זה מזכיר לי 'סינדרום סטודנט לרפואה'

[dina199]

במקרה שלי אני יודעת בדיוק

שהתיכון של הבן שלי אלה לי כמו אוטו משפחתי חדש.
שאר ההוצאות (על שני הילדים) אפילו לא סופרת כי נזל בן האצבעות כל הזמן

 

[randy1982]

אכן כך

 

[שלומות0]

מה שלי הפריע זה הקטע הזה:

היתרון של גיל הינקות הנו בגמישות המוח. ב-18 חודשי החיים הראשונים מתקיימת צמיחה מואצת ביותר של נוירונים במוח. נוירונים אלו נבנים למרקם סבוך של תאים השולטים בויסות החושי-רגשי-קוגניטיבי של התינוק. תינוק שנמנע מקשר עם הסביבה הוא ברוב המקרים תינוק מוצף סנסורית שאינו יכול להכיל את ההצפה. בתהליך התפתחות הרגש, אשר משפיעה על יכולות חברתיות ובין אישיות, מעורבות מערכות נוירולוגיות ונוירו כימיות, המשפיעות על הויסות. טיפול בגרייה במינונים התואמים את צרכיו של התינוק, יכול לשנות את יכולת הויסות ואת כל מהלך התפתחותו של תינוק עם קשיים בהתפתחות הקשר

 

[7ofnine]

נכון, וזה כנראה מה שגורם להרבה הורים

להפסיק לחשוב בצורה הגיונית ולהלחץ בטירוף עם הטיפולים שמא ההזדמנות לעזור לילד תחלוף ולא תחזור עוד.
חבל שלא מציינים במאמרים שהחיסרון של הפעלת לחץ על פעוט בגיל הינקות עלול לגרום לנזק למוח - כי כל לחץ מתמשך שמופעל על אדם ולא משנה באיזה גיל גורם נזק למוח.

 

[randy1982]

אני מניחה שהעסק הזה בנוי כך:

הם מטפלים רק עד גיל שנתיים שזה כשלעצמו בלוף כי בודדים הם הילדים שאובחנו בגיל כה מוקדם. מכאן שרוב ההורים בכלל לא עברו איבחון אבל לחוצים ומפוחדים מספיק. ואז "המטפל" עושה את הטיפול שלו, לוקח את כספו. כעבור שנה או יותר היה והילד לא פיתח אוטיזם (פשוט כי הוא נ"ט) ה"מטפל" אומר - אתם רואים, זה בזכות הטיפול שלי. היה והילד כן אובחן עם PDD ברמת תפקוד כלשהי, המטפל יגיד שאלמלא הטיפול שלו הוא היה בתפקוד נמוך יותר.
כך או אחרת, אי אפשר להפריך את הטענה כי איננו יודעים מה היה קורה אילו.
במדע יש מושג "תאוריה בלתי ניתנת להפרכה", אז בערך המקרה.

 

[יפחוצית מצויה]

בדיוק מה שאני חושדת

אגב, לכל ההורים הלחוצים לתינוקות קשים שאולי יקראו את השרשור הזה -
יצא לי להכיר לפחות תינוקת קשה אחת כזו, שצרחה חודשים על חודשים, לא יכלה לשאת שינויים והתעוררה מרעש סיכה נופלת בצד השני של הבית, ההפך הגמור מהבת שלי. עכשיו היא בת 7 ובכלל לא אוטיסטית, ובנוסף לכך ילדה שמחה מוצלחת ומתפקדת. ולא, היא לא הייתה במפנה, ולמעשה גם לא קיבלה שום טיפול אחר (ההורים שלה היו יותר מדי מותשים מכדי לפנות לטיפול

)

לא שאני אומרת להתעלם או להמעיט בערך הדאגות של ההורים, לפחות בירור רפואי צריך במצבים כאלה, ואם הורה מודאג אז בטח שצריך להתייחס. אבל אישית לפחות במקרים המוכרים לי לא ראיתי קשר לאוטיזם דווקא, לכאן או לשם. למרות שבטח לפעמים גם זה קורה (אלא שגם אז אין שום דרך לדעת אם הטיפול הביא תועלת, כמו שהסברת יפה)

״תיאוריה בלתי ניתנת להפרכה״, זה בדיוק מה שזה.

 

[7ofnine]

נכון

גם אני מכירה ילדים ובוגרים שכשהיו תינוקות הם ענו על הרבה מהסעיפים ה"חשודים" ברשימה למעלה, וללא שום טיפול מיוחד הם התפתחו תקין בסופו של דבר, אלה היו תינוקות עם המון בעיות אכילה רגישים לכל דבר, בכו המון או כאלה שבכלל לא, ועוד. בגלל זה כל ההלחצה סביב ההתערבות המוקדמת בגיל הינקות כהכרחית נשמעת לי מאוד חשודה.

 

[randy1982]

דווקא לפני גיל שנה הכל היה בסדר לגמרי.

ואני זוכרת בדיוק, כי אחרי גיל שנה שמתי לב לדברים אך בכלל לא מהרשימה הזו.

 

[יפחוצית מצויה]

שלי היתה ההפך הגמור מזה

פשוט ההפך הגמור מכל סעיף, אחד אחד.
תינוקת מקסימה חמודה נוחה סקרנית רגועה חכמה חברותית זריזה עגלגלת וחיבוקית מאוד מאוד.
ועכשיו היא עדיין כל הדברים האלה, אבל עכשיו אני יודעת שהיא גם אוטיסטית.

אולי הם פשוט מדברים על משהו אחר, שהוא לא אוטיזם?

 

[7ofnine]

גם אצלינו היה ככה

אף אחד מהסעיפים הללו לא הופיעו, בטח שלא לפני גיל שנה. ההתפתחות לפני גיל שנה היתה אצלינו בדיוק לפי הספר. הדברים שהופיעו אחר כך שגרמו לנו להבין שמדובר בהתפתחות שונה, היו שונים מאוד מהסעיפים ברשימה שדינה ציטטה.

 

[dina199]

גם אצלינו עד שגיל שנה

(וגם די הרבה זמו אחרי זה) הכל היה מושלם

 

[רנה73]

בשנה הראשונה לחייה...

אולי אולי אולי קשר העין לא היה אינטנסיבי במיוחד, אבל בהחלט היה, וגם נראה היה לי מספק ביותר. מה שלא היה אז ודווקא לא מופיע ברשימה שלהם זה חוסר הצבעה וחוסר הושטת ידיים בכדי שירימו אותה. חוץ מזה אכלה יפה, היתה עליזה ומלאת חיים, וגם מבחינה מוטורית לא היתה בעיה. כשהייתי מגיעה לאסוף אותה מהמטפלת היתה צוהלת משמחה, אהבה ועודנה אוהבת חיבוקים ומגע, ולא היתה בכיינית בצורה יוצאת דופן...

 

[randy1982]

בדיוק!!! הצבעה. מזה התחלתי את הדרך לאיבחון

הכל היה יופי טופי כולל קצת דיבור בגיל שנה, היה משחק "קוקו", הכל היה.
אבל
ילד בגיל שנה חייב להצביע. והוא לא. ככה ידעתי שמשהו לא תקין.

 

[יפחוצית מצויה]

ועוד יותר מזה - לא הבינה הצבעות

יפחוצונת: (בוכה ורוצה מוצץ)
אמא: הנה המוצץ שלך. תראי. שמה! הנה! בדיוק כאן לידך! נו, שם!!!

יפחוצונת: (בוהה באמא בחוסר אונים)
אמא: הנה, תראי (מסובבת פיזית את היפחוצונת לכיוון המוצץ)
יפחוצונת: (רואה מוצץ, לוקחת ומרוצה)

זה משהו שבלט לי מאוד ובולט לי עד עכשיו, כי הבנת הצבעות זה פשוט לא משהו שצריך בכלל ללמוד, אצל רוב האנשים. זה אוטומטי לגמרי. רואים מישהו מצביע, או אפילו רק מסתכל לכיוון מסוים, וישר הראש מסתובב לשם גם. ורק אצלה לא.

עכשיו כבר הגענו למצב שלפעמים היא יכולה להבין את ההסבר המילולי שלי איפה נמצא המוצץ, ועדיין את ההצבעה היא לא מבינה... היא מבינה שאני מנסה להראות לה איפה הוא, אבל לא מסתכלת לכיוון הנכון.

וזה באמת משהו שכל פעם שאני רואה אני חושבת - אה! אוטיזם! (לא כי זה כזה עניין גדול או כלכך נורא, בכלל לא, פשוט כי זה כלכך לא רגיל).

 

[randy1982]

כנ"ל. בערך עד גיל 5 לא הבין.

 

[ב ק ר ו ב אצלנו]

סליחה שאני מסיטה את הדיון

האם ניסיתם ללמד אותה את משמעות ההצבעה בצורה פורמלית?
ממש להסביר (בדרך של משחק כמובן) איך את מצביעה ואח"כ גם היא. כנ"ל לגבי הצבעה עם העיניים לילד בוגר יותר

 

[יפחוצית מצויה]

בגן עבדו על זה כל השנה

מילולית עדיין קשה להסביר לה (היא צעירה ולא מדברת עדיין)

בגן ניסו ללמד אותה להצביע ולהבין הצבעות בעזרת ABA, עבדו על זה הרבה מאוד. עכשיו היא כבר מתחילה להבין את הכוונה התקשורתית בהצבעות ואפילו להשתמש בהן מדי פעם, זה עוד לא ממש מבוסס. וזה רק אם האצבע נוגעת בדבר או קרובה אליו. הצבעות מרחוק עדיין לא מובנות לה. אולי היא מתחילה להבין שזו הצבעה, אבל לא מבינה על מה.

אני מניחה שבסופו של דבר העניין יוכל להיפתר רק בעזרת הסבר מילולי באמת, ואם לא להיפתר אז לפחות להיעקף. בכל מקרה, זה לא כזה קריטי (ואני גם בספק אם זה היה שווה את כל המאמץ והלחץ שהשקיעו בזה בגן, במקום לעזור לילדה לפתח תקשורת משמעותית בצורה שטבעית לה יותר). זה פשוט מעניין לראות.

 

[ב ק ר ו ב אצלנו]

מסכימה ששום דבר לא צריך להעשות בלחץ

כמו כל המיומנויות התקשורתיות, זאת מיומנות שמשתכללת לאיטה, לא "זבנג וגמרנו". תמיד ממשיכים לחזק ולהזכיר, ויש כאמור מגוון מימדים (הצבעה ביד, הצבעה בעיניים, הפניית הגוף ועוד ועוד, ובכלל -מה עומד מאחורי ההצבעה: העובדה שאתה ואני מתייחסים לאותו עצם...).. ילדים שמחים ללמוד ולגלות, גם במשחק וגם בהסברים מילוליים - לפי יכולתם, ובסופו של דבר זה כמובן עוזר גם בהתנהלות מול שאר העולם.

הייתי עובדת גם על ההצבעה שלה. לדעתי ילד צריך תחילה להבין את עצמו (כוונות, רגשות) לפני שלומד על האחר. כאן הפספוס העיקרי של ABA לדעתי, סדר רכישת המיומנויות שמנסים להקנות בשיטה הזאת הוא הרבה פעמים שרירותי-תכליתי, ואינו מבוסס על התפתחות נורמטיבית שבה מיומנות נרכשת על בסיס מיומנות קודמת.

 

[גולדין ליאור]

לגבי סדר רכישת המיומנויות-

בניגוד לגישות אחרות דווקא בABA אין סדר קבוע לפיו עובדים. מטרות העבודה עם הילד נקבעות על ידי רפרטואר ההתנהגויות הקיימות, כאשר כל פעם נלמד את הצעד הבא (זה שהכי קרוב ליכולת הקיימת). מנתח ההתנהגות לא קובע באופן שרירותי מטרה, ופעמים רבות המטרה היא תואמת את ה'התפתחות הנורמטיבית' (בעיקר בהם מיומנות קודמת היא תנאי כניסה למיומנות הבאה).

 

[יפחוצית מצויה]

יש לי מחשבה:

יכול להיות שמפנה כביכול מדברים על אוטיזם, בעצם השיטה שלהם לא מכוונת לאוטיזם, אלא לתינוקות לא אוטיסטיים שנמצאים במצוקה רגשית/חושית מכל מיני סיבות סביבתיות בעיקר?
ואז במקרים מסוימים אפשר להבין למה האשפוז המשפחתי האינטנסיבי הזה שהם מציעים יכול אולי להביא למפנה חיובי.

אבל אם ככה אין לכל העניין רלוונטיות לאוטיזם, ולהציע אותו להורים מבולבלים לתינוקות עליזים וחיבוקיים שאינם מבינים הצבעות, זה סוג של נצלנות