זהו, השרץ הולך
חברות וחברי הפורום. עשיתי קצת חושבים, והגעתי לכמה מסקנות אישיות (אחחח כמה מיליטנטי). הכתיבה שלי בפורום גאווה היוותה עבורי חוויה בתחילתו של דבר, הגעתי באמת ובתמים בתחושה שפה אוכל להשמיע רעיונות חדשים, דעות ומחשבות שעולים בקשר לקהילה הלסבו-הומית ולחברה בכלל. מהר מאד הבנתי שהמתקפות עלי ועל דעותיי הן בסך הכל עוד גרורה של חברה אלימה. החברה הישראלית כחברה כובשת ומדכאת כנראה שלחה את זרועותיה הארוכות גם לכל אותם שחוו על בשרם את זוועת ההשפלה והדיכוי החברתי והאזרחי, ולא אחת חשתי שדברי נופלים על אוזניים ערלות. השרשור האחרון בנושא סיפור האונס לימד אותי שיעור חשוב בכל השיח כאן בפורום. הנרטיב הפוסטקולוניאליסטי לא פסח גם עלינו, וכאן גם מגיע, כפי הנראה האלמנט ההומופבי באישיות שלי, מדוע חשבתי לתומי שלסביות והומואים יחשבו בשונה משאר בני התמותה ? ניסיתי באופן קונסיסטנטי להעביר מסר אחיד שזכויות אזרח הם לחם חוקנו, הם האוויר לנשימה שלנו בכל רגע נתון, והפרת זכויות אזרח הם פקטור לבחינת ערכי הדמוקרטיה הנתונים בכל חברה. חברה מודרנית ומתוקנת תעמוד על רגליה האחוריות כדי למנוע המשך הפרתן, בחברה מפגרת (במובן הכרונולוגי) כמו החברה הישראלית הדברים הופכים להיות מקובלים ואף סבירים. קשה יהיה לי להמשיך לכתוב פה, ולכן לא אמשיך, לאחר שהותקפתי על ידי אחד הכותבים כאן בטוענה שדברי מתנשאים ומעליבים, בהמשך נקראתי גם בכל מיני שמות, שכל קורלאציה בינם לבין האישיות שלי מגוחכת ולא אמיתית. מה שלא הפריע לכותבים נוספים להניף אצבע תומכת, כאקט שבעיני לפחות הוא אלים לא פחות. אני לא נשאר במקום שאני לא רצוי, את דעותיי אתם יודעים, והיום אני יכול לישון בראש שקט שהקהילה שאני אמור להימנות על חבריה היא סטרייטית לכל דבר. זהו השגנו את מטרתנו חוץ ממצעד הגאווה אנחנו בדיוק "כמוהם", דורסניים בדיוק במידה הנכונה. אנקדוטה לפני סיום, לפני כמה חודשים הוזמנתי ע"י מזרחן מאוניברסיטת בר אילן לפאנל בנושא המעמד האזרחי של ערביי ישראל. מלבד העובדה שקראו לי אנטישמי שאר הקריאות לא היו מביישות את פורום גאווה בתפוז. אז עכשיו לא רק שאנחנו כמו הסטרייטים אנחנו יכולים לחזור בתשובה, אמן. ועכשיו לסיום עצמו, אני מקווה שכל אחת ואחד מהגולשים פה בפורום לא יחווה עוד השפלה ודיכוי בגלל בחירה זו או אחרת שהוא עשה, יחד עם זאת אם לא נתעורר במהרה המאבק לשני האחוזים במשכנתא יהיה עוד זיכרון מעומעם שכולנו נתגעגע אליו. זהו, מחר אני אהיה כה רחוקה, הממממ, אל תחפשו אותי, למרות שאני אמשיך לקרוא את הפורום הוא מאד מעניין לדעתי. חיים יפים, הציני ההיסטרי.
חברות וחברי הפורום. עשיתי קצת חושבים, והגעתי לכמה מסקנות אישיות (אחחח כמה מיליטנטי). הכתיבה שלי בפורום גאווה היוותה עבורי חוויה בתחילתו של דבר, הגעתי באמת ובתמים בתחושה שפה אוכל להשמיע רעיונות חדשים, דעות ומחשבות שעולים בקשר לקהילה הלסבו-הומית ולחברה בכלל. מהר מאד הבנתי שהמתקפות עלי ועל דעותיי הן בסך הכל עוד גרורה של חברה אלימה. החברה הישראלית כחברה כובשת ומדכאת כנראה שלחה את זרועותיה הארוכות גם לכל אותם שחוו על בשרם את זוועת ההשפלה והדיכוי החברתי והאזרחי, ולא אחת חשתי שדברי נופלים על אוזניים ערלות. השרשור האחרון בנושא סיפור האונס לימד אותי שיעור חשוב בכל השיח כאן בפורום. הנרטיב הפוסטקולוניאליסטי לא פסח גם עלינו, וכאן גם מגיע, כפי הנראה האלמנט ההומופבי באישיות שלי, מדוע חשבתי לתומי שלסביות והומואים יחשבו בשונה משאר בני התמותה ? ניסיתי באופן קונסיסטנטי להעביר מסר אחיד שזכויות אזרח הם לחם חוקנו, הם האוויר לנשימה שלנו בכל רגע נתון, והפרת זכויות אזרח הם פקטור לבחינת ערכי הדמוקרטיה הנתונים בכל חברה. חברה מודרנית ומתוקנת תעמוד על רגליה האחוריות כדי למנוע המשך הפרתן, בחברה מפגרת (במובן הכרונולוגי) כמו החברה הישראלית הדברים הופכים להיות מקובלים ואף סבירים. קשה יהיה לי להמשיך לכתוב פה, ולכן לא אמשיך, לאחר שהותקפתי על ידי אחד הכותבים כאן בטוענה שדברי מתנשאים ומעליבים, בהמשך נקראתי גם בכל מיני שמות, שכל קורלאציה בינם לבין האישיות שלי מגוחכת ולא אמיתית. מה שלא הפריע לכותבים נוספים להניף אצבע תומכת, כאקט שבעיני לפחות הוא אלים לא פחות. אני לא נשאר במקום שאני לא רצוי, את דעותיי אתם יודעים, והיום אני יכול לישון בראש שקט שהקהילה שאני אמור להימנות על חבריה היא סטרייטית לכל דבר. זהו השגנו את מטרתנו חוץ ממצעד הגאווה אנחנו בדיוק "כמוהם", דורסניים בדיוק במידה הנכונה. אנקדוטה לפני סיום, לפני כמה חודשים הוזמנתי ע"י מזרחן מאוניברסיטת בר אילן לפאנל בנושא המעמד האזרחי של ערביי ישראל. מלבד העובדה שקראו לי אנטישמי שאר הקריאות לא היו מביישות את פורום גאווה בתפוז. אז עכשיו לא רק שאנחנו כמו הסטרייטים אנחנו יכולים לחזור בתשובה, אמן. ועכשיו לסיום עצמו, אני מקווה שכל אחת ואחד מהגולשים פה בפורום לא יחווה עוד השפלה ודיכוי בגלל בחירה זו או אחרת שהוא עשה, יחד עם זאת אם לא נתעורר במהרה המאבק לשני האחוזים במשכנתא יהיה עוד זיכרון מעומעם שכולנו נתגעגע אליו. זהו, מחר אני אהיה כה רחוקה, הממממ, אל תחפשו אותי, למרות שאני אמשיך לקרוא את הפורום הוא מאד מעניין לדעתי. חיים יפים, הציני ההיסטרי.
