"קראתי את כל התגובות"
והנה 20 הסנט שלי, והפעם שוב במשל:
נניח וזוגתך שתחיה אלרגית לחלב. ממש אלרגית לחלב, אלרגית כמו שצחקו על זה ב"זןהי סדום", אלרגית כמו שלפני כמה שנים איזה נערה מסכנה מתה כי התבלבלו לה בין בורקס גבינה לבורקס תפוחי אדמה, אלרגית כמו המקרה ההוא שהיה לפני כמה חודשים באנגלי ה שכמה ילדים מפגרים דחפו לפה של ילד אחרגי לחלב פיצה או משהו כזה והוא חטף התקף אפילפטי ומת.
קיצר, תרצה או לא תרצה, לא יכולה לגעת בחלב.
 
ואתה? אתה מת לאכול פיצה איתה, מת לשבת איתה "פעם אחת לפחות כמו בנאדם" באיזה פיצריה, לשבת האחד מול השניה, ככה שהגבינה המותכת תזרום בין הפה לך לפה שלה (דומה לסצינה הידועה מהיפיפיה והיחפן). וזה מתסכל אותך שהיא לא יכולה.
ואתה משכנע את עצמך שזה לא שהיא לא יכולה, היא לא רוצה, היא לא מוכנה, היא לא אוהבת אותך מספיק!
כי הרי אם היא הייתה אוהבת אותך מספיק היא הייתה עושה בשבילך עם מזרק אפיפן מוכן ביד ימין ושתזריק לעצמה מייד אחרי זה והכל יהיה בסדר.
ואם היא ממש אוהבת אותך, אז לפחות פעם אחת בחיים שתזמין נט"ן מצידך שתמתין מחוץ למסעדה ושיטפלו בה אחרי זה, שתיקח בשבילך את הסיכון?
ואולי בכלל היא לא כזו אלרגית? ואולי הכל בראש שלה והיא פשוט מפחדת לנסות כי פעם לפני 10 שנים היא קיבלה איזה התקף "אנא עארף" ומאז היא שבוייה בפרדיגמות שלה?
 
והויא אומרת לך - לך תאכל בחוץ פיצה, עזוב אותי בשקט ואל תספר לי על זה מצידי, אבל אל תהפוך את זה לשגרת המסעדות שלך, וזה לא מספיק לך, אתה רוצה את כל החוויה הקולינארית.
 
קיצר, תחשוב לעצמך מה סדרי העדיפויות שלך.
דיברו פה על אגואיזם ואהבה עצמית והם זה בסדר או לא בסדר לשים את עצמך לפני זוגתך במקרים בהם יש בינכם חילוקי דעות קשים ומהותיים.
 
אין פה תשובה נכונה לדעתי, אני רק יודע שלפי מה שאתה מספר, אישתך לא רוצה ולא יכולה "לאכול איתך פיצה" ואתה לא תוכל ולא אמור לשנות את זה אם זה טבוע בה כך ללא שינוי.
לא כל אחד וכל כל דבר צריך לנסות לשנות, לפעמים דברים נשברים מעצם הנסיון לתקן אותם.
