זהות ?

  • פותח הנושא Guy K
  • פורסם בתאריך
אני לא מסכימה איתך בכלל

"אם תגדלי אותו בארה"ב הוא יהיה אמריקני ולא משנה מה תעשי" מה זה לגדל? עד גיל שנה? חמש? עשר? עשרים? אני מניחה שיש קשר הדוק בין מספר השנים לבין הזהות. למה לי לגדל ילד ישראלי לכל דבר אם אין לי כוונה שנחהי בישראל... הזהות של הילד שלי היא בהחלט תוצר של איך שאני אגדל אותו, ולא של באיזו מדינה יגדל. הבטחון העצמי שלו והשייכות שלו ינבעו מהחינוך ומהסביבה שלו ולא מהמדינה. מה גם שאין לי שום כוונות לגדל אותו כאן, מקסימום עד גיל שנה, כך שזה ממילא לא רלוונטי. כשהילד שלי יגיע לגיל צבא אנחנו נהיה בארץ כבר שנים רבות, והיא יילך לצבא כמו כולם. אין לי שום סיבה בעולם לבלבל את הילד שלי ולחנך אותו לתרבות שאני לא מתכוונת שיגדל בה. אם הייתי מתכוונת לחיות כאן לא הייתי מתעקשת לגדל את הילד שלי כישראלי. רק מה, אני לא מתכוונת. הילד שלי יגדל בישראל. הוא יוולד בארה"ב ויבלה כאן איזו שנה מחייו, ואחר כך יהיה ילד ישראלי לכל דבר, ולזה יש לי את כל הכוונה להכין אותו.
 
../images/Emo45.gif

אני אמנם בסה"כ סטודנט שחי בישראל, אבל בדיוק מהסיבות שהזכרת אני לא רוצה לעבור לארה"ב. אבל אני עדיין מתלבט אם לעבור לתקופה קצרה או לא.
 

Ayelet CA

New member
מהודעתך לא הבנתי

שאת מתכוונת לגדלו בישראל. אם כך, ברור שהוא יגדל ישראלי
 

az ma

New member
קודם כל, בהצלחה...

"אני בטוחה שגם לי יהיה מאוד קשה לגדל ילד לא-ישראלי, אבל אם אני לא רוצה לסבך לו את החיים, אני אגדל אותו כיהודי גאה אבל אמריקני, וכמובן עם זיקה למוצא של הוריו." סטטיסטית, אם בנך לא ילך לבי"ס עממי-דתי ולתיכון דתי, הסיכויים שיגדל להיות "יהודי גאה" די קלושים. גם הסיכויים שיביא לך שיקסה ככלה הם מאד גבוהים... יש צורך בהסבר???
 

Ayelet CA

New member
לא בהכרח

יש לנו כאן מכרים, ישראלים לשעבר, ששני ילדיהם (30, 26) נולדו וגדלו כאן הם לא למדו בבי"ס יהודי/דתי ושניהם יהודים גאים ולא מסוגלים לחשוב על נישואים עם מישהי לא יהודיה. יש כאן לא מעט יהודים צעירים שמשתתפים בכל מיני אירועים של סינגלס על מנת להכיר בן/בת זוג יהודי/ה, ולא מוכנים להתפשר על זה.
 

az ma

New member
אם הייתי חושב "בהכרח" לא הייתי כותב

"סטטיסטית"
 

ליילה

New member
לצערי הרב, איילת מאוד צודקת

נתקלתי בחיי בכמה וכמה ילדים של יורדים שהייתה להם זהות חצויה ולא מצאו את עצמם לא פה ולא שם, וזה עצוב מאוד. ילדים שגדלו בבית שדיברו בו עברית וידעו עברית מצויין, הם רק שכחו שלדעת שפה זה גם לדעת קרוא וכתוב, ומה לעשות, אף ילד שיגדל כאן לא ידע לעולם לקרוא ולכתוב עברית כמו ישראלי, וכשמגיעים לארץ זו בעיה... ילדים שחיו תמיד את הנוסטלגיה והגעגועים של ההורים לארץ, וברגע שיכלו עזבו מזוודות ונסעו לארץ, אבל גילו שם שמה שאבא ואמא סיפרו, לא דומה למציאות, ושמה לעשות, אולי שם זה בית של אבא ואמא, אבל הילד נולד וגדל במקום אחר, והבית שלו כנראה נשאר בארה"ב. ילדים עם המון רצון להיות ישראלים, שחוכנו במערכת החינוך האמריקאית, וכך יצאו או אמריקאים גסים מדי, או ישראלים רכים מדי, והבדלי המנטליות בין שני המקומות גרמו להם לא להרגיש בבית לא פה ולא שם... זו הסיבה שאני את הילדים שלי הולכת לגדל בארץ, אני לא יכולה לגדל ילד אמריקאי, אין לי מושג מה זה אומר, ואני לא יכולה להפסיק את הנוסטלגיה והגעגועים לארץ, מה לעשות משם אני באה, ואי אפשר למחוק 31 שנה כאילו לא היו, ומצד שני אני גם לא מכירה מספיק את התרבות האמריקאית כדי להנחיל אותה למישהו אחר.
 
אני עוד יותר לא מסכימה

ראשית, נתקלתי במקרים בדיוק הפוכים ממה שאת מתארת, ילדים שנולדו וגדלו כאן (גילאי 5, 8, 9 ו-12) והם ישראלים לכל דבר - למדו במסגרות ישראליות וחונכו כישראלים, ולא הרגישו חצויים או לא שייכים. "ומה לעשות, אף ילד שיגדל כאן לא ידע לעולם לקרוא ולכתוב עברית כמו ישראלי" ועם זה אני הכי לא מסכימה, כי כמה שהילד שלך ידע קרוא וכתוב תלוי רק בך, ואם מלמדים שפה מלמדים גם קרוא וכתוב. אני למדתי אנגלית, כולל קריאה וכתיבה, בגיל מאוד צעיר, והקריאה והכתיבה שלי ברמה גבוהה בהרבה מרוב האמריקאים שנתקלתי בהם - אוצר מילים, איות ודקדוק, ולא גדלתי במדינה דוברת אנגלית, פשוט הוריי השקיעו מאוד בלימודי השפה. ובכלל, כישורי שפה ממש לא קשורים קשר ישיר למדינה שבה לומדים את השפה, ואת זה אני אומרת מנסיון ומחקרים רבים בנושא. תרבות זה משהו אחר. באותה מידה ילדים ישראלים שנולדו להורים עולים, עדיין דוברים וקוראים/כותבים את שפת הוריהם מבלי לגדול באותה מדינה. אבא שלי גדל בישראל אבל קורא, כותב ומדבר פולנית כי זו שפת האם שלו, למרות שגדל בישראל... מה גם שלגדל ילד כישראלי, ילדים לא חיים בבועה, לא כל מה שהם יודעים על ישראל בא מההורים. לי למשל יש משפחה וחברים בארץ, כל החברים שלי פה ישראלים, אני עובדת בחברה ישראלית, וזה מאוד תלוי באיפה את גרה. אחת ממשפחות ה"יורדים" שהכרתי, מבלים משהו כמו ארבעה חודשים בשנה בישראל עם הילדים - כל חופשת החורף וכל חופשת הקיץ. הילדים לומדים על ישראל מנסיונם שלהם ולא רק מההורים.
 

az ma

New member
וואי, איך שאני מסכים איתך...

Damn! what's wrong with me??? אני מכיר בל.א. כמה עשרות ילדים ו"ילדים" (גיל צבא) שזהותם לא ברורה להם למרות כל מאמצי ההורים. לא עזר "הצופים" ולא Sun's school. למדתי שהדרך הטובה ביותר לתסכל ילדים זה להתעקש לגדל אותם כישראלים...בחו"ל. קיראו מחקרים בנושא... יש מספיק... ונראה לי שהתופעה של "מהגר על מזוודות" היא די ייחודית לישראלים. מהגרים ממדינות אחרות אמנם מעבירים לילדיהם את תרבותם הזרה אבל בד"כ אין למהגרים אלה שום כוונה לחזור לארץ מולדתם וגם אין להם כוונה לשלוח את ילדיהם לשרת שם בצבא. וביחס ל"ומצד שני אני גם לא מכירה מספיק את התרבות האמריקאית כדי להנחיל אותה למישהו אחר."... לא נראה לי שזו צריכה להיות דאגה אמיתית של הורים שמתכוונים לגדל ילד אמריקאי לכל דבר. בתי הספר, חברים אמריקאים והTV כבר יעשו את העבודה... רק לא בטוח שהורה ישראלי יאהב במיוחד את "התוצר המוגמר"...
 

stardustit

New member
אני לא בטוחה

אמנם מהישראלים שאני רואה פה הילדים תמיד הפכו לאמריקאים, אבל יש לי ידיד אמריקאי שנולד וגדל בוונצואלה עד גיל 15, ואין לו שום בעיית זהות, הוא אמריקאי, עם מנטליות אמריקאית, ופשוט גר באופן זמני בוונצואלה.
 

sashkashurik

New member
מסכימה לגמרי עם החלק הראשון../images/Emo45.gif

של ההודעה שלך! לגבי החלק השני, לא יכולה לחלוק, כי אתה גר בניו יורק, וניו יורק, מה לעשות, זה לא אמריקה. סן דייגו זה ה אמריקה, בה' הידיעה, אבל לא ניכנס לזה....
 
הצלחת להקסים אותי...

אני עומדת מאחורי כל מילה ומילה ובין המילים ובין השורות שלך...
 

MicMik

New member
תודה תודה

אני מניח שהיו בעיות עם תפוז, לא הצלחת להעלות את התגובה, ולא שאת כ"כ נרגשת מדברי...
 

shiri boston

New member
השאלה היא איך אתה מרגיש??

לא יודעת מה שאר המהגרים חושבים על היותם אמריקאים או לא. אבל לדעתי, לא מספיק אזרחות אמריקאית, לשלם מיסים, לקנות גבינת צ'דר ושוקולד הרשי כדי לקרוא לעצמך "אמריקאי"... צריכות לעבור כמה שנים טובות כדי שתתחבר לזה נפשית ושהדברים יבואו לך בטבעיות. יש בפורום כמה אנשים שאני מכירה, שחיים פה 10 שנים ויותר. (נילי, בוסטון גיא, שמוליק) - הם יכולים לענות לך על השאלה. קודם כל, עברית היא שפת אם שלך. אתה נמצא בפורום של "ישראלים בחו"ל" ולא אמריקאים באמריקה... חוץ מזה, האם אתה לא מרגיש שיש ביניכם (בינך לבין האמריקאים) פערי תרבות? אם היו לך ילדים, לאיזה בי"ס היית שולח אותם? האם אתה גם מת על הפופקורן עם מלאאאאאאא חמאה? או על ג'ריקן לצידה לדרך של דייאט קולה? מה עם הילדות שלך, 23 שנה לא הולך ברגל... ספרי הילדים? הצגות שגדלת עליהן? משחקי כדורגל ולא בייסבול או פוטבול... אתה רוצה להגיד לי שאחרי שנה אתה כבר חולה פוטבול, ומבין כל מהלך ומהלך במשחק?? אמנם אחרי שנה כבר רגילים לומר כל שניה מילות נימוס, כמו "סליחה", "תודה" או "אני ממש מודה לך"...אבל האם אתה מרגיש שזה בא ממש מתוכך? ואלה רק הדברים היום יומיים... שירי
 

Guy K

New member
בכלל לא,

אם לענות לך בגדול על השאלות, שירי, אני ממש לא ה"אמריקאי הטיפוסי". אני חי חיים קצת אחרים מרוב השכנים שלי כאן בסביבה. כשיהיו לי ילדים אני אשלח אותם לבי"ס הכי טוב שאני אוכל להרשות לעצמי. פערי תרבות יש ביני לבין האמריקאים, חבל"ז... לא מתחבר לקאנטרי ולא מת על מוזיקה שחורה, ומתגעגע נורא למוזיקה של הארץ! אבל את יודעת מה, גם וייטנאמית שחיה כאן שלושים שנה לא מתחברת לקאנטרי, ומתגעגעת למוזיקה וייטנאמית. אז במה היא שונה ממני? משך הזמן שבו היא חיה כאן לא יהפוך אותה לאמריקאית. היא תמיד תרגיש אחרת. הא באה ממדינה אחרת. אין מה לעשות. מה שאני חושב הוא שבעצם הבחירה שלי לעבור לארה"ב הפכתי את עצמי לאמריקאי, ולהיות אמריקאי זה לא אומר רק להיות גבר לבן סטרייט שאוהב פוטבול, פופקורן עם חמאה ודיאט קולה. בעיני להיות אמריקאי הוא לבחור לגור כאן. ועל הקריטריון הזה אני עונה. וגם את. לא?
 

stardustit

New member
על פי ההגדרה שהגדרת, אתה אמריקאי

השאלה היא אם ההגדרה תקפה. נראה לי שלא. גם אתה נזקקת לעוד הוכחות עזר, כגון שיש לך אזרחות ושאתה משלם מיסים. אם להיות אמריקאי הוא לבחור לגור כאן, הרי מליוני אנשים ברחבי העולם הם גם אמריקאים, כי הם בוחרים לגור כאן, רק שמה לעשות, בינתיים זה עוד לא מתאפשר. אבל ביננו, מה משנות ההגדרות. אם טוב לך כאן, אז יופי, אפשר להרגיש כאן מצויין גם מבלי שתהיה זהות אמריקאית. ואם אתה מרגיש שיש לך זהות אמריקאית, עוד יותר טוב.
 

shiri boston

New member
כן ולא

כן, בחרתי לגור כאן. וכרגע אני גם לא רואה אותנו חוזרים מתישהו לארץ, אבל ימים יגידו. ואולי עוד 10 שנים אני כן אחליט לחזור מסיבה כלשהי? לגבי הדוגמאות שנתת, הן לא מוכרות לי מאחר ובבוסטון אין מוזיקת קאנטרי וכו', אולי בעצם יש במקומות מסויימים, אבל זה לא כמו בטקסס. אבל זה לא רק זה. בכל פעם שמגיעה אליי חבילה לדלת של הבנין אני מופתעת שהיא עוד שם, עומדת לה שעות לבדה. נראה לי מאוד מוזר שעוברים ושבים לא מעיזים לנגוע בחבילה שלי, שלא לדבר על לקחת אותה, כי בדר"כ זה סרטים, ספרים או מוצרים חשמליים למטבח.בארץ, סביר להניח שהיו לוקחים אותה. זה חלק מהתרבות שלהם, לא לדחוף את האף לחור שלא שלך, לא לגעת בדברים שלא שלך, לא לשאול שאלות שמוגדרות כלא נימוסיות (מה שאופייני מאוד לישראלים ונועדו לצורך השוואה), כמו : כמה אתה מרוויח? מה קנית? כמה קנית? מדוע קנית? וכו'... ויש עוד המון דוגמאות שמביעות הבדלים בין התרבויות. לדעתי להרגיש "אמריקאי" זה מכלול כל הדברים, ולא רק הרגשת השייכות. אני דווקא חושבת שאני יותר מחוברת לדברים פה מאשר בארץ, אבל עדיין לא מרגישה שאני יכולה לקרוא לעצמי "אמריקאית". כמו שאמרתי, צריכות לעבור כמה שנים טובות כדי שהדברים ישתרשו בי. כמו ש"ישראלי" זאת לא סתם מילה רייקנית, יש מאחוריה המון היסטוריה ושורשים, כך גם "אמריקאי". ואנשים שגרים פה גם 40 שנה הם לא פתאום אמריקאים. הם גם ישראלים לשעבר!
 

shiri boston

New member
יש לי עוד דוגמא

ממש טרייה מאתמול. ישבתי בכיתה באונ', אני מבינה כל מה שהמרצה אומר, מסכמת באנגלית והכל יופי טופי... אבל, (תמיד מגיע האבל
), בחלק מסויים מהשיעור הוא ביקש מהסטודנטים לתת דוגמאות לאנשים גאונים ולאישיים. אני לא מתביישת לומר ש1/2 או אולי 3/4 מהדברים שהיו רשומים על הלוח, לא היו מוכרים לי. כמו שאמריקאי או עולה חדש לא יודע מי זה חיים נחמן ביאליק, איך אני אכיר את השמות של כל המשוררים/ סופרים או אישיים בארה"ב?? אני חושבת שגם אחרי 20 שנה אני לא אכיר את כולם. סביר להניח שאני אדע יותר ממה שהיום, אבל אף פעם הידע שלי לא יהיה כמו של אמריקאי. כי זה חלק מהתרבות שלהם, מהערכים שהתחנכו. וגם אנשים שגרים פה 40 שנה, הם לא פתאום אמריקאים. הם גם ישראלים לשעבר...
 
למעלה