים אצלינו, באופן קצת אחר. עידו הוא ילד חברותי, מקסים ומצחיק (באמת), עד שזה מגיע לחברת ילדים, אז הוא תופס לו איזה משחק ומתנתק איתו או נשאר קרוב אלי. רוב הזמן אני אומרת לעצמי שזה הגיל (שנתיים ושמונה) או האופי שלו, ולפעמים אני פשוט מרגישה שזה בעיה, כי אני רואה שילדים בגילו מחפשים ליצור קשר. ממה שאני רואה, הוא פשוט פוחד, ותופס את כל הילדים כמסוכנים (הקשרים שהוא יוצר ובהחלט יוזם הם בד"כ עם ילדים מגיל 5 ועד בכלל). הוא ילד רגיש, והמרחב שלו מאוד חשוב לו. גם אם ילד בא לחבק אותו או לשחק איתו קרוב הוא מפרש את זה כנסיון לפגיעה, ומתחיל לבכות, ואני שם מסבירה לעידו שניסו לשחק איתו ולילד השני שעידו מעדיף לא להתחבק עכשיו. זה פשוט מדהים אותי ההבדל הזה בין היחס שלו למבוגרים ממנו לבין היחס לבני גילו (כשהוא היה בן שנה הוא לא הסתדר עם בני שנה, ובכשרון רב חיזר אחרי בחורות בנות שנתיים...). קצת מוזר לי כל העניין הזה. אני לא יודעת אם לשבת מהצד, או להתערב.

 

[לאה_מ]

אני חושבת שזה מאד תלוי באופי.

אם נראה לך שטוב לו ככה - אז מה הבעיה? את אומרת מצד אחד שנראה לך שהוא פוחד ותופס את כל הילדים כמסוכנים, ומצד שני את אומרת שהוא יוצר ויוזם קשרים עם ילדים גדולים ממנו. תראי, אם הוא לחלוטין לא יוצר קשרים חברתיים - זה בעייתי. אבל אם הוא סלקטיבי, או מעדיף גדולים ממנו - אני לא רואה בזה בעיה. הבכור שלי הוא מאד מאד חברותי, ויחד עם זאת מאד סלקטיבי בקשרים העמוקים שהוא יוצר. יש לו חברים מהמון מקומות שונים, ולא דוקא "חברה" מהכתה או מהצופים. מצד אחד אני בטוחה שהוא לא יכול להיות ככה "מהמקובלים", אבל אני רואה שזה כל כך לא מפריע לו, שהוא כל כך לא בעניין הזה, ושהחברים שהוא כן בוחר לעצמו הם באמת מובחרים... אז כל עוד הוא שלם עם זה - נהדר!

 

[אמא שרון]

זהו ,שהוא לא יוצר קשרים עם ילדים

בגילו או קטנים ממנו. ניסיתי פעם לנתח, והגעתי למסקנה שהוא נמנע מילדים בגילו כי מבחינתו הם קפריזיים. הוא מאוד זהיר ויושב הרבה ומסתכל לפני שהו מתחיל לפעול. עקרונית נראה שהוא פועל לפי מה שנכון לו. במן קצב משלו. אבל החיים לא סטריליים, וכל פעם שאני רוצה להפגש עם חברות, יש בעיה, כי הוא בהמנעות והילד השני מנסה ליצור קשר (ממגע ועד לקיחת צעצוע ברוח הדברים של איריס), וזה מתפוצץ. לי מאוד קשה עם זה, ואני במן מצב מוזר: מצד אחד אני מאוד משתדלת לא להתערב ומצד שני כשנוצרות בעיות, אני לא יכולה לעמוד מהצד. היינו באיזשהו מפגש שכזה והיו עוד שתי אמהות עם ילדים בגילו בערך. הוא התלבש על הלגו והתחיל לבנות מגדל. השניים האחרים רצו אחד אחרי השני והתגלגלו על הרצפה. באזשהו שלב הילדה באה אליו, יכול להיות שרצתה לשחק הוא התחיל לזעוק, היא חטפה חתיכה מהמגדל שלו ורצה. הילד השני ראה, בא גם לקח חתיכה ורץ, והוא והילדה קפצו בשימחה באמצע החדר עם הקוביות בידיהם. עידו ישב ליד הקוביות הנותרות ובכה. אני השתדלתי לא להתערב עד השלב הזה. בהתחלה ניגשתי לעידו ואמרתי לו שאם הוא רוצה, הוא יכול לבקש את החתיכות בחזרה. הוא צעק-בכה אליהם שהוא רוצה את הקוביות בחזרה אבל זה רק הגביר את שימחתם. אז דרשתי משניהם להחזיר לו את הקוביות, ובזה נגמרה הדרמה. יצאתי מהסיטואציה די מתוסכלת. כי מצד אחד אני רוצה לתת לו כלים להתמודדות ומצד שני אני באה ומשתלטת על העינינים. ובכלל יש קשר בין הרגישות להמנעות מבני גילו,ובין ההמנעות להתעללות. וזאת בדיוק הכרוניקה שאני רוצה לשנות.

 

[irisgh]

תראי, אולי אני קופצת גבוה מדי

וזה בהחלט לא מתוך האינפורמציה שאת נתת. רק פרט אחד הזכיר לי בן משפחה, ומכאן עולה לי השערה. אם זה לא מתאים, אז עזבי. בן המשפחה הוא ילד שאימו תכופות טענה שהוא מסתדר רק עם ילדים גדולים ממנו. אני התבוננתי בו ונראה היה לי שהוא לא יודע להתאים את עצמו לאחרים. ילדים גדולים יותר, שהיכולת החברתית שלהם מעודנת ומפותחת יותר, יודעים להתאים עצמם אליו. לכן, הוא יכול היה להיות בקשר עם ילדים יותר גדולים. פעוטות אחרים, שעדיין גמלוניים ואגוצנטרים מאוד, כמוהו, דורשים ממנו יכולת גבוהה יותר להתאים את עצמו. לזה הוא לא היה מסוגל, ולכן לא יכל להיות איתם בקשר. אימו של הילד לקחה אותו לאבחון (בגן אמרו שהוא 'לא בשל', 'לא בוגר'. אכן בסופו של דבר הוא עלה לכיתה א' שנה מאוחר מבני גילו, למרות שהאינטיליגנציה שלו גבוהה בהרבה מהממוצע, בגלל חוסר בגרות זה). באבחון הציעו לה גם שישתתף בקבוצת ילדים עם קשיי תקשורת, וגם הדריכו אותה איך לפתח את הנקודות החלשות אצלו. זה בהחלט עזר. אגב, אותו בן משפחה, בגיל הזה של סוף שנתיים תחילת שלוש, לא שיחק במשחקי דמיון (כגון, אני חולה ואת תבדקי אותי, אני צב שאוכל עשב, אני נוסע על האופניים לסופר לקנות לחם..). לדעתי, היכולת לשחק במשחקי דמיון בהחלט קשורה ליכולת החברתית. האם עידו משחק משחקי דמיון אתכם? אם כן, סביר (לפי הגיוני. אני לא אשת מקצוע), שהוא באמת פשוט רגיש ומחושב יותר. אם הוא לא עסוק בזה במיוחד, אלא יותר במשחקי מיומנויות (הרכבה של דברים טכניים וכדומה) בזמן שבגיל הזה זה לרוב משחק שמתפתח, אולי צריך להמשיך לבדוק את הנושא. ובלי שום קשר, אני חושבת שבאמת ישנה בעיה עם המנעות. המנעות היא איסטרטגיה שמנציחה את עצמה.

 

[אמא שרון]

מעניין מה שאת מספרת ואני מנסה

לחשוב עם עצמי, מה קורה אצלינו. יש בזה משהו, במובן שילדים גדולים יותר,הם יותר צפויים והוא מרגיש בטחון יותר גדול לפעול במחיצתם. אני שואלת את עצמי אם הוא לא יכול להתאים את עצמו אליהם, או שהוא פשוט לא מעוניין "לקחת סיכון" עם ילדים בגילו. כשהוא עם מבוגרים, יש לו בטחון עצמי רב, והוא מפתח קשרים ביוזמתו. נגיד, היתה איזה ארוחה קצת מעונבת שהוזמנו אליה, ועידו ראה שאנשים לוחצים ידיים אז הוא התחיל לעבור בין כל הגבירים והגברות והושיט יד ללחיצות. דווקא בדמיון הוא די חזק. כל יום הוא מאכיל ומשקה אותי בכל מיני מטעמים מומצאים. לפעמים הוא איזשהי חיה. בדרך כלל חתול.

לפני כמה ימים הוא הכריז שהוא ציפור (שתי כריות-כנפיים), הוא הלך למיטה ואמר שהציפור רוצה חלב. אמרתי לו שציפור בדר"כ אוהבת תולעים, אז הוא שאל "ומה היא שותה?" אמרתי לו שציפורים אוהבות לשתות מים, אז הוא עושה לי "אני לא ציפור, אני עידו עם כנפיים, אני רוצה חלב.." אוי! והיום בבוקר הוא הגיע אלינו למיטה ואמר שהוא אפרסק וכיווץ את הפנים והידיים, "ועכשיו אני אגס" ומיד האריך פנים בפליאה של אגס.. הוא לא טכני במיוחד (אם את מתכוונת ללגואים). בו נגיד שלרוב, מההיצע הקיים, הוא מחובר בעיקר לחיות צעצוע, שתקופה ארוכה הוא בעיקר סידר אותם במסדרים כאלה ואחרים, ולאחרונה הוא גם עושה בינהם שיחות. אבל (ואני לא יודעת אם זה קשור) הוא כן למדן וקפדן. אנטיליגנט כזה

, כך הגעתי לפורום, כי דאגתי, כשהוא התחיל ללמוד אותיות לפני שנה, במן למידה קצת סינטטית. הוא שאל וחזר ושאל לשמן של אותיות וחודשיים אח"כ הוא כבר ידע את כל האלפבית בעברית ובאנגלית. ואני כבר התחלתי לחשוב על כיתה א' ואיך שהוא ישתעמם שם. היום אני יודעת שהיה לו צורך "להכיר" את האותיות ולתת בהן שמות. י' הוא תמיד אמר בציוץ ועשה עם האצבעות סימן של קטן, לחלק מהאותיות הוא חיבר שמות פרטיים משלו (נדהמנו שהוא חזר על אותו שם, באותה אות מסויימת). הוא דרש לשמם של כל הסימנים, כולל לוגואים. עד היום יש סימן ששמו "עם עובד"...

 

[irisgh]

הוא נשמע ממש חמוד ../images/Emo9.gif

 

[irisgh]

ו

נראה לי ששונה מהילד שתארתי. כן קשוב חברתית (ללחיצות ידיים וכו'). אולי בסוף לא תהיה לכם ברירה ותצטרכו לשלוח אותו לכיתת מחוננים חנונים או משהו

, כדי שימצא את עצמו חברתית. אבל השאלה באמת, בגיל הזה, איך להגביר חשיפה חברתית. בגן הרי לרוב זה עם בני גילו. איך הוא מסתדר בגן?

 

[irisgh]

מעניין אגב, שיניבי לא יודע להסתדר

עם גדולים. הוא דווקא מסתדר עם בני גילו וקטנים יותר. אני חושבת שחסר לו את התחכום החברתי, והוא באמת אינטראקטיבי מאוד אבל באופנות של ילדים קטנים. הם כנראה ממש הפוכים. לעידו כנראה יש את התחכום הזה.

 

[אמא שרון]

קשה לי הניגוד הזה, בין היכולת

שלו להקסים ולשתף ולהצחיק ילדים ומבוגרים ממנו, וההמנעות מילדים בטווח הגילאים שלו, שיותר ויותר אני מבינה שזו איזשהי בחירה שהוא עושה מטעמים שלו. בעניין אופנות של ילדים, זה לגמרי עובר לידו (בימבות, טלוויזיה, ממתקים). רגע, זה אומר שנחסוך כסף על כל הקלפים של כיתה ד'? אם יש משהו אחד חיובי במצב הזה, זה שבדרך כלל הוא נמנע מריבים וזז הצידה. אלא אם כן יש פגיעה אישית בו, ואז הוא לרוב לא מנסה לפתור את הבעיה ובוכה לעזרה.

 

[נעה גל]

ילדים לא מעונינים לקחת סיכון במקום

שקשה להם להתמודד איתו. אני לא אתייחס לכל ההודעה שלך כי הצלחת לדחוס לתוכה חיים שלמים של ילד

. לא כל האספקטים שציינת קשורים זה לזה באופן ישיר. irisgh נתנה הסבר נהדר, לדעתי, למה הוא מסתדר עם גדולים ממנו. בעיקרון, ילד "קומפטנטי" מבחינה חברתית הוא כזה המסוגל להתאים את עצמו לסיטואציה (כלומר, כשיש גדולים - לגדולים, כשיש קטנים - לקטנים, וכשיש את בני גילו - לבני גילו). מה שחסר לי בכל המידע שמסרת הוא - מה קורה בגן? (עדין לא קראתי את כל השרשור, אז אם פרטת למטה אני תכף אגיע לזה) הרי הוא נמצא שם עם בני גילו! מה הגננת אומרת?

 

[אמא שרון]

בגן קורה דבר מאוד דומה.

בעיקרון הוא נמצא בגן רק שלוש שעות ביום, זה גן ששיך למקום שבו אני לומדת, וכל ילד מדבר שפה אחרת (הגננות כולן מדברות גרמנית- ועידו קצת מבין אבל תמיד עונה להן בעיברית), יש שם הרבה ילדים (25 ילדים) בטווח גילאים רחב (1.5-4), שמחולקים לשתי חדרים (אבל יש ניוד אוכלוסיה..), ואיתם נמצאות 4-5 גננות (4 קבועות). עידו לרוב משחק לבד, או עובר לחדר של הקטנים ומשחק עם החיות צעצוע, נראה לי שהוא עובר לשם כשה"גדולים" עושים פעילויות משותפות (מעגל, שירים, אפילו הקראת סיפורים), פעם בהרבה זמן אני שומעת ממנו שהוא שיחק משהו כמו מחבואים עם כולם. בדרך כלל האינטרקציה שלו היא עם הגננות. כשאני מנסה לשאול אותן (בגרמנית הדלה שלי), הן אומרות שהוא לא כ"כ משתתף בפעילויות, אבל מבחינת כל השאר הלוואי כולם היו כמוהו. זה נורא, כמו יוסף של דודו גבע.. אנחנו חייבים לרוץ (לאן לאן לגן), אז אני אנסה להרחיב יותר מאוחר.

 

[לאה_מ]

כמה זמן אתם כבר שם?

נשמע שיש גם מחסום שפה שעלול לעצור אותו מלהשתתף בפעילויות כמו הקראת סיפור וכיוצ"ב...

 

[אמא שרון]

סה"כ שנה וקצת, בגן הוא מאז מרץ

שעבר. ובענין מחסום שפה: הוא מבין גרמנית בסיסית, הוא נמנע מלדבר בה. הגננת שבדרך כלל מקריאה את הסיפורים היא מספרת ברוכת כישרון(יום אחד הוא בא הביתה וסיפר ש"שנל" היא חיה מאוד מהירה), לפעמים פשוט מקריאים לו סיפור סולו. רוב הילדים בגן מדברים שפות שונות (מן מגדל בבל שכזה), אבל מדהים לראות איך זה בכלל לא מטריד אותם, והם משחקים אחד עם השני ומדברים אחד עם השני כל אחד בשפתו, וקצת בגרמנית. הוא נמנע מלשחק ליד ילדים אחרים, ביחוד אם זו קבוצה, ויש תנועה ופעילות. מידי פעם קורה שהוא משחק ליד ילד אחר, אבל לא ממש ביחד. אגב, הוא היה בגן הזה גם בסמסטר הקודם. זה לא גן חדש עבורו. אני לא חושבת שזו השפה, כי זה גם קורה בשפילגרופ, עם חבר'ה ישראלים. יש לו עניין חזק עם כבוד, והוא נעלב בקלות יחסית. המפגשים שיש לו עם ילדים בגילו מתפוצצים על הבסיס הזה, כשהם מנסים להתקרב. הוא בהחלט לא סתגלתן כשזה מגיע לחברת ילדים בגילו, ובעניין קטנים יותר- הוא יתקרב לתינוק, רק אם הלה יושב על אמא שלו, משויך ותחת השגחה. תינוק מסתובב חופשי הוא איום בדיוק כמו ילד בגילו, ועידו יתפוס מרחק.

 

[irisgh]

נשמע לי שהגן הספציפי הזה לא עוזר.

מבחינה מסויימת, נשמע שבגן יש פחות דרישה לחברתיות. מגוון הגילאים, ריבוי המטפלות, ריבוי השפות, נשמע כמו משהו מאוד פתוח. יש ילדים שצריכים את זה. אבל ישנם ילדים שסביבה מובנה עוזרת להם יותר. יכול להיות שעידו היה מסוגל לאינטראקציה מתוחכמת יחסית, תוך שימוש רב יותר במדיום המילולי? ושבגן אינו מתרגל זאת? ומטבע הדברים, במקום בו אין שפה משותפת, האינטראקציה היא פיזית, או פיזית-מגעית, או דרך תנועות באופן אחר. אבל יכול להיות שאינטראקציה כזו לא מתאימה לו מבחינת הצורך במרחב פיזי, ואילו אינטראקציה מתוחכמת יותר, של ילדים גדולים, לא מתפתחת שם? . ביחס ל "שפילגרופ" (

גם כן מונח ), זה בטח משהו שמתרחש רק פעם ב, כזה פעם בשבוע, לא? אם זה לא ממש קל לו, ואם קבוצה גדולה מאיימת עליו, אז זה מרגיל לנוכחות אבל לא דורש אינטראקציה, וקל להמנע. אני חושבת שבפעם הבאה שזה 'טבעי', הייתי מעבירה גן אם זה אפשרי. היום שהוא מבין גרמנית, הוא יהיה מסוגל לעבור לגן דובר גרמנית. גן רגיל אולי יביא איתו יותר דרישות, אבל באופן מובנה ידרוש גם ממנו התאמה למסגרת, לשגרה, ולשאר הילדים. כשזה בתוך פעילויות תואמות גיל, זה יהיה גם מוגן יותר. ( אמנם, גן 'רגיל' כזה יהיה פחות זורם עם איך שהוא מצטייר כרגע, כך שזה מעורר קצת חשש. ) תהיה דרישה לאינטראקציה, אבל כזו שמובנית בתוך הפעילות, ושברור מה עושים שם. הוא לא יוכל להמנע, לטוב ולרע. עניין הכבוד - באמת, עוד ילדים שקשה להם עם בני גילם הם כאלה שיש להם עניין עם תחרות כלשהי איתם. ילדים שהם מגיל אחר (קטנים / גדולים) הם לא מושא להשוואות ותחרות. בכל זאת, הייתי מנסה לחפש ילד שניים קבועים איתם ניתן להפגש, לא בקבוצה גדולה, כך שיפתחו אינטראקציות. זה מה שנראה לי שניתן לעשות מיד.

 

[אמא שרון]

בגן יש דווקא הרבה עיסוק וורבלי,

סיפורים, שירים, אבל הוא לא רוצה להשתתף, והם כמובן לא מכריחים. כשמדברים איתו, הילד בד"כ עונה לעיניין, אבל בעיברית (פעם הגעתי מוקדם ושמעתי שיחה כזו). כן, קבוצת המשחק ("שיפלופ" בעידואית) היא פעם בשבוע, אבל זה חבר'ה שהוא נפגש איתם בפארק, אלה ילדים של חברות שלי, כך שהמפגש איתם הוא מעבר לפעם בשבוע. ובכל זאת הוא לא מתקרב או מנסה לעשות דברים איתם ביחד. תהיה אפשרות להעביר אותו לגן של הקהילה באפריל (הוא יהיה בן 3). יהיה שם מי שידע עברית, אבל עקרונית הגן מתנהל בגרמנית. הבעיה פה שאין היצע של גנים, לגני עריה צריך להרשם לפני שהילד נולד (יש תור ארוך על מעט גנים), והשאר (מעט שבמעט) יקר אימה (אם נתרגם, סביב 6500 ש"ח בחודש). הגן של הקהילה כן מסובסד למי שצריך. יש גם מסגרות שמצרפים ילד או שניים לאמא שמגדלת ילדים בבית (קיים בקונטקסט אנטרופוסופי שדוגל במפגשים בין גילאים שונים), אבל זו צריכה להיות אישיות , כדי שזה יהיה הגיוני ללכת על דבר כזה. מה שאת מתארת, על הבדלים בין גנים היא בדיוק הדילמה שלי - פשוט להניח לו להמנע מילדים בגילו, כי ככה טוב לו עכשיו - בתקווה שזה ישתנה ביוזמתו, או לנסות לדרבן אותו להתחבר עם ילדים בגילו. עוד דבר: כשאנחנו בסיטואציה שבה יש ילדים ויש חיכוכים, אני אף פעם לא ממש יודעת כמה להתערב וכמה לתת לו לנסות לבד, כי נראה לי שחשובה לו השליטה במצב, ולא ברור לי אם התערבות שלי מוציאה את השליטה מידיו או שזו בדיוק הציפיה שלו ממני. בעקבות הדברים שלך, וגם מה שלאה כתבה על בנה, אני חושבת שזה רעיון טוב, שאולי הכיוון צריך להיות אינטימי יותר. להפגש בסיטואציות של אחד על אחד. אולי זה באמת יהיה לו יותר נינוח.

 

[mom of Ophrie]

about language

we live in England and with Ophrie English is not the problem as she got it very quickly. Also her difficulties with children were with Israelies as well. But I know a boy who has social problems in the gan and it seems to be a lot about not knowing English. If Ido likes to go there I wouldn't think about changing it. Try to work on his german, show videos or get someone you know who speaks german to talk to him and read simple stories. even if your german is not good try to teach him the words you know. mom of Ophrie​

 

[אמא שרון]

לפני שהתחלנו את הגן השנה, אבא

ישב איתו על כמה דברים בסיסיים, שהוא יוכל לבקש כשהוא צריך (אוכל, שתיה, חיתול). והוא מידי פעם מקריא לו ספרים בגרמנית. ההסברים האלו יושבים אצלו טוב, אבל הוא לא משתמש בגרמנית עדיין, כי הוא סך הכל 3 שעות ביום ארבע פעמים בשבוע בגן, וזה לא מספיק כדי להפוך לו את השפה הזו למשהו טיבעי. אני יודעת לדבר גרמנית די בסדר, אבל לא נראה לי שאני אוכל לעשות את זה איתו (זה יושב לי במקום במוח, ויוצא רק כשאין ברירה אחרת

). נתת כמה רעיונות טובים, ננסה.

 

[נעה גל]

כישורים חברתיים מתפתחים בדיוק

במקום בו יש מגוון גילאים וילד לומד לכוונן את עצמו לפי גיל הילד אליו הוא פונה. בעיני זו הזדמנות שלא תסולא בפז ולמי שיש אפשרות להכניס את הילד שלה למסגרת רב גילאית כדאי שתעשה כך. מה גם שבמסגרת כזו לכל ילד יש באמת אפשרויות בחירה. תארי לך ילד שמתקשר טוב רק עם ילדים גדולים (היפותטי לחלוטין

) ותקוע בגן עם בני גילו. התסכול הנובע מהקשיים לתקשר עם בני גילו יכול להביא מצבים רבים של אי הבנה (תכף אני אספר על אחד כזה) ואפילו אלימות. תמיד תמיד עדיף מקום שיש לך אופציות ואז גם אפשר להיות פנוי לאינטראקציות אחרות שקצת יותר קשות. בכלל, בחינוך אני לא בעד לתקוע את הילדים בפינה בכל מיני מצבים. מהניסיון האישי שלי, כלל שהם פחות לחוצים כך הם יותר פתוחים להתנסות. ראיתי סרט שצולם (למטרת דוקטורט) באחד מהמשפחתונים בארץ לפני כמה שנים. בסרטון רואים ילדה א' שרוצה לשחק עם ילדה ב' (גילאי שנתיים-שנתיים וחצי). ילדה ב' לוקחת כסא קטן, ילדה א' לוקחת גם כסא. ילדה ב' מתחילה להרים את הכסא, כך עושה גם ילדה א'. ילדה א' לוקחת את הכסא שלה ונותנת איתו מכה בכסא של ילדה ב'. ילדה ב' לא מגיבה וחוטפת עוד מכה. היא ממשיכה לא להגיב ואפילו קצת מתרחקת משם ואז ילדה א' מרימה ממש גבוה את הכסא ומנחיתה מכה (שרק במזל לא פגעה בילדה ב') עליה. ילדה א' חוטפת צעקות מהילדים שנמצאים וכולם מתרחקים ממנה. זו סיטואציה קלסית שנקלע אליה ילד שהכישורים החברתיים שלו לא מפותחים. הוא מאותת ומאותת והחברה מסביב (שנמצאת באותו הגיל) פשוט לא מסוגלת לקרוא את האיתותים האלה, והוא מוצא את עצמו שוב ושוב מחוץ למעגל החברתי.

 

[אמא שרון]

בסיטואציה שתארת, ילדה א' מאוד

קרובה לתיאור של איריס על הקושי של הבן שלה. שמתוך רצון להתקרב, הוא לפעמים מחטיף, כדי להפנות את תשומת הלב לעובדה, שהוא רוצה ליצור קשר. בסיטואציה שתארת, רוב הסיכויים שעידו לא היה גם ילדה ב'. הוא פשוט לא מתקרב מראש. באחת הפעמים היחידות שנוצר קשר מצידו, זה היה באחד על אחד, עם ילדה עדינה ובוגרת בת 5. בגן הוא לא יוצר קשר עם הגדולים, אלה ילד וילדה בני 4 ו-5 ושניהם דוברי ספרדית, ומשחקים די פרוע אחד עם השני. לדעתי הלחץ של עידו הוא מהקהל. כי יש הרבה ילדים. והשפה היא כנראה באמת קושי לפעמים. אני שואלת את עצמי אם הוא מבסוט ככה, בצד ולבד, או שיש סביבה יותר נכונה לו.

 

[נאוה ר]

ממה שאת מתארת עולה חשד שהקושי

הוא תחושתי. האם יש עוד דברים חושיים שהוא נמנע מהם? בגדים.סוודרים, תוויות בחולצה? מקלחות? אוכל? ריחות? גובה? תנועה מהירה וחזקה?נדנדות? נשיקות וחיבוקים?