ובכן
זאת היתה אמירה מתחכמת, כפי שציינת, אבל חשבתי שהיה בה גם תוכן: אין טעם לדעתי לעבוד בכל מחיר בתרגום, פשוט כי אנחנו שוברים את השוק שאנחנו מתקיימים - או אמורים להתקיים - ממנו. כשכתבת שלצערך את חיה במציאות, תרשי לי להוסיף שאת חיה במציאות שאת יוצרת - נכון, לא רק את, אבל גם את. ואם את מוכנה לעבוד ב-350 לגד"פ, ואת עוד מתרגמת טובה (לדברייך) אז את שוברת את השוק. כי מחר יבואו אנשים שלא מבינים כלום ויסכימו לעבוד ב-150. והאמת, מההתנסות המאוד קצרה שלי בקריאת מד"ב בעברית זה גם המצב. אני חושב שהוויכוח על הרווחים בתוך הטקסט - האם יש לשלם עליהם או לא - מאיר את כוונתי יותר מכל דבר אחר. התמחור, כמו הרבה דברים שאנשים עושים, הוא פיקציה שהם מתייחסים אליה כאל מציאות כשהם מתחילים להתרגל אליה. הוצאות ספרים, כמו כל חברה מסחרית, עובדת לפי איזשהו מודל עסקי. אם להפיק ספר עולה 80 אלף שקל (תלוי איזה, אבל רק לצורך הדוגמה), אז מחלקים את העוגה - זכויות יוצרים, גרפיקה, דפוס, וגם תרגום ועריכה. ואז מחליטים שיש רק ששת אלפים ש"ח להוציא על המתרגם, ואז, מאחר שכך נהוג, מנסים לתרגם (no pun intended) את זה לגיליון דפוס, כלומר, למספר תווים. באותה מידה היו יכולים להחליט שמשלמים לך 50 סנט עבור אימות-הקריאה שמופיעות בטקסט שאת מתרגמת ואפשר היה להגיע לאותו הסכום. האשליה כאילו משלמים פה על עבודה היא, כאמור, אשליה. משלמים על כל העבודה (ואם הייתי יודע להדגיש פה הייתי מדגיש את המילה "כל"), אבל איך מחלקים את זה ליחידות אטומיות לצורכי מיקוח זה סתם פיקציה. זה קצת מזכיר לי שכשהתחילו עם כל העניין הזה של שעון-חורף/שעון-קיץ לפני יותר ממאה שנה אנשים התקוממו והפגינו כי אוי ואבוי, אנחנו משנים את סדרי הטבע(!). על מה אנחנו מתווכחים פה בעצם? קחו את הרווחים, ותכפילו את המחיר פר תו. או שתשלמו בבוטנים. ואז-- טוב, את זה כבר אמרתי.