מפלצת או ילדה
New member
את רק בת 22
ולשאלתך - מה עושים עכשיו? - עוברים תהליך למידה והתבגרות. בעיקר עושים זום אאוט משתי מערכות היחסים (ועושה רושם שאת בחורה מספיק בוגרת ונבונה לעשות את זה, ואם אין לך מספיק כלים לבד - בעזרת מטפל), וממשיכים להבין מה ואיך זה קרה לך תיכף מתחילת הקשר המשמעותי הראשון, יש לשער. לעזוב את המקום המוסרני של 'ייסורי מצפון', ולגשת לנושא ממקום שמנסה להציף למודעות ולהבין מה כל מערכת יחסים העניקה (בנפרד), ומדוע לא הייתה שלמה כשלעצמה, עד ש'רוב הזמן' היית צריכה את שתיהן בו זמנית. בהחלט הייתי מתעכבת על החלקים הלא שלמים שאת מספרת עליהם, שהבו זמניות של שתי מערכות יחסים תחזקה. וכן הייתי נותנת יותר מקום דווקא להבנת עצם ההחלטה לספר, ולתפקיד שלה במערכת יחסים הנוכחית. הצלילה 'על החיים ועל המוות' לבדוק את יציבות האהבה שלו, את איתנות הקשר אינה מקרית. אני רואה את זה <באופן מפתיע לגמרי
> בדומה לאייסמן, כניסיון שלך להשיג איזון חדש בקשר. זה רק נשמע מהסיפור כאילו היו אלה ייסורי מצפון ובלבול שהובילו אותך 'למעשה' הגילוי, אבל 'פצצות' כאלה מטילים בדרך כלל דווקא ממקום של בטחון פנימי שמערכת יכולת 'לספוג' את זה. או ממקום שרוצה להיפרד <לא התרשמתי שזה המקרה>. כנראה שהיית צריכה את האישור הזה שהוא אוהב, למרות הכל, גם כשאת 'סרחת', וגם שאת 'לא מושלמת'. והיית גם צריכה משהו שיפסיק את היותו 'בלתי מושג' או 'מושלם', כדי שתוכלי להרגיש אותו כאדם, בשר ודם, כואב, מתייסר, כמוך? רק עכשיו, אחרי שלוש וחצי שנים של יחד, הפשלת שרוולים והגעת למצב של מגע אמיתי, שחודר, שמייצר רגשות עזים - דרך כאב, דרך פגיעה. זאת אכן צומת. עוצמתית, משמעותית. גם אם הקשר ימשיך, וגם אם הוא ייפסק - יש בהתנהלות הזאת ביניכם הרבה חומרים החיוניים לצמיחה האישית שלך. מקווה שתצליחי להפיק לקחים ולא להפסיד את השיעורים החשובים שההתמודדות הזאת מזמנת לך - ללמוד את עצמך. ללמוד על עצמך.
ולשאלתך - מה עושים עכשיו? - עוברים תהליך למידה והתבגרות. בעיקר עושים זום אאוט משתי מערכות היחסים (ועושה רושם שאת בחורה מספיק בוגרת ונבונה לעשות את זה, ואם אין לך מספיק כלים לבד - בעזרת מטפל), וממשיכים להבין מה ואיך זה קרה לך תיכף מתחילת הקשר המשמעותי הראשון, יש לשער. לעזוב את המקום המוסרני של 'ייסורי מצפון', ולגשת לנושא ממקום שמנסה להציף למודעות ולהבין מה כל מערכת יחסים העניקה (בנפרד), ומדוע לא הייתה שלמה כשלעצמה, עד ש'רוב הזמן' היית צריכה את שתיהן בו זמנית. בהחלט הייתי מתעכבת על החלקים הלא שלמים שאת מספרת עליהם, שהבו זמניות של שתי מערכות יחסים תחזקה. וכן הייתי נותנת יותר מקום דווקא להבנת עצם ההחלטה לספר, ולתפקיד שלה במערכת יחסים הנוכחית. הצלילה 'על החיים ועל המוות' לבדוק את יציבות האהבה שלו, את איתנות הקשר אינה מקרית. אני רואה את זה <באופן מפתיע לגמרי
