Lonely In Blue
New member
ניצת...
אני כבר זקן.... ולא רק כאן
לגבי פרק ב', אני מסכים איתך שכל דרך שמקובלת על שניים היא הדרך הנכונה עבורם. אני משער שגם הגיל והרצון/חוסר רצון בילדים משותפים, הם מרכיבים בקביעת הדרך. כמו גם הצרכים האידיווידואלים של כל אחד מזוגיות. יש מי שזקוק לדמות של ההורה מהמין השני כדמות ש"משתפשפת" ביום-יום עם הילדים, ולא רק כמשתתפת. יש מי שזקוק לעזרה הפיזית או החמרית בגידול הילדים. יש גם משמעות לגיל הילדים. ילדים רכים, מתבגרים, בוגרים. יש אחרים, שהזוגיות נועדה עבור עצמם. איני זוכר מנין, אבל זכור לי גם מצב שלכתחילה, בפרק א', אנשים החליטו על זוגיות בבתים נפרדים. כל אחד ומה שמתאים לו. לגבי מינוחים, צריך להיות בהם הגיון מסוים. כי אם הכוונה לפרק נוסף בחיים, הרי פרק א' היו הילדות, פרק ב' היה חיי רווקות, נישואים ראשונים היו בכלל פרק ג', ההתמודדות עם הלבד היתה פרק ד', והזוגיות החדשה היא בכלל פרק ה'. אם הכוונה לפרק ב' בזוגיות, הרי כל קשר שהיתה בו אינטימיות ומחוייבות, כולל החבר/ה הראשון/ה הוא פרק ולכן מדובר בפרק ?? ( מה שבטוח לא פרק ב' ). ההגיון בשימוש במינוח של פרק ב' הוא כאשר מדובר בנישואין/חיים משותפים שניים, עם כל הבעייתיות שבכך, כל ההשלכות לעתיד, והקשיים בהווה. לכן אני מסופק אם המינוח מתאים. לעומת זאת על המושג "זוגיות" אין לי תהיות. מדובר בזוג, שרואים את עצמם כזוג, מזדווגים, ומזווגים את בדידותם ל"ביחד", ומקבלים החלטה זוגית לשמור על עצמאות טריטוריאלית. אישית, נראה לי שרעיון "ארצות הברית" נראה לי יותר מאשר מדינה דו-לאומית, במיוחד כשמתחילים המאבקים על סדר היום. כן, נראה לי שאחרי הכל, מגיע הזמן "לתפוס קצת אמריקה". לקחת רק את הטוב, ולהניף וטו על מה שאינו מתאים.
( ממעמקי החורף הסיבירי - משתעשע במחשבות על אמריקה )
אני כבר זקן.... ולא רק כאן
