פחד גבהים
משהו בדבריך גורם לי לפתוח את ליבי ולספר לך שהייתי בסרט הזה. נולדתי יפה. הייתי הילדה הכי יפה בקיבוץ (למרות שלא הייתי בלונדינית), הכי יפה בבית הספר והכי יפה בבסיס. לא תמיד ידעתי שאני כזו, לא השכלתי לזהות את השתקפותי בעיני האנשים המביטים בי. נישאתי לאיש שאהב אותי מאד, הייתי כל עולמו. נישאנו מן הסיבות הלא נכונות. בדקתי גבולות, תמיד. בדקתי את גבולות אהבתו ללא הרף. אהבתי אותו כחבר, כאח, כידיד, אך לא כאהוב. ככל שהוא השתוקק אליי כך סלדתי ממנו. מצד שני לא הייתי אמיצה מספיק כדי לוותר על אהבתו ונוכחותו בחיי. הנגיעה שלו הכאיבה לי והזכירה לי חורים שחורים בעברי. התחלתי לזלול. אכלתי שוקולד וקברתי את עצמי, את נעמה היפה, תחת קילוגרמים של המתוק מתוק הזה. שנאתי את עצמי על מה שאני עושה לעצמי ולא יכולתי להפסיק. את נישואי הצלחתי להביא לסיומם אחרי חמש שנים (לא כולל מע"מ) בהן הרסתי כל חלקה טובה בגופי. שבתי לארץ כשאני חמושה בעודף משקל רב, נפוחה, בקושי עומדת על כפות רגליי הקטנות, עיניים כבויות והרבה פחות קסם אישי. המשפט "את כל כך יפה, למה את לא עושה דיאטה?" שורר באזני בתדירות ש"מי אוהב אותך יותר ממני?" מושמע ברשת ג'. עבדתי, למדתי, מצאתי דירה וחברים, אפילו קשרים רומנטיים מצאתי אבל את השוקולד לא נטשתי. הקשרים שמצאתי לי היו סוג של התפשרות, ידעתי שאף אחד "בליגה א'" לא ירצה שבר כלי מסוגי. פנימיותי המרוסקת השתקפה בחיצוניותי. כל קרובי ניסו לדבר על ליבי, אפילו אבי שנמנע מלדבר איתי מטוב ועד רע אמר ש"כך לא אמצא חתן". ואני, שלא באמת רציתי למצוא אף אחד המשכתי לאכול מן המתוק, מתוק הזה. יום אחד נפל לי האסימון. איש אחד שאהבתי אמר לי שאני שמנה מבחירה, כי יכולות כמו שלי הכי קל להסתיר תחת הררי שומן ובוֹרוֹת של כאב הכי קל למלא בשוקולד. כעסתי עליו כשאמר זאת, מיד נדרתי להרחיקו מעליי ולשנוא אותו לנצח. בלילה, כששכבתי ובכיתי את הדברים הבנתי כמה הוא צודק. הבנתי שאני פוחדת משיאים. חשבתי לעצמי שלו הייתי רזה הייתי צריכה להתמודד עם הרבה יותר מחזרים ופיתויים, חיי היו "מבולגנים" הרבה יותר כי יש לי כשרון כזה למשוך אליי כמויות מטורפות של אנשים ולסבך את חיי בחייהם. נזכרתי בכל אותן עבודות נוצצות שדחיתי בגלל שאני החלטתי שאני שמנה מדי לתפקיד, מיד דמיינתי את עצמי בפוזיציות הבכירות שיכולתי להיות בהן וליבי נרעד. נזכרתי בכל אותן שיחות טלפון בהן התנצלתי על היותי שמנה עם קול נפלא. הבנתי שאני פוחדת פחד מוות מהצלחה במיוחד כשאני יודעת איזה כוח יש לי בידיים, הבנתי שבבינוניות נוח לי כי אני לא צריכה להתאמץ. אני פוחדת מאושר ומטוב ואת הרע אני במילא מכירה, אני פוחדת מטוב כי אין לו גבולות ולרע יש, את הגבולות של הרע אני קובעת, והכל ענין של שליטה. באותו הרגע ממש רוקנתי את מאגרי השוקולד בביתי. אספתי אותם בשקית ניילון גדולה ורצתי לפח האשפה. מאז אני בלי והחלפתי כבר כמה פעמים קידומת משקלית. הבנתי שכל עוד אני לא מקבלת את עצמי כפי שאני, אין סיכוי שמישהו אחר יקבל אותי. לו היית יפה באמת בעיני עצמך, גם אחרים היו רואים זאת ומקבלים אותך כפשוטך. אולי גם אתה כמוני פוחד להיות סחרחר משיאים, פוחד להעפיל לראש ההר, לעמוד על הפסגה ולהביט בדרך הארוכה בה הלכת. פוחד לקחת אחריות על חייך ומעדיף לקבור עצמך ברע המוכר הזה. אולי אתה כמוני ויש לך רק פחד גבהים? נעמה
