"לא להזדהות עם רגשות"
"לא להזדהות עם רגשות" זה קצת כמו ליהנות מהם.
ודי ההיפך מלקבור אותם.
זה לא-לייחס-להם-חשיבות רבה מדי...
ולא חשיבות מועטה מדי...
זה לזהות שיש משהו בתוכך... כמו מעין גל או דגדוג או משהו שחולף דרכך... מעין גל חולף של תחושות...
וזה להסכים להרגיש אותו בלי פחד...
לא-להרגיש אותו זוהי "הזדהות"; לקבור אותו זוהי "הזדהות"...
לעשות ממנו "ביג דיל" זוהי "הזדהות"...
להעמיד פנים שהוא לא שם או שהוא לא חשוב - זוהי "הזדהות"...
וזה היה הנסיון הגרוע (והיפהפה לדעתו) של בן להסביר את כוונתו של Mist2 ב"לא להזדהות" במקרה הזה.
"אי-הזדהות" איננה מעלימה רגשות אלא להיפך, מתחילה לאפשר עולם רגשי שלם
ואפילו מופלא... רגשות שהיו בעצם "העמדת פנים" פנימית שלנו עם עצמנו נוטים להיעלם... ורגשותנו האמיתיים יותר, אלה שקברנו בעבר, מתגלים... ואם אנחנו ממשיכים להרשות לעצמנו להרגיש (כלומר, לא-מזדהים עם הרגשות), החיים נעשים יותר ויותר עשירים ונוטפי-רגש... ואנחנו מגלים בהדרגה יצור די מדהים, שלא נָתַנו לו להיות בעבר, מאיזושהי סיבה. והיצור הזה מרגיש! כל דבר גורם לו להרגיש! כל אות, כל צליל, כל ניואנס... החיים מתמלאים ברגשות עמוקים והופכים להיות חשופים כמו עצב רוטט שכל תזוזה של האוויר מנגנת עליו צלילים נפלאים... וכשחווים רגשות אמיתיים (בשונה מהעמדת פנים רגשית שקשורה יותר לאחרים) מתחילים לקרות דברים נוספים... זה ממש פלא, איך לפעמים דבר טוב אחד גורר דבר טוב שני וכן הלאה.