זבד

[שמים1]

זבד ../images/Emo79.gif

בשער אהבה לצד הבטחת כלולותיה ציפורי נפשה מזמרות סליחות מגישה לים זבד ערגותיה בצלילי אנחה חרישים משליכה המתת אל זרמים סואנים. עיניה עצומות נוגעת בתעצומות נפשה קצף גלים עלי חול רטוב שוצפים ברטט מנחותיה.

 

[deerman]

והיא..

סובבת על עקבה ולאיטה פוסעת על הלבן הרך ומן הים מבליח אהובה שאותו סחף הים הכחול והוא אחריה קורא והיא את קולו לא תשמע כי נותרה ממנו..רק נשמה. ואט הוא מגיע ולופתה מאחור וכל תחושותיה הן רוח מחבקת קלילה ואין היא מודעת שזה אהובה המחבק גם כשנושק הוא בכתפה ובלשונו מלקק. מבקש הוא סליחה כי בטרם "הלך" לעולם הנשמות ואותה הותיר..כך. ודמעותיו..דמעות נשמה בוכיה זולגות על כתפה והיא מרגישה ואז מבינה שכל אותן השנים שביקרה את הים ונגעה בגלים ליווה אותה אהובה..משכבר הימים. ואז סובבת היא ומחבקת חזק את הרוח שגופה..בו נעטף וכל תחושותיה הן גופה שלה ודמעות אהובה שוטפים כל גופה. ורוח הים מנשבת וקרירה ולאור השקיעה נותרת היא חבוקה את עצמה והדמעות כבר יבשו כי איננו כבר....אהובה.

 

[שמים1]

והוא ../images/Emo79.gif

היא נשבה אליו כמו רוח אביבית קול פנימי לחש לה "לכי אליו" ניגנה לו מנגינה רועדת שזרה לו כל אות, כל מילה על מחרוזת רוטטת של דמעות מליבה. פסעה אליו עת החושך ירד הנר הבוער מליבו האיר את דרכה ליבו פעם כצלצול פעמונים. הזמן שטף המילים, לכד רגשותיה בכפות ידיו ואהב. כן, הוא אהב אותה בשקט ללא צליל ומנגינה הוא אהבה אותה עד כלות בדממה.

 

[כלנית סמוקה]

../images/Emo23.gifליבו וליבה../images/Emo23.gif

שני לבבות הולמים אחד בחוזקה שני בדממה שני לבבות מחוברים והתפר הוא תפר האהבה והחוט עובר עולמות וזמנים והחוט קיים לעולמים והם ביחד פוסעים בשבילי החיים ובין המתים תמיד אוהבים.