הבודד כרגע
New member
זה סיפורי
היי שלום לכולם, קוראים לפורום מתמודדים עם החיים ואני חושב שהוא מתאים לתוכן של ההודעה שאני הולך לכתוב: אני מרגיש מאוד מאוכזב מחיי, אני כיום יודע שזה נובע מהבדידות והמחסור בקשר זוגי בחיי, מחסור באהבה ולכן מחסור במשמעות- וזה אחד הדברים הכואבים ביותר. לא יודע איך בדיוק נהפכתי לאחד שממש סוג של חולה במחלת הבדידות אבל קודם קצת על חיי, כיביכול הכל מצויין: בוגר מגמה ריאלית בתיכון, לוחם ומפקד ביחידה קרבית, לומד במוסד רציני תואר נחשב ומסיים בהצטיינות, עובד בחברה מובילה במשק ומשתכר לא רע בכלל, גם נוסע לחו"ל, רואה עולם.. אבל כל זה, בלי שהיה לי אף פעם קשר זוגי, כל זה גורם לשאר הדברים שהשגתי להיות חסרי חשיבות, לא באמת אלא יותר בתחושה. הבדידות- מישהו אמר, מה שמפחיד בה זה שמתרגלים אליה, יודעים שהיא לא טובה, אבל מתרגלים. ובאמת ניסיתי לצאת למצוא את הסיבות לבדידות שלי, אולי זה שאין לי מספיק חברים (למרות שמה זה בדיוק לא מספיק), אולי זה בגלל שאני במעגל החברתי הנכון, אולי זה בגלל שאני לא מתחיל מספיק עם בחורות- כלומר משהו שטחי כזה. כל דבר שקשור בעולם הזה נורא קשה בשבילי וזה לא מסתדר לי עם איך שאני רואה את עצמי, כי אני לא רואה את עצמי ככשלון ואני דווקא חושב שיש לי רמת מודעות די גבוהה יחסית לאחרים. ועכשיו אני מסתכל קדימה, והכל נראה לי שעמום אחד גדול, יש טעם אמיתי לחיים בלי אהבה? אז הייתי בטיפול (אני למעשה עדיין) גם קונביונצאלי, וגם אלטרנטיבי. זה עדיין לא קידם אותי למטרתי. אני רואה את עצמי מקים משפחה, בית, גינה קטנה ומכונית.. אבל עדיין קשה לי לגשר על הפערים לחלום הזה.. לא יוצא לי להכיר כמעט, קשה לי להסביר למה זה קורה לי, כאילו שאני אוויר.
היי שלום לכולם, קוראים לפורום מתמודדים עם החיים ואני חושב שהוא מתאים לתוכן של ההודעה שאני הולך לכתוב: אני מרגיש מאוד מאוכזב מחיי, אני כיום יודע שזה נובע מהבדידות והמחסור בקשר זוגי בחיי, מחסור באהבה ולכן מחסור במשמעות- וזה אחד הדברים הכואבים ביותר. לא יודע איך בדיוק נהפכתי לאחד שממש סוג של חולה במחלת הבדידות אבל קודם קצת על חיי, כיביכול הכל מצויין: בוגר מגמה ריאלית בתיכון, לוחם ומפקד ביחידה קרבית, לומד במוסד רציני תואר נחשב ומסיים בהצטיינות, עובד בחברה מובילה במשק ומשתכר לא רע בכלל, גם נוסע לחו"ל, רואה עולם.. אבל כל זה, בלי שהיה לי אף פעם קשר זוגי, כל זה גורם לשאר הדברים שהשגתי להיות חסרי חשיבות, לא באמת אלא יותר בתחושה. הבדידות- מישהו אמר, מה שמפחיד בה זה שמתרגלים אליה, יודעים שהיא לא טובה, אבל מתרגלים. ובאמת ניסיתי לצאת למצוא את הסיבות לבדידות שלי, אולי זה שאין לי מספיק חברים (למרות שמה זה בדיוק לא מספיק), אולי זה בגלל שאני במעגל החברתי הנכון, אולי זה בגלל שאני לא מתחיל מספיק עם בחורות- כלומר משהו שטחי כזה. כל דבר שקשור בעולם הזה נורא קשה בשבילי וזה לא מסתדר לי עם איך שאני רואה את עצמי, כי אני לא רואה את עצמי ככשלון ואני דווקא חושב שיש לי רמת מודעות די גבוהה יחסית לאחרים. ועכשיו אני מסתכל קדימה, והכל נראה לי שעמום אחד גדול, יש טעם אמיתי לחיים בלי אהבה? אז הייתי בטיפול (אני למעשה עדיין) גם קונביונצאלי, וגם אלטרנטיבי. זה עדיין לא קידם אותי למטרתי. אני רואה את עצמי מקים משפחה, בית, גינה קטנה ומכונית.. אבל עדיין קשה לי לגשר על הפערים לחלום הזה.. לא יוצא לי להכיר כמעט, קשה לי להסביר למה זה קורה לי, כאילו שאני אוויר.