זהו, ש...
מי שיש לו דרישות גבוהות בכל הקשור להנאות חושיות, יסתדר פחות טוב עם בנזוק דתי. מצד שני, הבנזוק הדתי מוותר על הלוקסוס של בעל/אשה דתיים, על "בית של תורה", על כך שהבנזוק השני יהיה שותף לחוויה הדתית שלו ויבין אותה. ואם הוא באמת מתחשב (ורק עם אחד כזה כדאי שיהיה לבנאדם עסק), הוא כן יצא לקולנוע, לבארים ולארועים חברתיים לא דתיים עם בנזוגו. ד"א, יש הבדל בין שפה ותרבות לתחביב. וזה במקרה שהתחביב הוא רק תחביב, כי לפעמים התחביב אוכל לך גם כן חצי-בנאדם. זאת יכולה להיות שירה (שאז יש מצב שהבנזוק הלא-דתי מנהל חיים בוהמיים במידה כזאת או אחרת), זה יכול להיות טיפוס הרים, זה יכול להיות פיקוד על משחתת קורסק (שזה גם מקצוע). מבינה את הראש שלי?