זן נדיר...

זן נדיר...

הנסיעה לעבודה בבוקר היא הזמן הכי טהור שלי עם עצמי. המסלול השגרתי, הידוע, נמשך כשעה בימים ה"טובים" ועשוי להתארך עד כדי שעתיים בימי קטסטרופה בכביש 5, הסיפור שאינו נגמר... פעם הייתי שונא את הפקקים של הבוקר... מתאר לעצמי שהייתי נראה כמו הפרצופים הלחוצים שמקיפים אותי מלפני, מאחורי ומצדדי, פעם הייתי מזיע כמו חכמי הדור שנותנים רייס מימין לפס הצהוב ומנצלים את הזמן לתפילה נמרצת לבורא עולם, שיאפשר להם, ברחמיו הרבים, להשתלב בחזרה בתנועה המדשדשת בטרם יצודו אותם עיני הנץ של שוטר התנועה הקרוב. כנראה שאני באמת בתקופה רגועה, כי למדתי ליהנות מהדרך... מהזמן שלי עם עצמי, מהעובדה שהאספלט מנחש את הגלגלים שלי ומאפשר לראש לשקוע בהרהורים... בניתוחים, בתובנות חדשות שצצות בדרך כלל על הגשר שמחבר את גלילות לאיילון דרום (בחורף ניתן היה להשקיף משם על קשתות מרהיבות!)... ובדקות האלה, כשאני הכי מחובר אל עצמי, אני מקפיד להתעטף במוסיקה... מפעיל את ספריית הדיסקים המתרחבת שלי, אבל מקפיד על גיחות פתע לגלגל"צ ובד"כ איני מתאכזב. זוכר את הבקרים שבהם הוישרים לא הצליחו להפיל את מסך הגשם... אותן טיפות מלוחות שמציפות את העיניים בדיוק ברגע שבו הגוף אינו מסוגל להכיל את עוצמת ההתרגשות. זוכר עד כמה הייתי מכור לרטט בחזה, לויברציות שליוו בכי אמיתי, עמוק... קראתי אז לדמעות "דם הנשמה"... הייתי מגיע לעבודה מרוקן לגמרי ועם זאת רגוע, שלו, משלים... והיום, כבר לא מחפש שורות שיפעילו את בלוטות הדמע, לא מילים שיזכירו ושיכאיבו את הכאב המר-מתוק, הממכר... היום מחפש שורות שיגרמו לי לחשוב, להבין, להפליג בספינת החלומות... להתנתק קצת מן הדרך אל השגרה. להפוך אותה לדרך אל עצמי, אל מה שאני רוצה באמת. וברגעים שבהם המוזה פורצת, הכל מסתדר בראש. החלטות מסובכות נפרמות במהירות לקצה חוט שמוביל אל פתרון מהיר וקל... האפשרויות הפחות נעימות נראות לפתע הרבה פחות מאיימות. הייאוש נעשה יותר נוח (ולא שיש לי אשליות בקשר ללונדון...) והבוקר צד את אוזניי קולה הסדוק והמיוסר של קורין אלאל, שביצעה (בגלגל"צ, קצת אחרי 8 בבוקר) את "זן נדיר" (למילותיו של מאיר גולדברג) הקשבתי למילים, שעברו ליד האוזן שלי עשרות פעמים בעבר והתרכזתי... ואז, משהו מבפנים הנהן בי ואמר: "כמה פשוט, אבל כמה נכון"... "אנחנו זן נדיר ציפור משונה החלומות באויר הראש באדמה..." ואז צפות ועולות התהיות הקיומיות.. האם זה באמת כל כך פשוט? האם הראש באדמה מפני שהחלומות באויר?... ואם היינו יותר מציאותיים, מחוברים לעצמנו, יודעים מה אנו רוצים, מציבים יעדים ריאליים ופועלים להשיג אותם יודעים לזהות את האושר כשהוא נוגע בנו, יודעים לרצות את מה ששלנו ולהעריך אותו... ליהנות ממנו בזמן אמת ולא להצטער שלא עשינו זאת בזמן. האם אז היה הראש באויר? (אלון מזרחי היטיב להגדיר זאת פעם - "היינו עם ראש מורם אבל הפנים כלפי מטה...") האם יש כאן חבורה של המוני פריטים נדירים? משונים? גברים שאין להם מראה בבית אבל הם חייבים למצוא דוגמנית על - אחרת אין מצב שהם מתחייבים! למה לצאת פראיירים?... נשים שהחיים הפכו אותן עצמאיות ובלתי תלויות והן ממשיכות לחפש אהבה, חום, חיבוק, רגש... מבלי להבין שהן אינן מסוגלות לאבד את השליטה בחיים שלהן, שחלחלה להן עמוק לעצמות... וטף שמדמם מהשריטות הכי עמוקות שלנו (ואני חרד לאופן שבו הם יתפסו זוגיות בעתיד...) ובתוך כל זה, חייבים לשדר עוצמה בג'ונגל הזה שמקיף אותנו... חייבים להאמין שאנו חזקים! וכדי להאמין - פשוט בורחים מהבעיות האמיתיות... ממה שנראה לנו קשה להתמודדות. ואני חושב שלפעמים חלומות מתגשמים... גם כשהם אינם פשוטים להשגה אבל החסם הגבוה ביותר הם הפחדים אלה שמונעים מאיתנו לעוף (כמה טוב עשית לי, שומרת, כשקראתי אתמול על הגשמת החלום שלך בין שמיים למים...) ומקבעים אותנו במקום שאינו נכון עבורנו... מקום שגורם לנו ללכת עם הראש באדמה. ובעצם, אפשר להמשיך ללכת עם הראש באדמה, כי אין לנו צורך בספקטרום רחב. ממילא לא נזוז מכאן... היטיב לתאר זאת מאיר גולדברג בשורות שכל כך נגעו בי הבוקר... "אנחנו נמלטים ממסיבה משוגעת נדחקים לסירות משוטים כל יבשה היא ספינה שטובעת כשחופרים מקלטים"... אשמח אם מישהו יצא מהחפירות ויגיב כי אם אנחנו ממשיכים, אני אומר לכם, אנחנו מגיעים לגרעין כדור הארץ ותאמינו לי, מספיק חם ביולי גם בלי זה!
 

naama78

New member
חום יולי אוגוסט...

חם לי. חום כזה שמייבש את התאים, ואני גם בחופשת חשיבה... אבל קראתי וקראתי...ונהנתי, רושמת לעצמי לחשוב על- הפחדים שמונעים, הקיבוע, על ג'ונג'ל החיים... ובכל זאת הארת לי את התאים....
 
באמת היה חם היום חבל על הזמן../images/Emo178.gif

ועוד הקיץ לפנינו.....
 

t o t a l

New member
חפירות ומשמעותן

העניין הוא, שעל מנת להגיע באמת ובתמים לשלמות שאתה שואף אליה, אסור להפסיק לחפור, לחטט, ולהפוך כל אבן. לשאוף להבין את האמת הטהורה. הרי כולנו מלאים בשיט. בפוזות. מאמצים לעצמנו פרסונות, חליפות הגנה, חומות התגוננות שמגנים על עצמנו בפני הסובבים אבל גם מחביאות מאתנו את האמת הנקיה, לגבי מי אנחנו ומה באמת יקנה לנו את האושר הפשוט והיפה שאתה מתאר. אני אוהב את זה. אני אוהב את חשבון הנפש שאתה עושה לעצמך. אני אוהב את החוכמה שצמחה לשמש משנה של זוגיות עם רופא השכל שלה. אני אוהב את ערס על החוכמה שלו שבלי לדעת אני מהמר שנובעת משנים של חיטוטים עצמיים. אני אוהב אנשים שלא מוותרים וממשיכים לחטט. חייבים להבין. כי מי שלא מחטט לא מוציא את המוגלה. ומי שמלא בשיט לעולם לא יגיע לשלמות. טוטאל - מפוצץ חצ'קון
 

שלגיה 13

New member
הרצון להגיע לשלמות הוא מוטעה ביסודו

וזוהי דעתי: לשלמות ניתן יהיה להגיע רק אם נכנע לעצמינו, ונקבל את עצמינו כמו שאנחנו. אנחנו צריכים להרגיש הרבה חמלה ואהבה כלפי עצמינו לפני שנוכל בכלל לתת אותן לזולת. ומה פירוש להכנע לעצמינו? לא לבקר ולא להעמיד אידאלים על איך אנחנו צריכים להיות, ולא לחשוב שרק כאשר נגיע לחלומות שלנו אז נתחיל לחיות. כי איך אפשר לשאוף לשלמות אם אתה לא מקבל את עצמך וחווה את כל מה שאתה - ל ה כ נ ע - להוריד מחסומים, ומסיכות לאהוב כל דבר, לחוות כל חוויה כאילו היא ניצוץ היקום, לחיות בהווה ועוד ועוד... ומתוך הכניעה והקבלה, אנחנו הופכים לאחד עם עצמינו, עם מושא אהבתינו (לאו דווקא בני אדם), וזוהי השלמות בעיני! החיטוט בפצעי העבר גורם ללחץ ומתח וזה גורם לנו לפעול במהירות ולא להיות קשובים לגוף שלנו שחי בהווה.
 

ב ה י ר

New member
מאוד מסכימה איתך!!

החיטוט הופך את משמעות החיים שלנו לאפסורדית
 

ד ו ל ה

New member
ואני

מתה על התכלסיות ועל הישירות שלך
בלי זיוני שכל מיותרים, בלי פלצנות ישר ולעניין יש לנו מה ללמוד ממך
דולה (מעריכה אנשים כנים פתוחים וישרים)
 

shemesh22

New member
מחייכת ממעמקי החפירות

ואצלי זה קורה דווקא בנסיעות לילה, כשהכבישים ריקים וברדיו מתנגנים שירים בפול ווליום ואני שרה בקולי קולות עם עצמי ברכב... אחחח
 

ע פ ר ל ה

New member
מיכאל

אני מאמינה שלכל אדם דרך משלו להתמודד עם מצוקותיו,טרדותיו,הרהוריו... הבריחה מבעיות היא בילתי אפשרית לאורך זמן מכיון שאז נצטרך לברוח מעצמנו. ולעצמנו אנו מחוברים יום יום שעה שעה דקה דקה... על אפנו וחמתנו.וחלומות מתגשמים...רק צריך לרצות אותם,לשאוף אליהם,לערוג אליהם בכיסופים ללא גבול.אם נדמה לך שישנה המלטות המונית מטרדות החיים,זו טעות.איש איש בדרכו הוא... איש איש עם הקצב שלו... ויודע מה? בחודש האחרון אני לא מוותרת לעצמי,נלחמת בפחדים,נלחמת במחסומים,לא נשברת אפילו לשנייה,ואומרת לעצמי:כוס אמאק אני והקירטוע שלי,קדימה שימי גז ותעבירי להילוך גבוה יותר ויאללה... תאמין בעצמך ולעצמך כי אתה הכח! הצלחה מביאה חברים-הכשלון בוחן אותם! ובלב ליבו של הקושי שוכנת ההזדמנות"אלברט איינשטיין"
 

IRAME

New member
מיקוש אני מקנה בך ,איזה כושר ביטוי

גם אם הייתי מתאמצת לא הייתי מצליחה להתבטא ככה
 

שירלי6

New member
אהבתי.

חפירות. אני אף פעם לא חפרתי בעצמי. ככה אני. זו תשובה ששגורה בפי. לי, לסובבי. לכל מוצאת צידוק רציונאלי. לא שואלת לא עונה לא מתחבטת, לא מחטטת. לאחרונה זה מתבקש. כי משהו משתנה התשובות אינן ברורות לי אינן קבילות לא מסתפקת בהן. ומנסה להפוך ומנסה לחטט ונבהלת ועוצרת ונפעמת. נשיקה לך
 

י עלה

New member
אחרי מי אתה

רודף בעצם?כי האדם כבר מזמן מזמן איבד את זנבו,הרדיפה/חיטוט/חפירה היא לכשעצמה בריאה תוך שימת גבול שברגע שאתה מאבד את המטרה,אתה עוצר, ומוצא לך דרך לצוף עד לפעם הבאה.האדם מומחה בלהיות ארכיאולוג לעצמו . <"כנראה שכל אחד יש לו מושג ברור איך האחרים צריכים לחיות את חייהם, אבל אין לו שום מושג על חייו שלו עצמו">קאולו פאולו
 

ד ו ל ה

New member
לאחרונה...

מוצאת שזה די מעייף לחפור כל הזמן, וגם בכלל לא כל כך כיף והאושר טמון דווקא ברגעים שבהם אני מוותרת על החיטוט העצמי על השאלות הנצחיות של למה וכמה ואיך ברגעים שאני חווה את החוויה בהווה, במלוא העצמה מבלי להביט על עצמי מהצד ולנתח מה אני מרגישה בכל רגע נתון להיפך...לקחת חלק בחיים עצמם ולא לתפוס את עמדת הצופה. יש רגעים בחיים שבהם נדרש איזשהו חשבון נפש, שבהם אנו קופצים מדרגה, עושים שינוי מהותי שמחייב אותנו לעבודה עצמית מהסוג שתארת אבל לחיות כך כל הזמן? לא נראה לי שזו הדרך לאושר שכולם מדברים עליו. לא כל דבר צריך לנתח לא כל דבר צריך לטחון עד דק לפעמים צריך פשוט להנות בלי לשאול יותר מידי שאלות. ושוב אנו חלוקים בדעותינו...
דולה (שקצת קצה ביתר חיטוט עצמי)
 
ושוב אנו חלוקים בדעותינו... ../images/Emo46.gif

על כך שאנו חלוקים בדעותינו...
אולי אם תקראי את תגובתי לשושן פרא, תצליחי להבין טוב יותר את כוונותיי הנסתרות... קורא אותך ומסכים. לחוות את החוויה בעת התרחשותה... במלוא החושים... מבלי לחשוב יותר מדי! ליהנות מבלי לשאול יותר מדי שאלות... כן!!! ואת העבודה העצמית עשיתי בדיוק אז, כשעברתי שינוי מהותי והשאלות עזרו לי להבין ורק ההבנה עזרה לי להשלים...
 
למעלה