לא יודע אם זה מדויק
לכלול זוגיות חד מינית, זכות בחירה לנשים וחופש לכהי עור, תחת אותה המיטריה.
זכות בחירה לנשים וחופש לכהי עור, אלו דברים שחובה מוסרית שכל אישה וכל כהה עור יקבלו. בין אם מקובלים על הרוב או לא.
זוגיות חד מינית, אומנם אינה נורמלית, אבל לפחות כן מקובלת על הרוב החילוני ליברלי כערך לגיטימי ומקובל.
מערכת יחסים פוליאמורית, ראשית היא ממש לא דבר מוסרי שחייב להתקיים בכל קשר (להבדיל מזכויות לנשים/כהי עור). שנית, גם חילוני ליברלי כמוני, שאין לו דבר עם זוגיות חד מינית, יש לי בעיה קשה עם זוגיות פוליאמורית בכך שאני רואה בה סכנה אמיתית לזוגיות המקורית, ושנית, זה בהכרח יבוא על חשבון השקעה בזוגיות המקורית. אז מה שאתה אומר עבור בת הזוג שלך, שכדי לקבל תשומת לב, נוכחות והשקעה כמו שקיבלה עד היום ממך, היא תצטרך למצוא לה עכשיו גבר/גברים חדשים (כי אתה תהיה עסוק גם עם אחרות, ולכן לא יהיה לך את הזמן עבורה כמו פעם). אתה שולח אותה לדייטינג מחדש כדי לשמר את אורח החיים שהיה לה עד עכשיו. ומעל הכל מרחפת הסכנה שהפוליאמוריה תשבור לכם את הזוגיות (שייתכן שמבחינתך כבר שבורה, אבל מבחינתה לא נראה לי שהפנימה את עומק השבר).
עצם זה שכללת זכות בחירה לנשים וחופש לכהי עור, תחת אותה המיטריה עם פוליאמוריה, אומר שאיפשהו אתה מאוד לא הגון כלפיה.
ואני רק רוצה להבהיר שאין לי בעיה עם זוגיות פוליאמורית כערך. אדם שמעוניין לחיות כפוליאמורי, שיהיה לו לבריאות. הבעיה שלי מתעוררת כאשר הוא מנסה לאנוס את הפרטנר שלו לסיטואציה הזו, או כאשר ממליצים לאנשים שרוצים לפתוח את הקשר (לא בהכרח לכיוון פוליאמוריה), על פוליאמוריה, מבלי לפרט את הסיכונים.
ודבר אחרון, הטענה שלי אינה שאתה בהכרח אדם רע יותר מבת זוגך שאינה מעוניינת בפוליאמוריה. הטענה היא שאם לא תבהיר לה כמה סבל נגרם לחייך, ובאיז ודרגת ייאוש מהקשר אתה נמצא בגלל שהיא לא נותנת לך את האישור לאורח חיים פוליאמורי, אז היא תתפוס אותך כרשע שרודף אחר הנאותיו, ותחת תפיסה זו, פחות סיכוי שתבוא לקראתך. ברגע שהסבל שנגרם לך מאי-פוליאמוריה, הוא לפחות אותו הסבל שנגרם לה מפוליאמוריה, מבחינתי לא מדובר ברוע, או לפחות אם מדובר ברוע, אז רוע הכרחי.
לכלול זוגיות חד מינית, זכות בחירה לנשים וחופש לכהי עור, תחת אותה המיטריה.
זכות בחירה לנשים וחופש לכהי עור, אלו דברים שחובה מוסרית שכל אישה וכל כהה עור יקבלו. בין אם מקובלים על הרוב או לא.
זוגיות חד מינית, אומנם אינה נורמלית, אבל לפחות כן מקובלת על הרוב החילוני ליברלי כערך לגיטימי ומקובל.
מערכת יחסים פוליאמורית, ראשית היא ממש לא דבר מוסרי שחייב להתקיים בכל קשר (להבדיל מזכויות לנשים/כהי עור). שנית, גם חילוני ליברלי כמוני, שאין לו דבר עם זוגיות חד מינית, יש לי בעיה קשה עם זוגיות פוליאמורית בכך שאני רואה בה סכנה אמיתית לזוגיות המקורית, ושנית, זה בהכרח יבוא על חשבון השקעה בזוגיות המקורית. אז מה שאתה אומר עבור בת הזוג שלך, שכדי לקבל תשומת לב, נוכחות והשקעה כמו שקיבלה עד היום ממך, היא תצטרך למצוא לה עכשיו גבר/גברים חדשים (כי אתה תהיה עסוק גם עם אחרות, ולכן לא יהיה לך את הזמן עבורה כמו פעם). אתה שולח אותה לדייטינג מחדש כדי לשמר את אורח החיים שהיה לה עד עכשיו. ומעל הכל מרחפת הסכנה שהפוליאמוריה תשבור לכם את הזוגיות (שייתכן שמבחינתך כבר שבורה, אבל מבחינתה לא נראה לי שהפנימה את עומק השבר).
עצם זה שכללת זכות בחירה לנשים וחופש לכהי עור, תחת אותה המיטריה עם פוליאמוריה, אומר שאיפשהו אתה מאוד לא הגון כלפיה.
ואני רק רוצה להבהיר שאין לי בעיה עם זוגיות פוליאמורית כערך. אדם שמעוניין לחיות כפוליאמורי, שיהיה לו לבריאות. הבעיה שלי מתעוררת כאשר הוא מנסה לאנוס את הפרטנר שלו לסיטואציה הזו, או כאשר ממליצים לאנשים שרוצים לפתוח את הקשר (לא בהכרח לכיוון פוליאמוריה), על פוליאמוריה, מבלי לפרט את הסיכונים.
ודבר אחרון, הטענה שלי אינה שאתה בהכרח אדם רע יותר מבת זוגך שאינה מעוניינת בפוליאמוריה. הטענה היא שאם לא תבהיר לה כמה סבל נגרם לחייך, ובאיז ודרגת ייאוש מהקשר אתה נמצא בגלל שהיא לא נותנת לך את האישור לאורח חיים פוליאמורי, אז היא תתפוס אותך כרשע שרודף אחר הנאותיו, ותחת תפיסה זו, פחות סיכוי שתבוא לקראתך. ברגע שהסבל שנגרם לך מאי-פוליאמוריה, הוא לפחות אותו הסבל שנגרם לה מפוליאמוריה, מבחינתי לא מדובר ברוע, או לפחות אם מדובר ברוע, אז רוע הכרחי.
