kerenkeren2010
New member
ומה עכשיו?
אני נמצאת כבר קרוב לשלוש וחצי שנים בקשר. במשך חלק לא מבוטל מהקשר, ניהלתי רומן במקביל עם בחור שחשבתי שהתאהבתי בו, ולאחר שהתבדתי שלא כך הדבר, עדיין התקשתי להוציאו מחיי, מפחד שהוא יגלה על העניין לבן זוגי וכן מפני שהפך לחלק חשוב בחיי, כידיד. חשוב לציין כי הנסיבות העיקריות שהובילו אותי לידי כך היו בעיקר חוסר בטחון ותחושת נחיתות כלפי בן הזוג, שהצטייר בפני כבן הזוג המושלם (שלא מגיע לי). קרה מה שקרה ואזרתי את האומץ להוקיע את הרעה החולה הזו מחיי וכך עשיתי. כבר תקופה ארוכה שאין לאותו בחור חלק בחיי, הוקל לי מאוד והקשר התחיל לפרוח מאותה נקודה והלאה. שמרתי את העניין בליבי תקופה ארוכה מאוד, אך לאחר התייעצויות רבות הבנתי שגם אם בן הזוג לא יודע על המעשה, האמון כבר נפגע. אי הידיעה לא מונעת את הנזקים, כי הקשר שלנו הוא על זמן שאול אם לא נטפל בשורש הבעיה, במה שהוביל אותנו לידי המצב הנוכחי, אנחנו נמשיך לפגוע זה בזה עד אין קץ. סיפרתי לו. הוא כועס, הוא פגוע, הוא בעיקר לא מצליח להבין למה, ואני מבינה אותו, ואני יודעת שזה חלק מהכל, ואני מקבלת את זה. הוא החליט לנסות לתקן, כי הוא אוהב. אבל האמון שבור, הלב שלו כואב, ולי כואב לראות עד כמה הוא סובל בגללי. אני רוצה ומוכנה לעשות הכל בשביל לתקן את הנזק אבל האמת היא שאני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל. אני מאמינה (או לפחות מקווה) שנצליח לשרוד את זה, ואני יודעת שאני חייבת להיות חזקה בעצמי (ואמיצה, ומבינה ולא אנוכית בעליל) בשביל שהוא יוכל להאמין לי אי פעם ולנסות לסלוח. ואני פשוט רוצה לדעת, מה עושים עכשיו? תודה לעונים.
אני נמצאת כבר קרוב לשלוש וחצי שנים בקשר. במשך חלק לא מבוטל מהקשר, ניהלתי רומן במקביל עם בחור שחשבתי שהתאהבתי בו, ולאחר שהתבדתי שלא כך הדבר, עדיין התקשתי להוציאו מחיי, מפחד שהוא יגלה על העניין לבן זוגי וכן מפני שהפך לחלק חשוב בחיי, כידיד. חשוב לציין כי הנסיבות העיקריות שהובילו אותי לידי כך היו בעיקר חוסר בטחון ותחושת נחיתות כלפי בן הזוג, שהצטייר בפני כבן הזוג המושלם (שלא מגיע לי). קרה מה שקרה ואזרתי את האומץ להוקיע את הרעה החולה הזו מחיי וכך עשיתי. כבר תקופה ארוכה שאין לאותו בחור חלק בחיי, הוקל לי מאוד והקשר התחיל לפרוח מאותה נקודה והלאה. שמרתי את העניין בליבי תקופה ארוכה מאוד, אך לאחר התייעצויות רבות הבנתי שגם אם בן הזוג לא יודע על המעשה, האמון כבר נפגע. אי הידיעה לא מונעת את הנזקים, כי הקשר שלנו הוא על זמן שאול אם לא נטפל בשורש הבעיה, במה שהוביל אותנו לידי המצב הנוכחי, אנחנו נמשיך לפגוע זה בזה עד אין קץ. סיפרתי לו. הוא כועס, הוא פגוע, הוא בעיקר לא מצליח להבין למה, ואני מבינה אותו, ואני יודעת שזה חלק מהכל, ואני מקבלת את זה. הוא החליט לנסות לתקן, כי הוא אוהב. אבל האמון שבור, הלב שלו כואב, ולי כואב לראות עד כמה הוא סובל בגללי. אני רוצה ומוכנה לעשות הכל בשביל לתקן את הנזק אבל האמת היא שאני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל. אני מאמינה (או לפחות מקווה) שנצליח לשרוד את זה, ואני יודעת שאני חייבת להיות חזקה בעצמי (ואמיצה, ומבינה ולא אנוכית בעליל) בשביל שהוא יוכל להאמין לי אי פעם ולנסות לסלוח. ואני פשוט רוצה לדעת, מה עושים עכשיו? תודה לעונים.