ועל התועבה הזו

[mucool2]

צריכים להיות עוד שיקולים לחנינה

יגאל עמיר ואלי פימשטיין, למשל, גם אם יביעו חרטה, ישוקמו ויתפקדו באופן נורמטיבי, לא צריכים לקבל חנינה. בנוסף לטובתו האישית של האסיר קיימת גם טובת החברה, ובשתי הדוגמאות שעלו טובת החברה מחייבת השארתם בכלא כמה שיותר זמן.

 

[renjintso]

למה? איזו טובה צומחת מזה לחברה?

 

[mucool2]

מאי השחרור לא צומחת טובה,

אבל משחרור מוקדם עלולה לצמוח הרבה רעה.

 

[אלי ו.]

בעיה אסתטית

זו חוכמה קטנה לדבר עכשיו כשדמו של יצחק רבין ודמה של הודיה קדם עוד עומד לפנינו והרוצחים צעירים וחזקים. נראה אותך עוד 30-40 שנה, אף אחד לא יזכור את הודיה קדם ורצח רבין יזכר כמו רצח אלוזרוב. בבית הכלא ישבו שני זקנים אומללים ולאף אחד לא יהיה ברור לאיזו מטרה מחזיקים אותם בכלא. יום אחד במוצאי שבת תהיה תכנית תחקירים על אותם אומללים שמוחזקים בכלא עשרות שנים בלי שאף אחד יזכור למה. מתברר שיגאל עמיר סובל מאלצהיימר ובטוח שקוראים לו פולורוייד ופימשטיין בכלל חולה לב קשה. יהיו פעילי זכויות אדם שיזעקו על האיפה ואיפה ומדוע אחרים שוחררו ודוקא המסכנים האלה נמקים בכלא. הם ישוחררו, אם לא מסיבות אחרות אז מהסיבה שזה לא נראה טוב.

 

[טופז2]

הזכרת לי מקרה

של פושע נאצי שעלה לכותרות לפני כשנה או יותר, לא זוכרת כעת את שמו. בכל אופן ממש לא מהדגים הקטנים. הוא ביקש לדון בשחרורו בגלל מחלה קשה ובכל הכתבות נסוב הדיבור יותר על מצבו מעורר הרחמים מאשר תזכורת על מעלליו שבגללם הוא מוחזק בכלא. אח..הזמן.. ונשכחותיו (יגאל עמיר סובל מאלצהיימר ובטוח שקוראים לו פולורוייד, מותר

מהרעיון? )

 

[טופז2]

בכלל יגאל עמיר הפך לסלבריטי

בזכות התקשורת ועוד כמה מאוהדיו לאחרונה

 

[תם ונישלם]

ובמיוחד הדרק המכנה את עצמו בכינוייך

שהראיון שלו עם פיכסה טרימבובלר שבו ניסה להשיא עצות ליגאל עמיר ובסופו רמז שהוא יתעסק איתה עד הפעם הבאה שיתנו לרוצח להתענג איתה, הוא התגלמות עיתונות הזבל ברמתה הנמוכה ביותר

 

[טופז2]

התקשורת לכל סוגיה

הם היום למעשה מדורי פרסום לכל דבר. ובעיון ביקורתי בכל ידיעה או כתבה ניתן להבחין באינטרס שעומד מאחוריהן בבירור.. אפשר רק להסתכל אחורה, לנסות ולחפש סיפור עיתונאי אמיתי ו...אין כזה. בעבר רוב העיתונים יצאו מטעם מפלגות וארגונים, ומיעוטם היו עיתונים מסחריים. היעדר שיקולי רווח אפשרו לעיתונים להרים פרויקטים חשובים לטווח הארוך**. הבעיה היום שעיתון נתפס כעסק כלכלי ותו לא. אז כמו שאמרת, רמת העיתונאים היא מזעזעת והם צרכני שירותים / מוצרים של שדולות ובעלי אינטרסים שונים. התפקיד המקורי - כלב השמירה של הדמוקרטיה מת מזמן, לצערנו. ** לא מזמן קראתי תזכורת למוסף הספרותי הנהדר בזמנו ב"על המשמר", שנתן במה לגדולי היוצרים.

 

[טופז2]

ואגב אני בטוחה

שישנם עיתונאים שסיימו את עבודתם בגלל התערבות של פוליטיקאים, או בגלל שעמדתם ורדיפתם אחר פוליטיקאים מסוימים היתה בניגוד לעמדתה של המערכת. בטוחה שאיני טועה הרבה ומאד קרובה למציאות.

 

[מוגג]

תזכיר לי מי חשף בפנינו

את קישור התועבה שבראשית השרשור?

 

[mucool2]

יש דברים שלא שוכחים גם אחרי 40 שנה

נראה לי לפעמים שלעדת המצווחים "כבר שכחנו" יש אינטרס סמוי להשכיח את הרצח, רק כדי שיוכלו לומר "אמרנו לכם".

 

[אלי ו.]

עונשו של צבי גור כבר נקצב

ראשית בוא ונפסיק לדבר על חנינה, מדובר על קציבת עונש. בישראל אף אחד לא מוחזק בכלא עד יום מותו, צבי גור שקיבל "מאסר עולם" על רצח + 36 שנה על חטיפה יצא מהכלא אחרי 48 שנים. אני מניח שגם אלי פימשטיין ורעי חורב יזכו להשתחרר ביום מן הימים ויום אחד אפילו יגאל עמיר יצא לחופשי. אגב, הידעתם? חוקקו תיקון מיוחד בחוק עבור יגאל עמיר, לפי החוק (מ 2001) ועדת השיחרורים לא יכולה להמליץ על קציבת עונשו של רוצח ראש ממשלה עקב מניע אידיאולוגי פוליטי. (טוב שלא הוסיפו "ששמו מתחיל ב י' ושם משפחתו ב ע')

 

[פגע רע סדרתי]

אתה מוכן להסביר את החישוב שלך?

מאסר עולם הוא 25 שנים, הוספת 36 שנים על חטיפה והגענו ל-61 שנים.לא נראה לי שיורידו לו שליש. יש עוד כמה שכנראה ימותו בכלא- רוצחים פלסטינים שלא חטפו מספיק חיילים כדי לשחרר אותם ועמי פופר.

 

[אלי ו.]

החישוב לא שלי

עונשו של גור נקצב ע"י הנשיא הרצוג. (ראה בקישור) מאסר עולם הוא "עקרונית" מאסר עולם אבל בפועל הנשיא אמור לקצוב את העונש. יש נשיאים שקוצבים 25 שנה יש שקוצבים 30 או 35, ענין של טעם אישי. בלי קציבת עונש האסיר אינו יכול לצאת לחופשות (למיטב זכרוני חופשות ניתנות רק לאסירים ש"שברו שליש" ואי אפשר לחשב שליש ממאסר עולם בלתי קצוב) אי אפשר לקבל הפחתת שליש על התנהגות טובה וכו' הרעיון של "מאסר עולם עד המוות" מאוד בעייתי ולא רק מבחינה אנושית. הפחתת שליש על התנהגות טובה הוא סוג של "שוט" נגד אסירים ועוזר לבתי הסוהר לגרום לאסירים להתנהג לפי הכללים אחרת חווה"ד של השב"ס לוועדת השיחרורים תהיה שלילית. אם אסיר עולם ידע שהוא ישאר בכלא עד יום מותו בלי קשר להתנהגותו המוטיבציה שלו להתנהג כיאות תפחת ובתי הכלא יהפכו למקום יותר מסוכן לאסירים ולסוהרים. זה קצת מזכיר לי רעיון של ג'ורג' קרלין (בקישור)

 

[mucool2]

מדינות מלבניות יותר קל לגדר.

מה שנכון נכון.

 

[פגע רע סדרתי]

שכחת משהו.

120 ח"כים הצביעו בעד החוק. איש לא התנגד ואיש לא נמנע. אתה באמת לועג לחכמתם האינסופית של כל חברי הכנסת שלנו?

 

[renjintso]

אני, חלילהלי מלפקפק

בחוכמתם של מחוקקינו. אני רק רוצה להעיר שאני זוכרת די טוב את שנה א' בפקולטה, שיעור ראשון במשפט חוקתי. והחוק הזה מפר בערך את כל העקרונות שלמדתי שם, מה שעושה אותו ללא חוקתי, מה שמעמיד בפני בעייה, למה שעכשיו אני נאלצת לפקפק בחוכמתם של המרצים שלי, שלא לדבר על הטקסט בוק של פרופ' רובינשטיין. אוי

 

[פגע רע סדרתי]

פרופסור רובינשטיין הוא במקרה

פרופסור אמנון רובינשטיין? אם כן איך הצביע כמחוקק בעד חוק הסותר את הטקסט בוק שכתב כמשפטן?

 

[renjintso]

כן, זה הוא כמובן

אני לא יודעת אם הוא ישב בכנסת כשהתקבל החוק, אבל בחייך. לא צריך להיות פרופ' רובינשטיין כדי לדעת שחוק אמור להיות כללי ולא אישי, וכדי לדעת שחוק לא חל רטרואקטיבית, אלא במקרים מאד מיוחדים. זה א-ב של סדרי משפט. אני חושבת שהבעיה היא שמנסים לנקז את כל תחושת התסכול והשבר שרצח רבין גרם, אל סוגיית הענישה של יגאל עמיר, החתונה שלו, ההתייחדות שלו, הסיכוי שיקבל חנינה. שומעים המון התבטאויות כמו: "האיש הזה רצח את הדמוקרטיה" "הרס את המדינה" וכו'. אבל עמיר לא נשפט על הרס המדינה (אין עבירה כזאת בספר החוקים שלנו) אלא על רצח, והמערכת החוקית והמשפטית צריכה להעניש אותו באצמעים העומדים לרשותה, שהם מוגבלים. עם כל השאר אנחנו, כולנו, צריכים להתמודד בדרכים אחרות.

 

[אלי ו.]

../images/Emo45.gif ורציתי להוסיף על שלטון החוק

אין לי שום סימפטיה ליגאל עמיר, מבחינתי שירקב בכלא עד יום מותו בלי לראות אור יום. הבעיה שלי היא עם מערכת החוק, החוק אמור להיות שוויוני וחסר רגש, מאסר אמור להיות מאסר ותנאיו לפי קריטריונים מקובלים. ברגע שניתן לשב"ס את הזכות להתעמר באסירים מסויימים ולתת פריבילגיות לאסירים אחרים כשהקריטריונים נתונים לסוהרים ולפקידי השב"ס אנחנו מערערים את שלטון החוק. אין הבדל בין ההתעמרות ביגאל עמיר לבין מתן ארוחות גורמה ושיקום במשרד חברים לפוליטיקאים שסרחו, אלו שני צדדים של אותה שחיתות. קל להביט הצידה כשהמשטרה מאזינה באופן לא חוקי ל"אנשים רעים" או כשהפרקליטות לא מוסרת את כל הפרטים לסנגוריה מכיון שלימדו אותנו שהמשטרה הפרקליטות והשב"ס הם "הטובים" אבל ברגע שאנו עושים את זה אנחנו מוותרים על עוד חלק מזכויות האזרח שלנו.