חברותיות.

דסי אשר

New member
אוסיף אחרי נאווה...הכרתי כזו

וכתבתי עליה בשנה שעברה כאן. מפותחת מאד- מוטריקה עדינה, מוטריקה גסה, שפתית, רגשית- אבל- מגע עם ילדים= לא. הגיעה אלי בגיל שנה ושבעה חודשים. כאשר המשפחה רחבה והמאד חמה נפגשת- היא על הידיים של אבא או אמא. בגן או במשפחתון שלי- תקופה מאד ארוכה היה לה מאד קשה. מאד. עם מבוגרים- ממש ילדה אחרת לגמרי. בתקופה זו השתתפתי בסדנאות של מרפאה בעיסוק בנושא אינטגרציה חושית, עליה כתבה באחד הדיונים האחרונים אחת מאתנו- שהיא "פאסה". המרפאה בעיסוק בהחלט חשבה שיש לה קושי בוויסות נושא המגע והקשר החברתי. היא דברה על הקושי, למשל- של הילדה להתמודד עם המגע הפתאומי של הילדם, עם מגע מאחרו וכו'- שמבוגרים או גדולים יותר כבר ערים לו. היא סיימה את המשפחתון במצב טוב מאד באופן יחסי. אני יודעת שכאשר נכנסה למעון, בגיל שלוש- נשארה תקופה ארוכה צמודה למטפלות. דסי
 
אוקי, בו נראה:

בגדים, סוודרים, תוויות בחולצה? לא סובל, שונא סוודר גולף, אוהב להיות ערום בדרך כלל. מקלחות? בקיץ אוהב, בחורף צריך קצת טריקים כדי להכניס אותו לאמבטיה, ומשוגע על ים ובריכה (מחוממת). אוכל? מאוד אוהב, בעיקר טעמים חזקים, כל הטקסטורות (אכל בגיל 7 חודשים סלט חצילים רומני). ריחות? לא נתגלתה רגישות מיוחדת. רק פעם אחת כשעברנו ליד שלולית ריחנית במחנה יודה הוא אמר שכואב לו באף. גובה? אין בעיה. תנועה מהירה וחזקה? לפעמים כן ולפעמים לא. בלונה פארק הוא הולך למתקנים, אבל יושב שם כאילו כפאו שד. לא ברור לי אם הוא נהנה. ואין לו הקיבולת של רוב הדרדקים. 2 מתקנים, והוא לא מבקש יותר. מאידך התגלש איתי פעם במזחלת וצווח-צחק בהנאה, כשהיה נראה לי שאנחנו עומדים להתנגש בעץ במהירות 40 קמ"ש. וכשניצלנו בנס, הוא ביקש "עודפם". נדנדות? תקופא ארוכה לא רצה, ועכשיו אוהב. עכשיו שאני חושבת על זה הוא מעדיף נדנדה על מגלשה. על הנדנדה אין תור, וכשיש, הם לא פיסית נוגעים בו. הוא יתגלש בכיף כשאין ילדים ליד המגלשה וימנע אם יש תור של ילדים. נשיקות וחיבוקים? איתנו הוא אוהב להתפנק, אבל עד גבול מסויים "די לנשק!". הוא לא אוהב שזרים חודרים לשטח הפרטי שלו. ילדים או מבוגרים.
 
מאמרים על רגישות יתר

http://www.my-pc.co.il/ne/article22.asp או רגישות-יתר (hypersensitivity), המקשה על האחיזה הבטוחה והמתואמת בכלי-הכתיבה, תת-רגישות (hyposensitivity) שאינה מאפשרת תחושה וגמישות בתנועה, האחיזה והמגע עם דף-העבודה, קשיי-שליטה הנובעים מקשיים בקליטה, בזכירת רצף תנועות או רצף הוראות שמיעתיות, קשיים בתיאום ובעיבוד מידע וביצוע יישום באמצעות תיכנון-תנועה, פעילות-יתר, פזיזות (אימפולסיביות), תת-פעילות (היפואקטיביות). מתוך http://www.noya.co.il/ktiva2.html האתר של נויה ספקטור ועל ילדי האינדיגו - http://www.ahava.netfirms.com/Beacons_oct_02.htm אני אוסיף ואומר שכל מה שאת מתארת - כולל ההיפר פוקוס בתחומים שמעניינים אותו ועניין הנדנדה והתורים - אני מכירה מבית ובחודשים האחרונים (גיל 8) התברר כאבחנה של ADD (או ADHD בלי מרכיב ההיפראקטיביות, מה שנקרא - ADHD non attentive type). אולי זו לא האבחנה במקרה שלך (אנחנו "רק" אמהות כאן) אולם תפקחי עין. אם זה זה - לפני כתה א' זה זמן טוב מזה שאנחנו בחרנו, לאבחון וסיוע באסטרטגיות התארגנות ולמידה שנדרש יותר מאוחר.
 
אני הספקתי רק לרפרף, וכבר אני רואה

עוד כמה דברים: עניין ההעדפה המובהקת של אמבטיה על דוש (היו 3 חודשים שהיה רק דוש וזה היה כרוך בהרבה סבל, עד שהשאלנו גיגית מהשכנה). עניין ההלחצות מהרטבות במים (כשהוא לבוש). כל מה שקשור לעניינים דביקים. הוא יכול לעשות את זה, אבל הוא תמיד יחזיק את האצבעות באויר, וימנע ממגע איתם בעצמו או בדברים אחרים, וירצה מהר לשטוף ידיים. למרות שעם צבעי אצבעות זה הולך טוב ב-10 דקות ראשונות. חייבת לרוץ. תודה!
 
../images/Emo13.gif

לעניות דעתי הקובעת, 90% מתמונות הילדות המוקדמת של עומר צולמו באמבטיה. היתה לנו אז אמבטיית ג'קוזי משולשת ענקית והוא היה מזמין את כל החברים שלו לאמבטיה. יש לו המוני צילומים כאלה של "עומר משחק עם חברים באמבטיה" ובחדר שלו אין לנו אפילו צילום אחד....
 

zimes

New member
הופה!

כל אלה, במידה מסוימת - גם אצל הדס. גלינג-גלינג > צימעס תקרא הכל <
 
אוהב מים חמימים, לא אוהב קרירים

מאידך אם הוא באמבטיה והמים איבדו חום, הוא יעדיף לצאת או להשאר כך, מאשר לפתוח את הברז - יש לנו ברז אמבטיה שקשה לכוון על זרימה דקה ועידו תמיד סוגר, כשאני מנסה להוסיף מים חמים. בגדים הוא לא אוהב, בעיקר לשים. קיפול בגרב - כמה פעמים חשבתי שהוא נקע את הרגל, וזו היתה רק גרב סוררת. תפר בגרביים או פתק על חולצה- אף פעם לא חשבתי על זה, אבל זה נראה לי במכלול אי-אהדת-בגדים. גולף הוא לא סובל, צעיפים אי אפשר לשים לו, ופה חייבים, אז מצאתי כל מיני פתרונות אחרים גם למדתי לפעמים פשוט לעמוד בזה באומץ: ילד ב-2 מעלות בלי כובע וצעיף. ברררר...
 

limori

New member
ליליה...אוי מי גד

אצלינו אסור שיהיה אפילו קיפול קטנטן של הגרב.... פתקים על החולצות?!?!?! השתגעת..אני יושבת ופורמת פתק פתק...רואי ודיויד לא מסוגלים ללבוש בגדים עם אטיקט עליהםולא מספיק שאני גוזרת אני פורמת הכל על מנת שלא ישאר חספוסון קטן...... לימור
 
תקנוני (?) אם אני טועה:

לרוב הילדים יש איזשהו עניין עם רגישות יתר או חוסר רגישות. זה יותר עניין של מינונים וכמה זה מפריע בחיים. לא?
 
אני מתכוונת,

לילדה שלך למשל, אין (או היתה) בעיה עם חפיפת שיער/הלבשת בגדים/קינוח אפים/החלפת חיתולים וכיוצא בזה? אני לא מדברת על רמה של תחושת התפר בגרביים, אלא העובדה שנראה לי, שלרוב הילדים יש התנגדות מסוימת לטיפול פיסי בהם.
 

לאה_מ

New member
לא ממש...

בכל אופן, לא אם אין כפיה של טיפול פיזי. אצלי לשלושת הילדים אין רגישויות מיוחדות לתפרים בבגדים או בגרבים, למגע של מים וכד'. שלושתם מאד אוהבים מגע פיזי. כנראה שאין להם רגישויות כאלה.
 
אז לא כל ההורים צריכים להחליף

לילד חיתול, תוך כדי סיפור סיפורים, הסחות ותיחמונים כאלה ואחרים? אין מחאות בזמן הלבשה? בשביל חפיפה אני צריכה להשקיע כל כך הרבה אנרגיה וכוח המצאה, עם כוס מים, עם להכין קצף על הראש ולהביא לו שיהנה בינתיים, עם אחת שתיים שלוש ו... זה רק אני ככה? עידו מאוד אוהב חיבוקים , אבל רק מאיתנו. ובאיתותים מוכרים. אם ילד או מבוגר (שהוא מכיר)ינסה לחבק/לנשק אותו, הוא פשוט יתחיל לבכות, או יעשה בכעס תנועות של ניקוי המקום שננגע.
 

לאה_מ

New member
רגע, רגע - לא ככה -

יש הורים שחושבים שאם צריך להחליף לילד חיתול בעמידה או בהליכה זה ממש בסדר מבחינתם, ואז לא צריך לתחמן אותו כדי שהוא יסכים. יש הורים שלא מלבישים ילד תחת מחאה. יש הורים שלא חופפים אם הילד לא מסכים. ובטח שכדאי למצוא דרכים נעימות יותר בשבילו - בדיוק כמו שאני מנסה למצוא דרכים נעימות יותר בשבילי לעשות דברים שאני פחות אוהבת... ונדמה לי שרוב הילדים לא אוהבים מגע של זרים. סך הכל מה שתארת עכשיו הוא לא חריג...
 
לא הבנת אותי,

זה מה שאני אומרת, אני אומרת שבעצם כל הילדים רגישים או חסרי רגישות ברמה זו או אחרת. ושזו לא חריגה, עד שזה מפריע מאוד בתפקוד היומיומי.
 

נעה גל

New member
מה זאת אומרת! אני החלפתי טיטולים

בריצה. הפכתי להיות מומחית החלפת טיטולים תוך כדי תנועה. עד כדי כך התמחתי שכאשר עברה התקופה התוססת התקשתי לחזור להחתלה בשכיבה והמשכתי להחתיל תוך כדי עמידה. ואמא שרון - הסימנים שאת מתארת לא עומדים בפני עצמם. הם יכולים להעיד ויכולים לא להעיד על רגישות יתר/הפרעת קשב. בדרך כלל מלוות לסימנים הללו גם התנהגויות שונות שנותנות תחושה שהילד שונה מהאחרים. לבת שלי יש הפרעת קשב קלה (לא על בסיס אורגני אלא על בסיס רגשי), רגישות יתר למגע וגמישות יתר של המפרקים. מאז שאני זוכרת אותה היא היתה שונה מילדים אחרים. היא תמיד היתה התינוקת הכי נוחה שיש בעולם, ואז הילדה שלא הולכת (התחילה ללכת בגיל שנה ו-8 חודשים), אח"כ היא היתה הילדה שלא מטפסת על שום מתקן בגן שעשועים אלא רק רצה מסביבם עם עלים ואבנים, בהמשך היא הפכה לילדה שלא מסוגלת ללבוש שום דבר למעט טריקו, ואח"כ היא היתה זו שלא התעניינה באופן מובהק בקריאה וכתיבה (מה שקורה להרבה מאוד ילדים בגיל 4) למרות שהכירה את האותיות היטב מגיל שנתיים. קשה להסביר את התחושה הזו, ובטח הציוני דרך שנתתי כאן לא מעבירים אותה בשלמותה - אבל היא תמיד שונה. גם היום שהיא יחסית הדביקה את הפערים היא עדין שונה. כך שאם את לא מסתובבת עם התחושה שהילד שונה במשהו - לא נראה לי שהסימנים שציינת מעידים על רגישות כזו או אחרת. הרגישות הזו מעצבת את החיים ואת האישיות כשהיא משמעותית.
 
וואלה.

כל הזמן לא ידעתי אם זה לגמרי שייך. מה שאני יודעת על הילדות שלו, זה שהוא היה צווחן ואובססיבי. וגם שחבר ראשון היה לו בכיתה ב', לפני כן הוא די נמנע מחברת ילדים. כשדיברתי איתו על הבעיה שאני רואה אצל עידו, הוא אמר לי "אני מה זה מבין אותו"... נתחקר את החמות. נשמע שעידו במצב יותר טוב (בזכות הגנים הטובים שלי, כמובן
).
 
למעלה