זקוקה לייעוץ...

[Miss Lynn]

תודה

 

[B l u e D e v i l]

בואי תכירי את חמותי

שגם לא מאמינה שבלתת מתנות לאירועי הבן שלה. לא לחתונה ולא להולדת ביתו.
וגם לא לתת מתנות לנכדה היחידה שלה (אפילו לא דובי ב10 שקלים) להולדתה, ליום הולדתה, או לאיזה חג.

וכל הכבוד לאמא שלך שהצליחה לחסוך 100 אלף ולתת לך אותם.

 

[Miss Lynn]

אני אישית לא מבינה איך אנשים כאלה

ישנים בלילה, אני הייתי מתה מבושה.

בן מתחתן את קונה לעצמך שמלה יוקרתית אבל לא יכולה לשים מעטפה עם מתנה?

לא נראה לי שאני אי פעם אסלח לחמותי ....

 

[B l u e D e v i l]

אני החלקתי לה

את נושא המתנה לחתונה.למרות שההורים שלי (במיוחד אמא שלי שממש חיה על הקצה) נתנו מתנות יפות.
ואפילו שהיא באה לבקר בבית חולים אחרי הלידה או אצל אמא שלי אצלה התארחתי אחרי הלידה ולא הביאה שום כלום לא לי, לא לנכדה ואפילו לא זר פרחים למארחת.

מה שהטריף אותי (וגרם לי לסכסוך אדיר עם הבן שלה) היה שבמסיבה להולדת הילדה המשפחה שלי שילמה חצי ואנחנו את החצי השני, היא לא הביאה מתנה,אף אחת מהבנות שלה לא הביאה מתנה (אחת הבנות הגיע עם בן זוג) והתכנון היה שמאחר ואנחנו כרגע מתארחים אצל אמא שלי, את המנות שנשארות בגלל אורחים שלא מגיעים אמא שלי לוקחת שיהיה לנו אוכל לספש (האירוע היה בשישי בצהרים) בנוסף על כך, לאמא שלי שותקה יד ימין ביום רביעי בערב.
ובעוד אני נפרדת מהאורחים לשלום, אמא שלי מגיעה אלי בריצה, שחמותי לקחה את כל האוכל (כולל סלטים ודברים שהיו על השולחנות!!) והיא מעמיסה את זה אצלה באוטו.
בלעתי רוק על זה שהיא אפילו לא טרחה לשאול את הזוג ששילם על האוכל אם הוא מאשר לה כזה דבר והסברתי לה את ההגיון שמאחורי ההחלטה שלנו, היא סרבה להחזיר את האוכל או להעביר את המנות הסגורות לאמא שלי והזמינה את כולם לבוא לאכול מזה בשישי בערב.
אמא שלי לא רצתה לעשות סצנה, אני היתי על עקבים 4 שעות לא היה לי כח לנשום, אז הלכנו כולנו אליה בערב, ובשבת אכלנו סנדביצים. מאותו רגע "סימנתי" אותה.
כשהיא המשיכה ב3 וחצי השנים האחרונות לא לתת מעולם כולם, לרבות כאמור איזה דובי לציון צאריך כלשהו, פשוט החלטתי גם לתת כמה שפחות בחזרה (בזמן עם הילדה, בביקורים וכן הלאה)

 

[Miss Lynn]

אמאלה חמותך היא חמותי

זה בדיוק מה שקרה לי...

כל החתונה חמותי הייתה נחמדה אליי בצביעות... סוף החתונה היא פרצוץ חמוץ ולא הבנתי למה... במקום לנסוע בהסעה שהיא הזמינה לחברות שלה היא נסעה איתנו (אחר כך הבנתי גם למה)

בעל האולם הביא לחתן ולכלה (כלומר לנו) הרבה מגשים עם האוכל שנאכל בירח דבש...

בקיצר שמנו באוטו אנחנו מגיעים לבית שלה היא אומרת תנו לי אוכל אני צריכה להאכיל אורחים ואני פעם ראשונה בחיים הייתי חוצפנית אבל לא מספיק, אמרתי "לא אנחנו לא אכלנו את אכלת אני רוצה לטעום את האוכל ששילמתי עליו" אז היא התעצבנה ויצאה מבלי להגיד לי ביי, אחר כך עמדה בחוץ כמו מסכנה (אני לא יצאתי מהאוטו היו לי כאבי תופת מהשמלה) והיא מזמזמת לבעלי תביא אוכל תביא אוכל אז הוא התחיל להציק לי (עד היום אני לא סולחת לו על זה) אמרתי לו לא אני לא מביאה זה אוכל שלי תפסיק נמאס לי להתחלק עם הכל אני לא טעמתי כלום מהחתונה שלי, אז הוא אומר את בקושי אוכלת תביאי קצת משהו שאת לא אוהבת אז נתתי 2 מגשיות ובמגש אחד לא שמתי לב שיש שם את המאכל האהוב עליי...

בקיצר מה מתברר בסוף?

שהיא לא הביאה מעטפה ואכלה בחינם (העיקר הזמינה אוטובוס לחברות שלה לזה היה לה כסף לנו לא היה לה כסף), והבני דודים של בעלי (שהיא כל כך דאגה לקחת ממני אוכל בשבילם ולקחת מאמא שלי בקבוק וודקה בשבילם) 6 נפשות הביאו 600 שקל.

בקיצר אכלתי לבעלי את הראש על החוצפה של אמא שלו הוא ממש מסכן כבר.

ולא הייתי כועסת עליו אבל הוא בא ומציק "תביאי קצת מה יש לך תביאי" מה נסגר איתך? למה אני תמיד צריכה לתת לה ... יש לך אורחים? בעיה שלך תדאגי להם למה אני צריכה לדאוג להם?

אני כל כך רוצה להגיד לה הכל בפנים אני מחכה ליום שבו אוכל להוציא את כל מה שיושב לי על הלב...

 

[נכנסתי לרגע 1]

קודם כל

כי את במצוקה אמיתית -

ולמרות זאת קיבלת פה תגובות ארסיות ומשתלחות. אל תתייחסי...

את נמצאת בין הפטיש לסדן. בעלך לוחץ מצד אחד אבל את לא מוכנה - ובצדק - לבוא לאמא שלך בדרישות.

הצדק איתך ולא עם בעלך. מה שאמא שלך נותנת לך זה מה שמתאים לה ומה שהיא יכולה. יכול להיות שהפזרנות והבזבזנות שלה הם פיצוי על שנות המחסור הארוכות שהיו לכם. אבל בכל מקרה זה לא קשור לעניין כרגע. זה מרגיז אותך, בצדק, אבל את צריכה לעשות על זה עבודה פנימית - לתת לכעס ולאכזבה מקום ולעבור הלאה.

בעלך מדבר ממקום בוטה ואטום. יכול להיות שזו תוצאה של המשפחה שבה הוא גדל... אל תילחצי ממנו. תגידי לו במפורש: אני מבינה את מה שאתה אומר, זו דעתך וזו הגישה שלך. הגישה שלי היא שונה. אני לא חושבת שיש לי זכות לבוא בדרישות לאמי. - ובזה לסיים את הדיון. אין בכלל ויכוח. את לא צריכה לשכנע אותו והוא לא צריך לשכנע אותך.

מה יהיה? זה כבר לא בידיים שלך, זה בידיים שלו. תרפי, תשחררי, תהיי שלמה עם עצמך ושהוא יחליט מה שהוא רוצה. את בוודאי לא צריכה להרגיש אשמה. את פועלת נכון, את פועלת בצורה הכי הוגנת ובוגרת שאפשר עם אמא שלך.

בקשר להתנהלות של אמא שלך - גם פה תזכרי: אין לך על זה שליטה. זה מרגיז, זה מקומם, אבל אלה החיים שלה והבחירות שלה, וכמו שכתבתי קודם היא אולי מפצה את עצמה על השנים של החוסר.

 

[mykal]

כתבת יפה,

מקשת לחדד את המשפט--"תגידי לו במפורש: אני מבינה את מה שאתה אומר, זו דעתך וזו הגישה שלך.
הגישה שלי היא שונה. אני לא חושבת שיש לי זכות לבוא בדרישות לאמי. ובזה לסיים את הדיון. אין בכלל ויכוח. את לא צריכה לשכנע אותו והוא לא צריך לשכנע אותך."

את יכולה להוסיף, מה שאמי מוכנה לתת (שלא מכיסה, אלא מגבר שלא אבא שלי)
זה בהרבה אהבה ורצון טוב. ובשבילי זה חשוב. ונראה לי שזו נקודה שהוא לא מתיחס אליה.

ואני חוזרתת לאמירה שלי למעלה,
ממליצה על טיפול זוגי, גם יעזור לו להשתחרר מעט מחויות הילדות שלו,
וגם ילמדו אותו שמשפחה לא מתנה למשפחה אחרת.
והחשוב מכל--אתם בונים זוגיות לקראת הקמת משפחה.
זה הזמן, ל'נקות' כעסים על דברים חומרים ולהנות מהתקופה הזו.

 

[דניאל ואורן]

בלת"ק

ההורים הציעו לעזור, בעלך רוצה יותר ממה שהם מוכנים / יכולים לתת.
זו בעיה של בעלך.

לטעמי, את צריכה לשוחח עם בעלך, להסביר לו שזה מה שיש להם וזה מה שהם מוכנים לתת. אם זה לא מספק אותו - אתם תמשיכו לגור בשכירות או תמצאו עבודות נוספות ותממנו את רכישת הדירה לבד.

 

[wet and wild]

סתם עברתי פה

וההודעה שלך עצבנה אותי.
לפי הכרטיס שלך את בת 27, כמעט 30
ובטח גם בעלך באותו הגיל בערך
אתם אנשים בוגרים
אף הורה לא מהצד שלך ולא מהצד שלו לא חייב לכם שקל
לא בעזרה בבית
לא בעזרה עם הילד
קיבלתם החלטות- תתמודדו איתם
רציתם ילד- תצאו מנקודת הנחה
שאין עזרה מההורים ואתם ההורים
אם אתם לא מסוגלים לגדל אותו לבד
ובונים על סבתות אל תביאו אותו
אם אתם חולמים על הבית
תעבדו קשה ותשלמו עליו
הורים שלכם לא חייבים לכם שקל!
בכלל אין זה עניינכם מה אמך ובן זוגה עושים עם הכסף שלהם
היא סיימה את הגידול של ילדים
עבדה בפרך
עכשיו ברוך ה' ילדים גדלו
שידאגו לעצם
היא לא חייבת להגשים לכם את הפנטזיות שלכם
בטח ובטח בן זוגה לא חייב להגשים חלומות לילדים לא שלו

את ובעלך אחרונים שיש להם זכות לבקר את אורח חיים של אמך
את הוא סטודנט עובד רבע משרה
החלטתם לעשות ילד
וגם לקנות בית
בטח גם פיצצתם בחתונת שופוני לתפארת מדינת שופוני
ועכשיו אתם הולכים לסחוט כספים כדי לממש את הפנטזיות שלכם
סורי זו התנהלות כלכלית רחוקה מאוד מלהיות התנהלות תקינה
לא הייתם צריכים לעשות ילד עכשיו
אלא להמתין ולחסוך באמת
בקיצור סגרו את העיניים הגדולות שלכם
ותתחילו לחיות לפי ההכנסות
לא לפי הפנטזיות
ותעזבו את ההורים שלכם לנפשם
אה ותגידי לבעלך העצלן
שיקח את התחת שלו וישדרג אותו
לעבוד במשרה מלאה+
ובלי חירטוטים על הלימודים
מישהו צריך לממן את הילד שעשיתם
ואת זה הוא חייב כמו מניאק

 

[אסתי קלי]

LIKE++

 

[Miss Lynn]

שופוני לתפארת מדינת שופוני

 

[dify]

פתרון פשוט לשני הצדדים- תחתמו הסכם ממון

אני מאד מבינה אותך ואת זה שאת לא יכולה ולא רוצה ללחוץ על אמא שלך לתת יותר, לדעתי גם אין לך זכות לצפות ליותר, זכותה לתת לך כמה שנוח לה לתת.

אני מאד מבינה אותו, שהוא מביא מההורים שלו סכום רציני (כמה מאות אלפי שקלים? מאות? זה רציני!) והוא מרגיש שזה לא הוגן מול סכום של עשרת אלפים שח.

אני מבינה את שניכם שלא רוצים לוותר על החלום ומאד רוצים לחיות עכשיו את מה שהכסף של הוריו כן מאפשר.

אז הכי פשוט, תחתמו על הסכם, שלפיו, הסכום שמגיע מההורים שלו, במקרה של גירושין, חוזר לצד שלו. ככה הוא/הוריו ירגישו מוגנים בסכום הגדול שהם משקיעים, ומצד שני, את, הוא והילדים תוכלו להינות מאיכות החיים שהכסף הזה יספק לכם כל עוד תהיו יחד. במקרה שתפרדו, הכסף הזה לא היה שלך מלכתחילה ולכן לא יהיו לך דרישות לגביו.

כל כך פשוט

 

[שירני47]

לי אף אחד לא עזר

בשקל ובטח לא שילמו לי גן לילד/ה אצלי חמתי גרנו אצלה מסיבות שונות אבל לא עזרה לנו בכלום ועד היום לא עוזרים לנו חוץ מבייביסיטר פה ושם

 

[Banananass]

באסה ...

אין לי מושג מה את מנסה להגיד בהודעה הזאת.. אבל חבל לי שאת לא מקבלת כלל עזרה...

 

[שירני47]

לא לכולם

יש כסף לעזור או לתת אבא של בעלי עשיר מאוד בעל 2דירות ולא נותן לנו שקל ההורים שלי בקושי חיים מקסימום הם יכולים לארח אותנו בשישי או שבת חמתי עוזרת למי שלא צריך ווהשלמנו אם זה

 

[B l u e D e v i l]

מגורים ובייביסיטר הם לא עזרה בעיניך?

אמנם בחיים לא היתי הולכת לגור עם חמותי אבל זה חוסך לך שכר דירה/משכנתא, חשבונות חשמל,ארנונה,ועד, מים,גז.... אם הם עושים את הקניות אפילו זה. מדובר באלפים כל חודש.

 

[שירני47]

לא זה לא עזרה כי

אנחנו שילמנו הכל כולל קניות יש לה לשלם שכירות ואז שילמנו ובייביסיטר רק אמא שלי כי חמתי קצת לא בסדר השאירה את הילדה שלי שהייתה תינוקת ישנה והלכה לטייל את הכלב לשפוך זבל אבל בחיים לא הייתי עושה את זה וגם לא מרחמים

 

[אורית 192]

כלכלה ובעלך סיפור מהחיים.

שלום לך אני קוראת סמויה. אבל הפעם אני רוצה להסביר את המציאות ואולי גם לעזור. אני נשואה +2 תאומים בניי שנתיים.אני במקור מקיבוץ ושהכרתי את בעלי התחלתי ממש מאפס כי לי ולבעלי לא היה כלום. רק אני חסכתי כסף המון שנים מעבודה מהקיבוץ ועם זה יצאתי לחיים. ושתביני שהתחלתי מאוחר בגיל 29. עברנו לגור בהרצליה המשכנו לחסוך שנה נוספת אחרי הנישואים שבאותו זמן גרנו בחור של חדר וחצי כדי לחסוך ולעבוד. וכך הגענו לקניית הבית צנוע של 3 חדרים שבזמנו הוא היה במחיר נמוך ממה שהיום. סידרנו ועברנו לגור שם. הערבות על המשכנתא חתמה עליו אמא שלי. ואנחנו בעלי הדירה שילמנו כל חודש בחודשו על המשכנתא. אחרי 4 שנים הגיעו התאומים וכמובן שישבתי עמם בבית כדי לחסוך וגם חמתי עזרה לנו המון עם בייסיטר 3 פעמים בשבוע שחזרתי לעבוד. וככה הצלחנו איכשהו להסתדר פחות או יותר אבל היה לנו קשה מאד עם המשכנתא וההוצאות פלוס הילדים ובחישוב ראינו שלא שווה לחיות בעיר מאד יקרה. ולכן החלטנו למכור הבית ולהחזיר המשכנתא ולמצוא בית בצפון יותר ואכן עשינו הימור רציני ויצאנו ברווח גדול על הבית. וחיפשנו בית קרקע ישן ביישובים שקרובים לחדרה ומצאנו ואחרי שהתקבלנו ליישוב קנינו הבית גם צנוע 3 חדרים אבל מספיק לנו ולילדינו וכמובן העול של המשכנתא ירד מאיתנו. כמובן שלמצוא עבודה וכל זה לקח זמן אבל מצאנו ואנחנו לאט לאט מסתדרים. ואגב כל הסיפור של המעבר הוא מלפני 8 חודשים בערך עדין בתהליך של קליטה אבל ברוך השם הסתדרנו.אגב הורי לא עזרו בשקל עם הבית . אלא רק בדברים קטנים כמו טיטולים וכו ו2 פעמים עם הגן בתקופת המעבר שהם נכנסו לגן. אבל מעבר לזה לא עוזרים כלכלית וחמתי לא יכולה היא במצב קשה מאד ואנחנא עוזרים לה כמה שאפשר. אבל המעבר בגדול הראה לנו פורפוציות בחיים. ואנחנו לא מחפשים לוקסוס . ואגב יש עדיין בתים פה למכירה במחירים סבירים למי שרוצה על גבול הקו הירוק יש פסטורליה ומוגן פה .אנחנו לא שאננים אבל בחישוב כלכלי שווה את המחיר. 20 דקות מחדרה . אנחנו גרים בחרמש ויש פה מחירים סבירים לבתים בסביבות החמש מאות אלף שקל ועם טיפה אהבה לבית וצניעות אפשר לחיות טוב. ויש גם עבודה למי שמוכן!!!! בגדול שווה את המעבר.