זן נדיר...

[ד ו ל ה]

../images/Emo9.gif מתביישת לי בצד בפינה

על חוסר ההבנה...

 

[חיוכים כתומים]

טובה לך המחלוקת

מצטרפת אליך... שאלת ה "למה" השאלה המאשימה ביותר, הכואבת, התוקעת אותנו... אולי בהבנות, בפרשנויות... על מנת להמשיך הלאה יש לצנזר את הלמה... ומכאן למרחבים....

 

[שושן פרא]

לא יודע מאיפה להתחיל ../images/Emo141.gif

אינטואיטיבית, נראה לי שאתה תקוע משום שאתה מתבודד. אתה בוחן את עצמך רק עם עצמך ("חפירה" אתה קורא לזה), ואת האנשים סביבך אתה רואה כ"אוכלוסיות": הגברים הם ככה וככה, הנשים הן ככה וככה. ניסיון חיי לימדני, שצמיחה אמיתית מושגת רק בהתקרבות לאנשים שיש להם קלסתר פנים ושם פרטי, ומתוך בנייה של מערכת יחסים בת קיימא איתם (ואני לא מתכוון לזוגיות דווקא). בעניין זה אמרת דבר נכון: החסם הגבוה ביותר הוא הפחדים. במקרה הזה, הפחד לפתוח את הלב ולהכניס את הזולת לתוכו.

 

[המורה ללשון]

גם אני לא ידעתי מאיפה להתחיל ../images/Emo6.gif

וזה מה שיצר את הבלבול... פשוט ישבתי, פתחתי שרשור ושפכתי. אז ככה, מרגיש שנושא החפירות קצת בלבל את כולם צריך להפריד בין העובדה שעברתי תהליך שגרם לי לחפור בעצמי ולעשות חשבון נפש, שזה דבר חיובי כשלעצמו, כשזה בא בזמן ובמקום המתאים לבין ה"חפירות" שעליהן מדבר מאיר גולדברג בשירו, ההימנעות מהתמודדות, הכניעה לפחדים, ההתכנסות מאחורי חומות הגנה. לעניות דעתי הבלתי מחייבת, להדחקה יש מקום רק במצבים קיצוניים (מחקרים פסיכולוגיים הוכיחו שניצולי שואה הצליחו להתמודד טוב יותר בעזרת הדחקת הטראומה). כשמדובר בטראומות ה"רגילות" של חיי השגרה, אני מוצא שההתחפרות עשויה להעניק דחייה לכל היותר, אולם לא תמנע התמודדות עם שורש הבעיה בהמשך. הסכנה היא להתמכר לתחושת הבטחון המדומה ולא להיות מסוגלים להתמודד, מה שעלול להנציח את הבעיה... מקווה שהבהרתי את עצמי

 

[שושן פרא]

אם כבר הבהרות ../images/Emo141.gif

לא טענתי, ואף לא רמזתי, שאתה מדחיק או מתמכר. ושיהיה יום נפלא.

 

[galia1962]

../images/Emo141.gifמסכימה איתך שוש

צמיחה ויישום של התובנות אפשרית רק תוך כדי דיאלוג וקשר עם אנשים. לא לומדים שחייה בהתכתבות....

 

[חיוכים כתומים]

אז תפעיל מגבים

השורה שהקפיצה אותי להגיב לך ומיד..... המון שאלות, תובנות... מה שקוראים בשפה איכותית ..."תהליך". אך בשורה אחת הכל מתנפץ לי ולך.... מתאר בדרכך הציורית את הדרך מ... אל... כאן ועכשיו בחום יולי אוגוסט... ומיד מגיע לו זכרון ארכיוני מהעבר... מהחורף, הגשם המגבים. אתה מבין? כמה הקבצים שלנו לאושר פגועים... האושר לא מקבל את מימד העבר... האושר הוא כאן ועכשיו.

 

[המורה ללשון]

זה לא היה בחורף

אלא באביב... והגשם שתיארתי לא ירד דוקא בחוץ... ואגב, משיב לך ופתאום נזכר במערכון של הגשש "בית אבי" ("זה היה היום בבוקר...")

יומקסים

 

[R a c h e li]

חפירות חפירות.....

מובילות הן לפעמים למקומות שמורים.... ראה קומרן ראה קסריה ראה בכותל.... למה הגענו

תשלום בכניסה....אבנים אבנים אבנים....ובנוסף מגיעים למסקנה שחור ענק יש לנו בהסכלה....

בקיצור.....ככה רחלי חושבת לא צריך לחפור.....עוברים ליד ומחייכים....... אהההההההה מה הקשר.....כלום

אולי טיפה מטאפורית

 

[נינה שכזו]

כמה יפה אתה כותב ../images/Emo140.gif

וכמה נכון!