זה הסיפור שלי

שמע,

אם גוייסת לצבא כנראה שאתה הרבה פחות שמן מאיך שאתה חווה את עצמך. גם אני עמדתי לפני שנים רבות מול המשימה הקשה להוריד מספיק במשקל בשביל להתגייס לצבא. אז הרגשתי כמו גוש ענק שמסתובב בולט בעולם, מתנגש בכל דבר שקרוב אליו ורק תופס מקום לכולם (אוי, איזה סיוט זה היה לנסוע 3 שעות באוטובוס לבסיס!). היום, כשאני כמעט 30 קילו יותר (עד לפני כמה חודשים, עכשיו רק 20 קילו יותר), אני מסתכלת בתמונות שלי מאותה תקופה ומבינה שאם לא הייתי חיה עם ההרגשה שכמו שאני נראית כבר ממילא אין לי מה להפסיד, לא הייתי מגיעה למשקל שלי היום ולא הייתי מבזבזת שנים טובות ויקרות בהגעלות מעצמי, כשבאמת לא הייתי כזאת מגעילה כמו שחשבתי. יש לך מה להפסיד. אל תתן לעצמך להפסיד את זה.
 

D o r o t h y

New member
זמני ../images/Emo24.gif

מכירה היטב את המקום שאתה מדבר עליו. אני בת 40 תכף וכל חיי נאבקתי במשקל עודף. אני לא מדברת על 5-10 ק"ג אלא על הרבה יותר. היום אני שוקלת 40 קילו פחות ממה ששקלתי לפני שנה ועדיין יש מי שרואה אותי ברחוב וחושב לעצמו "דבה", כי עדיין יש לי כמה עשרות קילוגרמים עודפים. כל זה כדי להגיד שאני רחוקה מלהיות רזה, ומבינה בדיוק על מה שאתה מדבר. אני לא יודעת כמה אתה שמן, יכול להיות שאתה רואה את עצמך הרבה יותר אבל זה לא מה שחשוב. מה שחשוב זה שאתה לא אוהב את מה שאתה רואה במראה. אין דרך קלה, אין עצת פטנט שתגאל אותך מהכאב. הכאב שלך דורש טיפול רציני ומעמיק, וכשתהיה מוכן לכזה טיפול, תעשה אותו. עד אז מותר לך קצת לרחם על עצמך, מותר לך קצת לבכות, מותר לך לכעוס על כל העולם, מותר לך הכל. רק אל תישאר שם יותר מדי זמן. תן לכאב הזה להיות שם, כבד אותו, ואחר כך טפל בו. את שאר מה שיש לי להגיד אני שולחת לך בפרטי.
 

me544

New member
סליחה שאני מתערבת...

אבל אני בטוחה שאיי שם יש אנשים שעודף משקל לא מפריע להם. אני לא מבינה למה תשאר לבד בגלל בעית עודף משקל. ראשית ישנןגם נשים עם בעיה דומה. לכל סיר יש מכסה וגם אתה תמצא מתישהוא את המכסה שלך! רק תאמין בזה. אני אישית יצאתי תקופה עם מישהו שהוא נחשב כבד משקל (אני לא ) , ונפרדנו בגלל בעיות שלא קשורות בנושא. אז אל יאוש! בהצלחה.
 
כי...

א. זה בכלל לא קשור באמת האובייקטיבית של החיים אלא בדימוי העצמי שלו. ב. ה"אי שם יש אנשים" ו"ישנן נשים עם בעיה דומה" וכאלה מרמזים על כך שמראש הוא צריך להכין את עצמו להתפשרות ולא לזכות במי שהוא באמת רוצה. אני מבינה שזה לא מה שהתכוונת להגיד, אבל אני מנסה להראות לך איך יכולים הדברים להשתמע, אצל מי שכבר מזמן הגיע למסקנה (ולא משנה כרגע אם היא אמיתית או לא) שאי אפשר באמת לאהוב אותו, להמשך אליו או לחשוק בו, אלא מקסימום "לראות את הצדדים האחרים" שלו ולהיות מוכנים לסבול אותו בגללם. יש דברים בהוויה בסיסית הזאת שהם לגמרי מנותקים מאפשרויות המציאות ושמי שלא היה שם (בהוויה, לא בהכרח בעודף-משקל) יתקשה מאוד להבין את הניתוק הזה.
 

אטיוד5

Active member
הכל נכון ...

בתאוריה את צודקת מאה אחוז ואני מסכים. נורא חבל שזה (עבור רוב עצום) בתאוריה. באמת באמת נורא חבל וכואב. (ללא שמץ ציניות)
 

גנגי

New member
חומד,

מזל שלא כל העולם חולק איתך את הרגישות המולפאה שניחנת בה. אצל רוב עצום מהתאים שלך "אמפתיה" זה גם רק בתיאוריה, אז מה?
 

אטיוד5

Active member
מותק

אם את חושבת שאין או יש לי אמפתיה, שיש או אין בי רגישות, את יכולה להגיד את זה בקול רם ובאופן ישיר. אינך חייבת להזקק לניסוחים ארסיים. אבל זאת זכותך המלאה , כמובן. למה לא? תצליפי, תצליפי. להמליץ לך על מועדון הצלפות שירוה את צמאונך הכסחני? אכן מזל שכל העולם לא חולק איתי משהו, ולא חשוב מה. אני מאחל אותו מזל גם לך. ואם את לא רוצה בו אז מי יתן וכל העולם יחלוק איתך כל דבר.
מולפאה.
 

זמני4

New member
די!

אין שום סיבה להתחיל לריב פה. שכל אחד יגיד מה שהוא חושב וזהו. אני מפסיק לכתוב פה עכשיו... חוזר לניק הקודם שלי. תודה לכולם
 
../images/Emo24.gif

כרגע חיבוק וירטואלי זה כל מה שיש לי להציע, כי אני כל כך מזדהה וכל כך מכירה את המקום הזה מקרוב. קרוב מדי.
 

dana2909

New member
זמני היקר

אני נאבקת מאד מהאימרה הנדושה והקיטשית, אבל אין מה לעשות, אתה לא יכול לצפות שמישהו אחר יאהב אותך לפני שתאהב את עצמך. תחשוב על זה ככה, תמצא בחורה. והיא תרצה ותאהב אותך, רק מה, מרוב סלידה עצמית אתה לא תהיה מסוגל להרגיש אליה דבר מלבד בוז.. איך היא מסוגלת ? (אני בכוונה לא משלימה , אלה המחשבות שלך ואני לא צריכה לתת לך רעיונות חדשים לסלידה עצמית). זה תהליך מאד לא פשוט, מאד קשה, אבל כשזה מצליח.. זה כמו אסימון שנופל, פתאום אתה קולט כל מיני דרכי מחשבה מעוותות שהורסות לך את החיים שלחלוטין בשליטתך. מה שאנשים קולטים ממך, זה מה שאתה מקרין. אדם יכול להיות נמוך, קרח ושמן אבל עם האשה הכי אוהבת בעולם, כי הוא מקרין אהבה ורצון לאהוב, ובסך הכל זה מה שמושך אליך אנשים. מקווה שעזרתי.
 

foxy d

New member
מסכים איתך ...

אני לפני גיוס, אני לא זמן , אני יותר נוטה לרזה , לכם אין לי מושג איך זה להיות שמן ובגלל זה אני לא מתיימר ונותן עצות. אבל אני כן מסכים עם דנה שאומרת שאתה חייב לאהוב את עצמך,וההוכחה היא שיש אנשים יפים ועשירים ומפורסמים שהחיים שלהם בזבל וגם להם לא הכי אכפת אם לחיות או למות, סתם דוגמא קורט קוביין. אם תסתכל מהצד תראה כאילו יש להם הכל אבל העצם אין להם כלום. אתה עושה רושם של אדם שיש בו משהו בכל זאת אתה מוליך אנשים שמאמינים שתוציא אותם חיים מכל מצב, ואתה גם נשמע אדם שיודע מה הולך סביבו לכן אני מאמין שהצרה הבאמת יחידה שלך זה האמונה שלך בעצמך וזה שלא אכפת לך לחיות. לי היו ימים שבאמת לא היה אכפת לי אם לחיות או למות והייתי עושה דברים שהוכיחו את זה כמו ירידות בכבישים סואנים על כל מיני כלים התפרעויות בכבישים וכאלה, היו ימים שהייתי רוצה שתקרה לי תאונה או משהו בסגנון. מצד אחד זה שיפר אותי בהמון תחומים (ההרגשה שאין מה להפסיד) ואני מאמין שגם אצלך זה תופס בכל הקטע שלאחרים נראה אומץ. בקיצור החיים לא ממש השתנו לטובה וחרא הוביל לעוד חרא בגלל התסכולים ועד שלא שיניתי ת'גישה והחלטתי שכל עוד אני חי אני יחיה את החיים הכי טובים שאני יכול להשיג לא קרה שום דבר טוב. בקיצור זה לא בעיה שתהיה לך מישהי אפילו שאני נשמע סתם אחד שמזיין תשכל אתה רק צריך להאמין בעצמך תשנה גישה תאהב את עצמך!!!! ואני שוב חוזר אני לא יודע איך זה להיות שמן ויכול להיות שכשאתה קורא את זה אתה אומר מה הוא מזיין ת'שכל , אז אני מבקש גם אם התגובה לא נראית לך בכל זאת תנסה לקחת ממנה כמה דברים
 

אלי ו.

New member
אני אלרגי לרחמים עצמיים

אם אתה רוצה להרגיש אומלל זה ענינך. אתה לא אומלל בגלל שאתה שמן, אתה אומלל בגלל שהחלטת לרחם על עצמך במקום לטפל בעצמך. אם עודף המשקל זה מה שמפריע לך יש דרכים לטפל בזה, נכון זה לא קל ותהליך ארוך אבל אפשרי. הרחמים העצמיים שאתה מבטא בהודעה שלך רק יגררו אותך עמוק יותר לתוך הדכאון. אתה גם משתמש בשומן כתירוץ לאומללות שלך, זה שטויות כמובן, גם אם תרד מחר את כל המשקל העודף, החיים לא ישתנו באורח קסם, עדיין לא תהיה מושלם ועדיין תמצא תירוצים רבים אחרים להיות אומלל. מצורף מאמר על "תמיכה", זהירות הוא קצת בוטה. אגב, אם תחליט לעשות משהו בנושא יש כמה פורומים מצוינים בתפוז שיעזרו לך בתמיכה קבוצתית כמו "לרזות בראש אחר" או "דיאטות ואורח חיים בריא", הם לא תחליף לעזרה מקצועית אבל מקום טוב לתמיכה בתהליך ההרזיה.
 

D o r o t h y

New member
זו חוכמה קטנה מאד

להיות אלרגי לכאב של אדם אחר. אני באמת מסכימה עם זה שאין תועלת בהתבוססות ברחמים עצמיים, אין לי ויכוח עם העובדה שכל איש משלם לפי תוצאות מעשיו (בדרך כלל) אבל יש משהו נוסף, שלא בהכרח קשור רק לאורח חיים. נכון, אם אני אוכלת אכילת יתר אני משמינה ומשלמת מחיר על האכילה הזו. מדובר במחיר חברתי, אישי, נפשי, רגשי ועוד. לפעמים כל מה שבנדם צריך זה קצת עידוד ותמיכה. אם אינך יכול לעודד, אל תעודד אבל גם אל תשפוט ואל תקרא לכל מי שאינו מצליח במשהו "אפס" (לשון המאמר שקישרת אליו). לכל אדם מותר לפעמים להיות חלש, לא כל אחד חייב להיות חזק ונחוש כל חייו וזה בסדר, כל עוד הוא לא שוקע לתוך הרחמים העצמיים האלו. בוודאי תגיד שאם נספק תמיכה למישהו זה יגרום לו תלות והוא יישאר במקום הזה של המצוקה ולא יזיז את עצמו משם. ייתכן שכך. אבל אני גם מכירה מקרים אחרים, שמעט עידוד, קצת אוזן קשבת ואפילו מידה מעטה של רחמים עצמיים, עוזרים להרגיש קצת יותר טוב ומהמקום הקצת יותר טוב, אפשר להתקדם קצת יותר בקלות. קל מאד לצאת חוצץ נגד כל גילוי של תמיכה. קל מאד להשאיר את המתקשים בצדי הדרך ולפנות מקום רק למצטיינים. אישית, אני מעדיפה להיות בסביבת אנשים שגם נכשלים לעתים. זה רק עושה אותם אנושיים יותר.
 

אלי ו.

New member
אני לא אלרגי לכאב

אלא להתבוססות ברחמים עצמיים. גם אני הייתי פעם מאוד שמן (אולי באחד המפגשים נשווה תמונות), והנושא מאוד מוכר לי. אין לי בעיה להעניק תמיכה למי שזקוק לה ואני עושה זאת. (אני ממקימי פורום "לרזות בראש אחר") הבעיה היא כשאדם מחפש לעצמו תירוצים להרגיש חרא, במצב כזה שום תמיכה לא יעזור. מותר ואפשר להכשל, הבעיה היא כשמראש אומרים "אני אומלל, אני לא אצליח, אולי אחרים יכולים אבל אני לא". עם גישה שכזו אין אפשרות אחרת מלבד להכשל.
 

D o r o t h y

New member
כל עוד יש מקום

שאדם יודע שהוא יכול לפנות אליו כשהוא נכשל, זה בסדר. כמוך, גם אני לא מחובבי ההתבוססות ברחמים עצמיים, אבל אני מבינה את ההתבוססות שם למשך זמן מה ולו על מנת להבין את המקום הזה.
 
למעלה